מאי 13 2012

איך באמת משתחררים מהסבל? ולתמיד…

מאת: בשעה 11:19 am נושאים: התפתחות אישית,נוכחות בכאן ועכשיו

מכירים את הרגע הזה שבו משתלט עליכם המצב רוח השלילי הזה. ואתם פשוט נשאבים לתוכו?

בנוסף לגוף הפיזי שלנו יש לנו גם גוף רגשי. הגוף הרגשי מכונה גם גוף הכאב. כיוון שבו מאוחסנים כל הרגשות השליליים והכואבים שאי פעם הרגשנו ולא שחררנו.

כבר מגיל צעיר, כאשר אנחנו חווים כאב אנחנו מנסים להביע אותו. במידה והכאב שלנו לא מקבל מענה מהסביבה. אנחנו נכנסים לתהליך שבו אנחנו מדחיקים את הכאב יחד עם ההמרות שלו (כעס, תוקפנות, אלימות, זעם, הרס, שנאה ועוד)  הכאב שלנו לא הולך לאיבוד. הוא פשוט מלווה אותנו ומצטבר כשדה אנרגיה שלילית בתוך הגוף הרגשי שלנו = גוף הכאב שלנו.

באופן רגיל, גוף הכאב שלנו רדום. ואנחנו מתפקדים בצורה רגילה כאשר אנחנו בשליטה. אבל במידה ומשהו מעורר אותו אנחנו נכנסים לטלטלה רגשית. יהיו אנשים שרוב הזמן גוף הכאב שלהם יהיה רדום. ויהיו אנשים שכמעט כל הזמן יחיו דרכו.

קשרים קרובים ואינטימיים מעוררים בקלות את הגוף הרגשי. כיוון שהם מציפים בנו כאבים קדומים יותר מהילדות. ולכן גם כואבים יותר. (כשעוד לא היו לנו הגנות) לכן יכול להיות מצב שבו בעבודה אני מאושרת. עם חברים אני מאושרת. אבל ברגע שאני מגיעה הביתה לילדים, לבן הזוג שלי או להורים שלי – כל דבר קטן יעורר את גוף הכאב ואני אשאב לתוכו.

גוף הכאב יכול להיות הרסני במיוחד – הוא יכול להכיל מחשבות אובדניות, שנאה ותיעוב עצמי, אלימות ועוד. כל אחד בהתאם לעוצמת ההדחקות שלו. מה שמדהים הוא שאנשים יכולים לחוות את עצמם כ2 אנשים נפרדים. כאשר גוף הכאב רדום הם אנשים שקולים הגיוניים ורגועים ואילו כאשר גוף הכאב מתעורר הם אלימים, זועמים ומלאים בשליליות.

זה מה שקורה לנו כאשר אנחנו מאבדים שליטה – גוף הכאב מתעורר ומשתלט עלינו. זה מה שקורה לכל אותם עבריינים שרצחו או עשו דברים נוראים מתוך חוסר שפיות זמנית. אנשים שהסביבה לא הייתה מאמינה זאת עליהם. ובסוד בסוד אני אגלה לכם, שזה מה שקורה לי מידי פעם כאשר אני מתעצבנת על הילדים שלי. בראש אני יכולה להבין שאני טועה. אבל באיזשהו שלב כבר כמעט ואין לי בחירה.

ברגע שגוף הכאב הזה משתלט עלינו הדבר שאנחנו הכי רוצים זה עוד כאב אז מה אנחנו עושים? יש לנו 2 דפוסים.

אחד מהם זה שאנחנו פשוט הולכים ומספקים לעצמנו עוד כאב. אנחנו מזינים את הכאב שלנו באמצעות מחשבות הרסניות, שיח פנימי שלילי, אנחנו יוצרים דרמות רגשיות, אלימות ואפילו מחלות.

הדפוס השני הוא שאנחנו מנסים להרדים את הכאב הזה חזרה. אנחנו עושים זאת באמצעות אוכל, באמצעות קניות, סיגריות, צפייה בסרטים, שתיה, שינה וכדו.

בשתי הדפוסים מה שאנחנו עושים אנחנו רק מגבירים את הסבל שגוף הכאב מסב לנו. אם לא נתמודד איתו, אם לא נפוגג אותו אנחנו לנצח נהיה כבולים במעגל הרסני של כאב ושל כל ההשלכות שלו.

אז מה עושים?

אם אתם חפצים בחופש נפשי. אם אתם חפצים בקבלה ובאהבה עצמית. אם אתם חפצים ביכולת בחירה אמיתי בחיים שלך. אין מנוס מלהמיס ולפוגג את גוף הכאב שלכם. הגוף הרגשי שלכם יישאר איתכם תמיד. אבל הוא לא חייב להיות מאוחסן בכ"כ הרבה כאב קדום. ואיך עושים את זה?

אז יש את הדרך של הדיבור מתוך הכאב. דיבור מתוך הכאב (שימו לב – מתוך הכאב. לא על הכאב) מכניס את הרגשות המודחקים שלנו לתהליך של התפוגגות. אבל משום מה רוב האנשים מוצאים את הדרך של הדיבור הרגשי ובעיקר הדיבור על הכאבים הכי קדומים שלנו כמשימה בלתי אפשרית.

אז בשביל זה יש דרך נוספת. והדרך הנוספת היא להפסיק להזדהות עם הכאב שלנו. כאשר מפסיקים להזדהות עם הרגשות השלילים שלנו. אנחנו מרגישים אותם. רואים אותם משתוללים בתוכנו – אך לא מזדהים איתם. רק צופים בהם בסקרנות מבחוץ. לאט לאט עוצמת השליטה של גוף הכאב בחיינו פוחתת. ולאט לאט אנחנו משתחררים מהסבל.

ברגע שאתם מרגישים את השליליות הזאת עולה, את הדפוס הרגשי הזה מגיע. פשוט מקדו את תשומת לבכם בתחושות שבתוככם. קבלו את העובדה שהם שם וצפו בהם. אל תתנו לזה להפוך להיות חלק מכם. אל תזדהו עם זה. פשוט תביטו ותהיו נוכחים למה שקורה בתוככם. ואז תראו איך לאט לאט שקט נפשי חדש מחלחל בתוככם.

הפוסט ארוך, אז לא נגעתי בהתנגדות של האגו להיפרד מהסבל. אולי בשבוע הבא. אבל עד אז אתם מוזמנים לבחון את עצמכם ואת ההתנגדות שלכם. מדוע אתם מסרבים להשתחרר מהסבל האישי שלכם? מה אתם פוחדים שיקרה אם תפסיקו להזדהות עם הכאב שלכם?

ברגע שאתם מודעים זה כבר הרבה יותר טוב. זה הצעד הראשון שלכם לעבר החופש הפנימי שלכם.

אם אתם רוצים להתנסות בכלים נוספים לחופש הפנימי שלכם – במיוחד בשביל זה יצרתי סדנא ייחודית לביטוי עצמי כתנאי לאהבה עצמית (לנשים בלבד) – עקבו אחר המיילים.

שיהיה שבוע נפלא מלא בטוב,

חני

כרגיל מחכה לתגובותיכם, שיתופיכם ולייקכם :)

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “איך באמת משתחררים מהסבל? ולתמיד…”

  1. תלמידהבתאריך 13 מאי 2012 בשעה 12:51 pm

    מאמר מאלף. תודה. הלכתי לבחון מה המצב אצלי…

    [Reply]

    חני Reply:

    :)
    מקווה שטוב…

    [Reply]

  2. שרוןבתאריך 13 מאי 2012 בשעה 12:52 pm

    חני
    דבריך מחכימים כתמיד,
    נשארתי עם צפיה לשמוע על התנגדות של האגו להיפרד מהסבל
    וגם על הסדנה.
    תודה רבה
    שרון

    [Reply]

    חני Reply:

    היי שרון, תודה גם לך!
    פרטים על הסדנא תקבלי במייל.
    ואת יכולה לראות כאן http://www.live-essence.co.il
    יום טוב!

    [Reply]

  3. רבקהבתאריך 13 מאי 2012 בשעה 3:23 pm

    מאמר מעניין למה כוונתך לדבר מתוך הכאב?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי רבקה, לדבר מתוך הכאב זה אומר להרגיש את הכאב ודווקא אז לשתף בו.
    לא מספיק לדבר עליו מבחוץ. אלא צריך להכנס לתוכו, להרגיש אותו ומשם לדבר – זאת הדרך לפוגג אותו…

    [Reply]

  4. דבורהבתאריך 14 מאי 2012 בשעה 10:27 pm

    מה הכוונה דיבור מיתוך כאב ולא על כאב? אני חושבת שתמיד כשמדברים על כאב זה מגיע מתוך הכאב. לא?!

    [Reply]

    חני Reply:

    יש הבדל.
    לדג' את יודעת שהייתה לך ילדות קשה. ההורים שלך לא נתנו לך את ההרגשה שאת אהובה וכל הזמן העירו לך וביקרו אותך. כשהיית ילדה חווית כאב מאד גדול. את אהבת אז את ההורים שלך, היית קטנה ולא הבנת למה הם לא אוהבים אותך. הרגשת שאולי משהו בך לא בסדר.
    במרוצת השנים הדחקת את הכאב, חווית כעס, עצבים, שנאה, זעם. כל אלו תחושות אבל זה לא רגש הכאב הראשוני שמנהל אותם.
    כיום כשאת מדברת על הקשר שלך עם הורים שלך את מדברת מתוך הכעס, מתוך הזעם ומתוך כל הרגשות האלה. ברגע שזה נהיה רך יותר, אינטימי יותר את כבר לא חולקת את המקום הזה אלא שומרת אותו לעצמך.
    את יכולה לשתף כמה איומים ההורים שלך. ואיזה ילדות קשה עברת. אבל תכלס להרגיש רכה, פגיעה, חסרת אונים את זה את תשמרי לעצמך.
    לדבר מתוך הכאב זה לדבר מתוך המקום הכי קדום וראשוני, מתוך הרגש ולא מתוך הידיעה על קיומו.
    לבכות מתוך הבדידות שלך למישהו זה שונה מלדבר עליה מבחוץ.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *