ספט 18 2011

קבלה עצמית

מאת: בשעה 9:35 am נושאים: קבלה עצמית

רבים מאיתנו עסוקים בקבלה עצמית. כמה אנחנו מקבלים את עצמנו? אוהבים את עצמנו? שלמים עם עצמנו? מסוכסכים עם עצמנו וכו'.

קבלה עצמית מתפתחת בילדות. תינוק שנולד לסביבה שמקבלת אותו, שמחה בו ומעניקה לו את כל צרכיו. שהם חום ואהבה ללא תנאי, מגע פיזי ורגשי, גבולות ברורים אך לא נוקשים, התייחסות לכאב שלו ועידוד לאני שבו ולעשייה שלו, יגדל להיות מבוגר שמקבל את עצמו ומרוצה עם מה שהוא.

כאשר תינוק לא מקבל את התנאים לקבלה עצמית. הוא לא חווה שאוהבים אותו ושמחים במה שהוא ללא תנאי, הוא מקבל גבולות נוקשים וכעס על העשייה שלו, הוא אינו מקבל התייחסות מכילה ותומכת לכאב ולבכי שלו ומתמודד עם הרבה ביקורת והאשמה של הסביבה הוא יגדל למבוגר שמסוכסך עם עצמו ולא מקבל את עצמו.

בתחילת החיים שלנו אנו יצורים תלותיים, איננו מסוגלים לדאוג לעצמנו ואנו תלויים בסביבה שלנו. מה שנותן לנו את הביטחון בקיום שלנו זאת החוויה שאנו אהובים על ידי הסביבה שלנו. שאנחנו אהובים ורצויים בגלל מה שאנחנו.

בתור תינוקים, כאשר איננו מרגישים אהובים ורצויים אנחנו נכנסים לפחד הישרדותי קיומי. אנחנו לא בטוחים בקיום שלנו כיוון שאיננו בטוחים באהבה של הסביבה. בחוויה שלנו אם לא אוהבים אותנו אז יכולים לזרוק אותנו.

וכאן אנחנו נכנסים לבעיה, כיוון שאנו חווים מצב של הישרדות אנחנו מתחילים לשנות את עצמנו על מנת לוודא שהסביבה לא תדחה אותנו ואנחנו נכנסים לשליטה. במצב של הישרדות, הרגשות שלנו לא חשובים לנו. יותר חשוב לנו לשמור על הקיום שלנו. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר. (ההישרדות היא הישרדות רגשית) אנו מוודאים שהרגשות החלשים והעדינים שלנו לא יבואו לידי ביטוי ומתחילים להסתירם בתת המודע שלנו. ולאט לאט אנחנו יוצרים מצב שהרגשות הרכים והאמיתיים שלנו הם סוד. ואנחנו פוחדים פחד מוות לחשוף אותם.

הרצון שלנו בקבלה, בחום ובאהבה הופך להיות מהול בכאב ומוצנע עמוק עמוק בתוך התת מודע. עם הזמן אנחנו מפתחים לעצמנו תדמית שאיתה אנחנו מסתובבים בעולם. והרצונות הפנימיים הופכים לנסתרים אפילו מאיתנו. והדבר שבא לידי ביטוי בחיים שלנו. זה הסכסוך שלנו עם עצמנו שיכול להתבטא בצורות שונות. ביקורת עצמית. בדידות רגשית. חוויה שלא באמת שומעים אותי. תשוקה לקשר אינטימי. שיפוטיות. ועוד.

אז מה עושים?

תת המודע שלנו מורכב בצורת בצל. עד שלא מקלפים את השכבה העליונה אין אפשרות לראות את מה שנמצא תחתיה. עד שלא פותרים ומתמודדים עם השכבה העליונה בתת המודע שלנו. לא נוכל להגיע לשכבה שתחתיה. וככל שהדברים יותר עמוקים ומגיל צעיר יותר. הם יהיו טמונים במעמקי התת מודע, בשכבות הפנימיות ביותר שבו.

לכן, הגישה לעבודה היא להתחיל בדברים הפשוטים שאליהם אנחנו נחשפים ביומיום ולאט לאט להעמיק. ואיך עושים זאת?

יוצאים למסע אחר מה שהסתרנו בילדות שלנו? והיכן אנחנו יכולים למצוא זאת? בחסרים שלנו! החסר הוא זה שמניע אותנו בחיים. למה שיש לנו אנחנו לא שמים לב. אם אנחנו רוצים למצוא באמת את מה שהילד שלנו מחפש אנחנו צריכים לשאול את עצמנו:

"מה הדבר שאני הכי רוצה אך הכי פוחד שידעו על זה/הכי פוחד ממנו"? בתחילה יתכן ואפילו לא נדע מהו הדבר הזה. (זוכרים, זה מוטמן עמוק) אך אם נקפיד לשאול את עצמנו ולהיות כנים עם עצמנו. ואפילו נעיז לשתף בכך אנשים אחרים. התחלנו תהליך של קבלה עצמית!

אצל אנשים נשואים הרצון מתנקז בד"כ בבן או בת הזוג כך שהשאלה שנשאל את עצמנו תהיה: "מה אני הכי רוצה מבן/בת הזוג שלי ואין לי אומץ לבקש"?

דברים נוספים שמומלץ למי שלא מקבל את עצמו:

ללמוד להביע חולשה – לא להיות כל הזמן בעמדת השליטה, במקום של החזק, ללמוד לבקש – לא להיות כל הזמן בעמדת הנותן, אלא להסכים לקבל מהסביבה גם בדברים רגשיים, ללמוד לסרב – ללמוד להתמודד עם הפחד מהדחייה, הפחד שמא לא יאהבו אותי אם אגיד לא.

אז בהצלחה לכולנו, מה שחשוב הוא ליהנות מהדרך. זה בסדר גם כשאנחנו לא מקבלים את עצמנו :)

אשמח לתגובותיכם.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *