נוב 05 2011

למה אני לא מקנאה בסטיב ג'ובס?

מאת: בשעה 11:24 pm נושאים: קבלה עצמית,תדמית ומהות

בשבועות האחרונים נראה לי שלא היה אדם שלא נתקל בשם של סטיב ג'ובס מייסד אפל.

האמת שהוא היה גאון. המקומות שהוא הביא את עצמו הם מקומות מדהימים. בא נאמר שהוא ניצל יותר אחוזים מהמוח שלו מאשר רוב האנשים. וחוץ מזה הוא היה יצירתי, יוצר, בעל חזון ומיליונר לא קטן…

אז למה באמת אני לא מקנאה בו?

אמת, אני גם רוצה לממש יותר אחוזים מהמוח שלי ממה שאני מממשת עכשיו. רוצה יותר כסף ורוצה ליצור יותר. אבל עדיין, כל מה שאני רוצה – אני רוצה שיהיה אמצעי ולא מטרה. כשהאמצעי הופך למטרה, כאן מתחילה הבעיה.

באוטוביוגרפיה שעומדת לצאת בתקופה הקרובה, אשתו של ג'ובס עמדה על כך שיציגו את הצד הפחות מואר באישיות שלו. הוא היה פריק של שליטה. היה מתפרץ על העובדים שלו כאשר דברים לא נעשו באופן המדויק שהוא רצה שהם יתבצעו ובתור הורה ובן זוג הוא לא ממש היה פעיל ונוכח.

הרבה פעמים, ההצלחה הופכת אצל אנשים מסוימים להישרדותית. הם לא מצליחים לאפשר לעצמם לא להצליח. הם נעים ופועלים בחיים, בדרך של כיבוש מטרות. הם נעים ממטרה למטרה. הם אומנם מקבלים המון פידבק חיצוני מהסביבה. אך לעולם לא יכולים להגיע לסיפוק. לעולם לא יכולים להיות בשלוות נפש. לעולם לא יכולים לעצור רגע וליהנות מעצם ההליכה בדרך ולא רק מכיבוש היעד.

כאשר חיים בצורת חיים כזאת, אין סיפוק ושלווה בחיים. אומנם ברגע כיבוש היעד יש סיפוק אדיר אך הוא מתמוסס צ'יק צ'אק ומותיר אחריו ריק מאד גדול שמניע להשגת מטרה גדולה יותר. החיים עוברים מתהליך מתמשך של חוויות ותחושות, לחיים בסגנון שמשום מה מזכיר לי קצב של מלחמה. היכולת ליהנות מהדברים הקטנים שבדרך נעלמת.

כאשר אני לא בטוח באהבה ובהערכה של ההורים שלי. אני מנסה לרכוש את הערכת הסביבה דרך העשייה שלי. אני כל הזמן מנסה להוכיח שאני ראוי. וחושב שאולי דרך זה שהסביבה תעריך אותי ותראה כמה השגתי, אולי גם אני יום אחד ירגיש שאני ראוי ואוכל לעצור ולנוח. וליהנות מהפשטות. זה מתעצם כאשר במשפחה שלי עודדו השגיות וההתייחסות שקבלתי מההורים הייתה קשורה להצלחות ולכישלונות שלי. ההצלחה הופכת להישרדותית עבורי. אני כבר לא מסוגל לא להצליח כיוון שכל הערך העצמי שלי כבר מושתת על ההצלחה. ואם אני נכשל אני מרגיש חסר ערך טוטאלי.

ואז זה כמובן בא על חשבון המשפחה שלי, על חשבון הסביבה הקרובה שלי ועל חשבון המועסקים שלי. על חשבון העולם הרגשי, הנפשי והרוחני שלי. כולם הופכים למשניים בדרך להישרדות המדומה של האגו שלי.

כאשר אין לי את התחושה הפנימית שאני בסדר, שאני ראוי, שאפשר לאהוב אותי בגלל מה שאני – ואני לא מוכן לראות ולהתמודד עם הכאב שנובע מהחסר הזה. אני מסגל לעצמי התנהגויות שמונעות את שלוות הנפש שלי ובסופו של דבר מאלץ את הכאב המודחק שבתוכי להתפרץ בתור מחלה.

הצלחה אמיתית בעיניי, היא הצלחה שמגיעה כשאדם מצליח לספק את צורכי הקיום החומרי הבסיסי שלו ומתפנה למלא את הצרכים הרוחניים שנובעים מהמהות שלו. בשביל זה אדם חייב להיות מחובר למהות שלו ולפעול מתוכה. בשביל זה אדם צריך לראות את החיים דרך העיניים שלו ולא דרך מה שנחשב בעיניי הסביבה.

בסופו של דבר, הצלחה אמיתית מחייבת קשר קרוב ובריא עם האנשים הקרובים לי, מחייבת זיכוך ועידון רוחני, מחייבת ביטוי רגשי מלא, מחייבת תחושה בסיסית של קבלה עצמית, סיפוק ושמחה. מחייבת את היכולת להינות מהדרך. כי הדרך זה החיים.

ועכשיו, אחרי כל מה שכתבתי אני לא מתאפקת ומשתפת אתכם בווידיאו קצר שכולל נאום מתורגם של סטיב ג'ובס. כי בסופו של דבר, אפשר ללמוד ממנו המון אך תמיד לזכור שמה שחשוב בחיים הוא האיזון.

אז קדימה, תסכימו לחלום ולהגשים…

 

כרגיל, מחכה לשמוע את דעתכם :)

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “למה אני לא מקנאה בסטיב ג'ובס?”

  1. רינתבתאריך 06 נוב 2011 בשעה 2:54 pm

    את ממש צודקת. לפעמים יותר קל לכבוש מטרות חיצוניות.
    תודה. תמשיכי לכתוב.
    רינת

    [Reply]

  2. חניבתאריך 12 נוב 2011 בשעה 8:47 pm

    תודה רינת.
    :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *