פבר 19 2012

לא חבל?! אפשר להשתחרר מהסבל…

לפני שהעלתי את התכנים שלי לאינטרנט התלבטתי הרבה זמן. הרגשתי סוג של זיוף. אתם יודעים לכתוב על דברים הרבה יותר קל מלחיות אותם. בסוף הבנתי שאם התכנים לא היו מעסיקים אותי לא הייתי מרגישה צורך לשתף ולחלוק אותם. וזה בסדר, אני לא מתיימרת להיות הדוגמא המהלכת של מה שאני מאמינה בו. הלוואי יום אחד בעתיד :)

אני כותבת על אהבה, אינטימיות, מהות, הסרת תדמית, חשיפה רגשית ועוד. רק בגלל שזה רלוונטי בעבורי. אני צריכה את אותם תזכורות והולכת באותה הדרך.

גם לי יש את הפחדים שלי מלפתוח את הלב ולבטא את המהות שלי בצורה מלאה. גם אני מתמודדת עם הרצון לתפוס את המקום הייחודי שלי בחברה ועם תחושות הכישלון הפנימיות. גם לי יש רגעים שבא לי לברוח למתוק רק בשביל להקהות את הרגש ואני נאחזת בציפורנים רק לא ליפול לשם. גם לי יש תחושה פנימית של חוסר ערך שהרבה פעמים מנהלת אותי מול הילדים שלי. גם אני מתנהלת מפחדים ומוצאת את עצמי מאבדת ביטחון.

אבל זה היופי בתהליך, ברגע שמתחילים ללכת, ברגע שמתחילים בעבודה עצמית – השיפוט לאחרים כמעט נעלם. אז זה בסדר מבחינתי שאני נופלת. זה בסדר כשאני מוצאת את עצמי מתנהלת מפחדים. זה בסדר כשהלב שלי נסגר מחשש להיפגע. ההבנה שאין מטרה רק דרך היא משחררת את הנפש לחופשי. זה בסדר לטעות. זה בסדר להיכשל. וכן, זה בסדר גם לרצות שאחרים יעריכו אותנו – כל עוד שאנחנו מודעים ומגדילים לעצמנו את הבחירה כל פעם מחדש. כל עוד שאנחנו מסכימים ללמוד ולהפנים את השיעורים שההשגחה מזמנת לנו לחיים.

אז גם אם אתם מוצאים את עצמכם מונעים מחסרים ומפחדים. זה בסדר. בסופו של דבר כל עוד לא סיימנו את התהליך של ההתפתחות האישית שלנו והגענו לבגרות רגשית מלאה ינהלו אותנו שתי דברים עיקריים שיעטו על עצמם ווריאציות חיצוניות. והם:

ההרגשה שמה שאנחנו הוא לא טוב ושהוא לא אהוב. מזה משתלשלים כל הרצונות שלנו החל מהרצון במקום טוב בחברה וכלה ברצון לאינטימיות. כל מה שאתם רוצים בחיים מסתכם ב-2 החסרים האלה שמקורם בנפש הוא בקשר שלכם עם אמא שלכם (אהבה ורגשות) ועם אבא שלכם (סמכות ואישור)

אז נכון שזה נורמאלי וטבעי וצריך לקבל את זה. אבל בכל זאת, לא נעים להיות בת 32 עם עולם רגשי של ילדה בת חמש ומכאן צריכה להגיע המוטיבציה שלכם לצמיחה.

לא בגלל שאתם לא בסדר. לא בגלל שאתם לא טובים מספיק ולא בגלל שאתם כישלון חרוץ. פשוט בגלל שכאשר אנחנו תקועים בגיל רגשי צעיר אנחנו מחמיצים את היופי של החיים. אנחנו מחמיצים את כל העומק שבחיים. באיזשהו מובן אנחנו לא באמת חיים. ואתם יודעים מה, להשתחרר מהסבל הפנימי זאת גם סיבה טובה לצאת למסע אחר המהות שלכם.

אז קבלו את זה שזה כך. אנחנו לא מושלמים ולעולם לא נהיה. התפתחות אישית היא דרך חיים, ברגע שתלמדו לקבל את זה שתמיד יהיה בכם חלקים שזקוקים לתיקון ושזה בסדר. אפשר לאהוב אתכם למרות חוסר המושלמות שלכם – תדעו שאת הצעד הראשון כבר עברתם.

עכשיו נותר להתמיד בדרך למרות הפיתויים ולגייס את כוח הרצון להתמודד עם הפחדים.

ולמי ששואל, איך הולכים בדרך: אז יש מספר שלבים אבל השלב הראשון הוא המודעות. לאחר המודעות לומדים לבקש. להיחשף רגשית. לחיות בהווה. לשחרר שליטה. להתמסר לאינטימיות, לאהבה ולחסד והדרך לעולם אינה מסתיימת.

הרבה אהבה,

חני

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “לא חבל?! אפשר להשתחרר מהסבל…”

  1. haim berבתאריך 19 פבר 2012 בשעה 5:40 pm

    יפה מאד . כותבת אמיתי. חלק מהמושגים נראים כאילו באו מתחום 12 הצעדים. השיטה הנפלאה שלגמרי אינה רק למכורים. אגב האם לא כדאי היה להכניס את הכלי של להרפות ולמסור אם לא יכולים להתמודד?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי חיים,
    12 הצעדים עושים שימוש בחוקים רוחניים אוניברסליים אולי לכן זה נראה דומה.
    באופן אישי אני לא מתבססת על 12 הצעדים. אבל מאד אשמח אם תשתף את כולנו בכלי שציינת בתגובתך.
    יום נפלא!
    חני

    [Reply]

  2. ברכהבתאריך 19 פבר 2012 בשעה 11:00 pm

    לחני שלום. את כותבת כל כך חזק ואני שוב כמו תמיד מתחברת לכל מילה. שאלתי היא אם החסרים שלנו כמבוגרים כל כך ראשוניים. איך נדע שאנו נותנים לילדינו את האהבה והרגשות ואת האישור והסמכות כמו שאת כותבת? לפי דבריך ולפי הבנתי של דבריך כולם סובלים פחות או יותר מאותן נקודות תורפה. ואינני רוצה שגם ילדי יסבלו מאותו סבל שלי. אך זה נשמע שכמעט שאין סיכוי שלא כך יהיו הדברים. האם גם פה המקום להשלים עם חוסר המושלמות או שיש דרכים כן להיות ההורים המושלמים.
    אולי תשובתך תהיה: ההורים המושלמים הם אלה היכולים לחיות בשלום אם חוסר השלמות שלהם. אך עד כמה? תודה על הכל

    [Reply]

    חני Reply:

    ברכה יקרה,
    אנחנו לא נותנים לילדים שלנו את כל מה שהם צריכים. וזה בסדר, זה חלק מהתיקון העתידי שלהם.
    מה שבטוח שכל החלקים שעדיין לא למדנו לאהוב בעצמנו אנחנו לא יכולים לאהוב אצל הזולת. הילדים הם מראות להתפתחות האישית שלנו ומראים לנו היכן יש לנו עוד לתקן בעצמנו.
    אבל, ברגע שיוצרים תקשורת חמה ובריאה אז יש מקום לאהבה וסליחה. אנחנו לא אמורים לא לטעות. אנחנו אמורים לתת לילדים שלנו כלים לדבר על הכאב שלהם ולהיות מסוגלים להכיל אותו. לתת להם כלים להתמודד עם כישלון ועם רגשות קשים. לתת להם כלים לסלוח ולשחרר.
    לעולם לא נהיה מושלמים. אבל אנחנו יכולים להיות טובים יותר בכל יום שעובר :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *