אוק 30 2011

מה הבעיה בתדמית שלנו?

מאת: בשעה 11:44 am נושאים: תדמית ומהות

היום כשקמתי בארבע וחצי לפנות בוקר מהאזעקה התגנבה למוחי המחשבה שאני כותבת הרבה על תדמית. אבל בעצם אף פעם לא הרחבתי בצורה ספציפית מה זה תדמית. כיצד היא נוצרת. מה הבעייתיות בה וכיצד אפשר להתפטר ממנה ולחזור חזרה למהות שלנו.

אז הנה לכם פוסט שמוקדש ספציפית לזה. ותודה לג'יהאד האיסלאמי…

אז ככה, כשאנחנו נולדים. אנחנו נולדים כיצורים מהותיים. מחוברים לעצמנו, לצרכים שלנו ולמהות האותנטית שלנו. אנחנו נולדים עם צורך בסביבה תומכת, צורך בחום ואהבה, צורך שיקבלו אותנו כמו שאנחנו, שיעודדו אותנו, שיתלהבו מאתנו ועוד.

הבעיה היא, שלרוב נולדנו להורים הישרדותיים. הורים שחיים בהישרדות כלכלית, רגשית או חברתית. לא תמיד ההורים שלנו פנויים אלינו רגשית ומסוגלים לתת מענה לכל הצרכים שלנו. פעמים רבות מה שההורים שלנו רוצים זה שיהיה להם שקט. שכמה שפחות נעיק עליהם. נתבע מהם. נשאב אותם או כל מה שבסגנון.

אם אני כילד קטן מרגיש שלא מספיק אוהבים אותי. אני חש כאב מאד מאד גדול. והכאב שלי מייצר בי תגובה של בכי. אם הכאב שלי נענה. אז הכל בסדר. אך אם הכאב שלי לא נענה ואדרבה, כועסים עלי יותר. צועקים. עלי. מאשימים אותי. מזלזלים בי או מתעלמים ממני.  אני נכנס לחרדה קיומית. כיוון שבחוויה שלי בתור ילד, אין משהו שיבטיח את המקום שלי בבית. אם לא אוהבים אותי אז למה שירצו אותי ואם לא רוצים אותי יכולים לזרוק אותי. אני נכנס לפחדים.

אם גם הפחד שלי לא נענה. אני מתחיל לכעוס. כעס זאת כבר תגובה פיזית של הפרשת אדרנלין. אני כועס וכאשר הכעס שלי לא נענה אני עובר לתוקפנות או לאלימות פנימיים. אני יכול להפוך להיות ילד מופנם רגשית. שזה בעצם כעס עצור שמופנה פנימה. ואני יכול להפוך להיות ילד שיוצר בעיות. בעצם, כל ההתנהגויות שאני מייצר נועדו במקור לקבל מענה מהסביבה על הכאב שלי.

ברגע שאני חש שאני לא יכול לשנות את הסביבה, אין לי ברירה אלא להתחיל לשנות את עצמי. ברגע שאני מתחיל לשנות את עצמי אני מתחיל לעטות על עצמי תדמית. במקום לרצות את מה שאני רוצה אני רוצה את מה שאני חושב שהחברה חושבת שאני רוצה. אני מתחיל לרצות את מה שמקובל חברתית או את מה שאני חושב שהחברה מצפה ממני לרצות. אני מתחיל לנהוג לפי מה שאני חושב יתקבל טוב חברתית. וכך אני לאט לאט מעבה את התדמית שלי ומתרחק מהמהות שלי.

אני מדחיק את הצרכים והרצונות הרגשיים שלי. אני עוטף את עצמי בטבעת ולא מאפשר לאנשים לראות את המהות האמיתית שלי. מה שמתחיל להניע אותי בחיים זה הרצון שהחברה תצטרך אותי. וזה מושך אותי לחפש תפקיד ייחודי בחברה. אני הופך להורה של הסביבה, זה שכל הזמן נותן לאחרים. אני הופך לבוגר יותר מהגיל שלי. אני ופך לציני. לבדחן. לחכם או כל תפקיד אחר שאני ננעל בתוכו. אני שם על עצמי מסכה שמקבעת אותי.

הסביבה מתחילה לראות בי כטיפוס חזק. אני נכנס להרגלים או לרוטינה של התנהגות. אני לא משתנה. אין בי גמישות נפשית. אני חי לפי מה שאני חושב שמצפים ממני ולפי מה שמכירים אותי.

ברגע שנכנסתי לתדמית, אני חי בפחד תמידי שמישהו יזהה את המהות הבסיסית שלי. דבר שמייצר מספר בעיות בחיים שלי.

אני לא מסוגל לחוות שמחה אמיתית. לא מסוגל להתחבר לחיים אלא רק משרת אותם. לא מרגיש שאוהבים אותי באמת, דבר שמייצר תחושת בדידות פנימית קבועה. אני לא מסוגל להגיע לשלוות נפש. אני לא יכול להיות אני. לא מסוגל לסבול ביקורת או אצבע מאשימה. לא מסוגל להראות את הבפנים שלי. חי בפיצול גדול בין הבפנים לבחוץ שלי. ואם תדמית שלי מאד גדולה, אני גם לא מסוגל להיות עם עצמי. כל הזמן בורח למקומות אחרים – רדיו, טלוויזיה, שיחות טלפון, עשייה מרובה, אינטרנט, אוכל וכו.

אז איך יוצאים מתדמית? לצאת מתדמית זאת עבודת נפש לכל החיים. הדרך הפשוטה ביותר היא להתבגר רגשית ואז בלאוו הכי התדמית מאבדת מתוקפה ונחלשת.

התבגרות רגשית נעשית על ידי שחרור סודות.

ההתבגרות המהירה ביותר היא לשאול את עצמנו – מה הדבר שאני הכי רוצה והכי פוחד לדבר עליו? שאני הכי רוצה ופוחד לבקש? הדבר שאני הכי רוצה אך פוחד שידעו עליו?

הבסיס להתבגרות רגשית, היא היכולת שלנו לדבר על הרגשות שלנו. על החולשות שלנו. על הצרכים שלנו.

אז קדימה, מה הדבר שאתם הכי רוצים אך מתפדחים שידעו על זה?

כרגע, אני הכי רוצה שתעשו לייק ותגיבו :)

בהצלחה רבה רבה,

הדרך משתלמת!

חני

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “מה הבעיה בתדמית שלנו?”

  1. נטליבתאריך 30 אוק 2011 בשעה 3:21 pm

    תודה על הפוסט. מה שאני הכי רוצה זה שיראו אותי מעבר לתדמית החזקה שלי. שיראו שגם לי יש רגשות. וגם אני רוצה שיאהבו אותי.
    בברכה,
    נטלי

    [Reply]

    חני Reply:

    היי נטלי,
    תסכימי להראות את הבפנים שלך. תסכימי לחשוף את החלק הרך והרגשי שלך. תראי כמה קל לאהוב אותו…
    בהצלחה רבה.
    חני

    [Reply]

  2. אליעזרבתאריך 30 אוק 2011 בשעה 6:50 pm

    ארוך אך איכותי ואני בטוח שבלי חסדי הג'הד הפנטי גם היה יוצא לך טוב כמו שיצא לך כל שכתבת לדעתי מדויק ונכון ואי אפשר לתאר זאת טוב יותר צריך ידע וכישרון לכתוב ולתאר כך שזה מכסה את רוב שכבות האוכלוסיה בכל העולם בכל הדתות וכמעט בכל הגילים ישר כח ותודה
    אהבתי

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה. עכשיו צריך גם ליישם.
    לצרוך ידע זה קל. לחיות אותו זה כבר סיפור אחר…

    [Reply]

  3. דרומיתבתאריך 30 אוק 2011 בשעה 9:43 pm

    את כותבת נפלא.
    אבל לא הבנתי מה יצא לנו מלדבר על רגשות? לא נותן כלום.
    ועוד משהו- איך יודעים מה תדמיתי ומה אנו? למשל אדם ציני, חייב להיות שזו תדמית? אולי זוהי מהותו.

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה.
    הכל פונקציה של מה שאת רוצה. לא כולם רוצים להסיר את התדמית שלהם ולהתחבר חזרה למהות שלהם. לא כולם רוצים להתבגר רגשית.
    יש אנשים שדווקא נהנים כשלא טוב להם. חלק מתוכם כל כך מזוהה עם הסבל. עם הקורבנות. עם הבדידות וחוסר השמחה והם פוחדים פחד מוות מהטוב ומהשלווה הפנימית. ובמקום זה הם מעדיפים לדשדש בקורבנות, אומללות ומסכנות. הכל עניין של בחירה.
    לא תמיד אנחנו יודעים מה התדמית ומה המהות שלנו. אבל כל עוד שיש פער גדול ולא בחירי בין הבפנים לבחוץ שלנו זה ברור שאנחנו בתדמית. כל עוד שאנחנו לא נמצאים במערכות יחסים אינטימיות עם עצמנו או עם הזולת. כל עוד שאנחנו לא מקבלים את עצמנו. כל עוד שאנחנו חשים יותר או פחות שווי ערך מהסביבה. אין כאן שאלה בכלל…
    הצלחות.

    [Reply]

  4. […] איך הולכים בדרך: אז יש מספר שלבים אבל השלב הראשון הוא המודעות. לאחר המודעות לומדים לבקש. להיחשף רגשית. לחיות בהווה. […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *