דצמ 03 2011

אני מבקשת לקרוא עד הסוף :)

מאת: בשעה 11:46 pm נושאים: תדמית ומהות

אוף. התיישבתי לכתוב פוסט. כבר כתבתי קרוב למאתיים מילים אבל לא התחברתי. אז אני מתחילה שוב….

הערב, במוצ"ש דיברתי עם מישהי על קושי שהיא מתמודדת איתו בחיים שלה. במהלך השיחה היא אמרה לי לפחות שש פעמים שזה בסדר. שהיא היא רגילה לזה ושהיא חזקה. כאב לי עליה. לא על עצם המצב בו היא נמצאת. ברור לי שהיא תמצא את כוחות הנפש לצאת משם. כאב לי שהיא לא מעיזה לחשוף את הרגשות שלה בכנות ובאופן מלא.

בסופו של דבר, לכולנו יש את המקום הפנימי הזה, הרך, הפגיע, החסר ביטחון, הצמא לאהבה ולאישור. ככל שאנחנו מנסים לגונן עליו. להסתיר אותו. לשדר כאילו הוא לא מפעיל אותנו – אנחנו מונעים מעצמנו את היכולת להתחבר באמת לסובבים אותנו. אנחנו נועלים את עצמנו בחיים של בדידות וחוסר שייכות. חיים שבהם החור השחור הפנימי הולך וגדל. והכי גרוע – תוקעים את האנרגיה הרגשית בתוכנו ויוצרים דפוסים ומחלות פסיכוסומאטיות.

ילד שמקבל את הצרכים הרגשיים שלו מההורים, מקבל את האהבה והחום להם זקוק לומד שברגעי חולשה, ברגעי קושי הוא יקבל עוד רגש ועוד התייחסות אוהבת. ולכן גדל להיות מבוגר שאין לו בעיה לחשוף את החולשות שלו. אין לו בעיה לחשוף את הרגשות שלו ולהתקרב רגשית לזולת בעיקר בזמני קושי וכאב.

אך ילד שלא קיבל את החום ואהבה – את הרגשות להם היה זקוק, נוצר אצלו פער בין הצרכים שלו לדרך ההתנהלות שלו. אם אני ילד, ואני לא בטוח באהבה של הסובבים אותי. אני לא בטוח שאוהבים אותי כי אני זה אני – אני חווה סכנה. אין לי את הביטחון שלא משנה מה אעשה עדיין יאהבו אותי וירצו אותי. אני מתחיל לדאוג לקיום שלי, להישרדות שלי. אני שם לב שכשאני נחמד, כשאני בסדר אז אני מקבל פידבק חיובי ואני מתחיל לפחד, מה יקרה אם לא אהיה בסדר? אם לא אתנהג כמו שצריך?

על מנת להבטיח את זה שירצו אותי – אני משנה את מה שמנהל אות מ"תאהבו אותי" ל"תצטרכו אותי". אני מתחיל לחפש דרך בה הסביבה תצטרך אותי ואז ברור לי שירצו אותי ולא יזרקו אותי. כאן אני מתחיל לפתח תדמית. על מנת שיצטרכו אותי אני חייב להיות בשליטה. אני לא יכול להביע את רגש הכאב שאני חווה למול החסר שלי באהבה שלא מקבל מענה. אני קושר הבעת רגשות עם חולשה ועל מנת לוודא שהרגשות לא יציפו אותי ויפרצו החוצה אני עוטה על עצמי מסכה של חשיבות עצמית.

אני שם על עצמי את החשיבות העצמית, אני תמיד חזק, לא מאפשר לאנשים להתקרב אלי באמת ולגעת בפצעים הכואבים שלי ולאט לאט בונה סביב הלב שלי חומה. אני מגיע למצב שבו אני לא מסוגל להראות חולשה אם אני לא בטוח במאה אחוז שאוהבים אותי. וגם כשאני רוצה כבר לפתוח את הלב ולחלוק את הכאב שלי, אני כלוא בכלא שעטיתי על עצמי.

אז מה עושים?

אם אתם מוצאים את עצמכם – מרגישים בודדים רגשית? מתקשים לחשוף את הרגשות האמיתיים שלכם? מרגישים בכלא רגשי? מרגישים לא מחוברים באמת לסובבים אתכם? מרגישים מחסום סביב הלב שלכם? כולם דרגות שונות של פחד להביע חולשה.

הפיתרון הוא ללמוד להביע חולשה בהדרגה. כל אחד במקום בו קשה לו…

איך מביעים חולשה? בדרכים שונות. הדרך הבסיסית היא להתחיל לבקש. להסכים לשים את עצמנו למטה.

יש אנשים שקל להם לבקש בחומר. אך ברגשות קשה להם. תבדקו את היכולת שלכם לבקש בשלושת הרמות:

1. לבקש ברציונאל – בדברים טכניים, שאנחנו צריכים. זה תמיד מדהים אותי להיות באירוע ולראות את אותם אנשים שלא יהיו מסוגלים לבקש שיעבירו להם משהו מהשולחן אלא יקומו בעצמם לקחת.

2. לבקש באמוציונאל – בדברים רגשיים, שאנחנו רוצים שיש עליהם לגיטימציה חברתית. לדג' לבקש מחברה שתכין לי כוס קפה.

3. לבקש באינטימי – בדברים רגשיים שאין להם מקובלות חברתית – לדג' לבקש מבן הזוג שלי ללטף לי את הראש תוך כדי זה שאני נרדמת.

כשאנחנו רוכשים את המיומנות לבקש בכל הרמות – אנחנו נראה איך באופן ישיר היכולת שלנו לחשוף את הכאב שלנו ולחלוק את הרגשות שלנו הולכת וגדלה. ותחושת השייכות שלנו לסביבה ולחיים תהיה הרווח העיקרי של כל התהליך.

אז קדימה… לבקש!

אני מבקשת לעשות לי לייק. לשתף ולכתוב תגובה שיהיה לי כיף לקרוא :)

6 תגובות

6 תגובות לפוסט “אני מבקשת לקרוא עד הסוף :)”

  1. מורןבתאריך 04 דצמ 2011 בשעה 8:44 am

    לייק.

    [Reply]

    חני Reply:

    :)

    [Reply]

  2. רינתבתאריך 04 דצמ 2011 בשעה 2:31 pm

    מאד אהבתי.
    תודה רבה.
    רינת

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך:)

    [Reply]

  3. אילתבתאריך 04 דצמ 2011 בשעה 8:50 pm

    יישר כוח. נכון ואמיתי.
    הצלחה רבה.

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה רבה :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *