נוב 19 2011

פישלתי ובגדול…

מאת: בשעה 10:55 pm נושאים: תדמית ומהות

הפער הזה בין מה ששלי למי שאני אתמול שוב הכה בי. יש את הידע. התובנות והמחשבות שרלוונטיים רק לתיאוריה. בפועל מה שבאמת מנהל אותנו זה הפחדים. החסרים. והסודות שלנו.

אתמול הפחד ניהל אותי. ורק אחרי שיצאתי לגמרי מהסיטואציה קלטתי כמה שהוא היה שם והכתיב את כל כולי.

התבאסתי. איפה כל האידיאלים של מי שפוגע פגוע? איפה האידיאלים של חמלה על אנשים שמגיבים מכעס? איפה האידיאלים של לתת לדברים להיות? במקום זה נשאבתי למקום אחר…

הפער הזה בין הדפוסים ההישרדותיים שלי. לבין הרציונאל הוא כ"כ גדול. שאתמול עמדתי משתוממת לגביו.

בעיקרון, הדפוסים ההשרדותיים שלנו מתקבעים בנו עד גיל שבע. אח"כ אנחנו כבר רק מגיבים מתוכם. כמעט ואין לנו בהם בחירה. כאשר אנחנו לומדים וממלאים את מוחנו במידע במקרה הטוב זה רק משפיע על ההתנהלות המודעת שלנו. כשאנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו חווים איום, בין אם הוא ממשי ובין אם הוא מדומיין, למוח כמעט ואין שום השפעה.

משום מה זה מזכיר לי מרצה שמדבר על הנזק בעישון אך בפועל לא מצליח להיפרד מסגרייה שלו. או מאמנת לתזונה נכונה שבעצמה סובלת מעודף משקל.

הידע שלנו שוכן במוח. הדפוסים שלנו שוכנים בגוף. בינם קיים מייצר הגרון. הגרון הוא מקום משכנו של תת המודע שלנו. ככל שתת המודע שלנו יהיה מלא יותר. המעבר בין החומר שאגור במוחנו לגוף יהיה קטן יותר. ככל שתת המודע שלנו יהיה ריק יותר – תתבצע זרימה חופשית בין מה שאנחנו לומדים לאיך שאנחנו חיים.

תת המודע שלנו מאוחסן בעיקרו בסודות ובפחדים ועל מנת לרוקן אותו יש צורך להתחיל בתהליך של שחרור סודות ופחדים. הסודות שלנו יכולים להיות דברים ספציפיים שאנחנו לא רוצים שאחרים ידעו עלינו כמו חולשות או דברים לא נעימים והם יכולים להיות גם סודות מעצמנו כמו רגשות כואבים שהדחקנו אי פעם או חוויות לא נעימות שעברנו ולא היינו מסוגלים להתמודד איתם.

אז מה עושים? הדרך הכי טובה זה למצוא פרטנר שיהיה מוכן לצעוד איתנו בדרך ולהתחיל לחשוף בפניו את החולשות שלנו. את הרצונות שלנו. את התשוקות שלנו. את הרגשות הלא נעימים שלנו. את הפחדים שלנו. בקיצור להתחיל להראות את האני האמיתי שלנו, המפוחד והפגוע שאנחנו כל כך חוששים מלחשוף אותו ועושים הכול על מנת להסתיר אותו כמה שיותר מהסובבים אותנו.

ואם אין לנו פרטנר כזה, אז הדרך הכי טובה היא להתחיל לשאול את עצמנו – מה הדבר שאנחנו הכי רוצים אבל פוחדים לבקש? מה הדבר שאנחנו הכי רוצים אך פוחדים שידעו זאת עלינו? אם נתמיד ונשאל את עצמנו את השאלות האלה. לאט לאט נתחיל לקלף שכבות מתת המודע שלנו. והזרימה בין הידע שלנו לבין ההתנהגות האוטומטית שלנו, לגוף שלנו תלך ותגדל. ההתנהלות שלנו תפסיק בהדרגה לנבוע ממקורות השרדותיים ותהפוך לאט לאט ליותר ויותר מודעת ומתוך בחירה.

בסופו של דבר כנראה שזה היה לטובה. לפחות יצא לי פוסט שהזכיר לי שוב כמה חשוב להתמיד בדרך של התבגרות רגשית.

ומה שבפנים אני הכי רוצה ופוחדת לבקש זה – חיבוק ושיאמרו לי שכמו שאני זה בסדר…

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “פישלתי ובגדול…”

  1. דיתהבתאריך 20 נוב 2011 בשעה 9:41 am

    כמה אני מכירה את הנפילות הללו.
    כמה קל לההדריך ולהגיד מה לעשות וכמה קשה ליישם את זה על עצמנו.
    וכל כך נכון מה שכתבת

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה, דיתה.
    מה שלמדתי זה שעצם ההליכה בדרך היא החשובה…
    יום נפלא!

    [Reply]

  2. שרהבתאריך 20 נוב 2011 בשעה 11:54 am

    וואי אני כ"כ מבינה אותך אותי עדיין הפחד מלווה יום יום הפחד מהצלחה יותר מאשר הפחד מכישלון הידיעה שיש בי את כל מה שצריך ושיש לי מה להציע לא עוזרת לי אני עדיין שם מקווה לצאת בקרוב

    [Reply]

    חני Reply:

    הידיעה אכן לא עוזרת.
    הדרך היא להסתכל לפחד בעיניים ולהתחיל בצעדים קטנים על מנת לפוגג אותו…
    בהצלחה – את תצאי משם!

    [Reply]

  3. אבתאריך 20 נוב 2011 בשעה 2:14 pm

    חזק וטוב
    יישר כח

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה רבה
    :)

    [Reply]

  4. שולמיתבתאריך 25 נוב 2011 בשעה 9:17 am

    היי חני,
    אני פעם ראשונה באתר ומאד נהנית.
    תמשיכי בעשייה הברוכה.
    שבת שלום.

    [Reply]

  5. בתיבתאריך 18 נוב 2012 בשעה 7:38 pm

    אז הנה, חני יקרה, את הכי בסדר שיש.
    וחיבוק גדול גדול.
    יותר טוב עכשיו?

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *