מרץ 05 2014

ללדת את השינוי הרצוי לך…

השבוע ליוויתי את אחותי. היא הלכה ללדת ואני הייתי איתה.

חוץ מזה שנולדה בת מהממת (טוב. זאת בכ"ז שרה אחותי :))

וחוץ מזה שאני שוקלת לעשות הסבה מקצועית למיילדת.

יש משהו מדהים בלהיות נוכחת בתהליך של לידה.

בדרך הביתה, ב2 וחצי לפנות בוקר, כשהכבישים ריקים ואני מוטרפת מעייפות. חשבתי לעצמי כמה תובנות יש בתהליך עוצמתי שכזה.

בעצם, גם אני מחכה ללידה. ובטח, כל מי שעוקב אחרי וקורא עכשיו את הפוסט הזה מחכה ללידה. כל אחד והלידה האישית שהוא מחכה לו.

בלידה, האישה מוציאה מתוכה יצירה חדשה. יצירה שהתהוותה בתוכה במשך 9 חודשים.

בשביל לאפשר את הלידה. בשביל לאפשר את היווצרות החיים החדשים יש קודם להיכנס להריון. אישה לא יכולה לשבת ולחשוב שיוולד לה תינוק אם היא לא תכנס קודם להריון.

וכך גם בתהליך ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו.

אם אנחנו מחפשים להוסיף לחיים שלנו איכות חדשה. משהו שלא קיים כרגע בחיים שלנו. זה לא יקרה מעצמו. יש קודם לעשות את הדרוש כדי לאפשר את היצירה הזאת. יש קודם לעשות משהו על מנת לאפשר את החיים החדשים. ללא עשייה מודעת שלנו, שום דבר לא יקרה ושום דבר לא ישתנה.

לאחר שיצרנו את נקודת ההתחלה, יש את משך ההיריון. 9 חודשים בהם ההתערבות שלנו היא פסיבית. בהם אנחנו רק יוצרים את תנאים המיטביים להתהוותו ולהתפתחותו של התינוק.

בתהליך ההתפתחות האישית זה מקביל לזמן שבו אנחנו מאפשרים את התהוות והתפתחות האני החדש שלנו/ השינוי הרצוי לנו כל אחד במקביל למה שהוא היה רוצה להוסיף לחייו.

על משך הזמן הדרוש להתהוות המקום החדש בתוכנו, להתהוות השינוי – אי אפשר לדלג. הרבה פעמים אנחנו יושבים ומתייסרים על כך שהתהליך לוקח הרבה זמן. ומנסים להאיץ בתהליך. ליצור בכוח את השינוי הרצוי לנו.

בין אם השינוי הרצוי לנו – הוא להשתחרר מדפוסים שלא משרתים אותנו.

בין אם השינוי הרצוי לנו – הוא להעמיק את התקשורת הזוגית שלנו ולשפר את מערכות היחסים שלנו

בין אם השינוי הרצוי לנו – הוא להיות באינטימיות עם עצמנו. לרפא את גוף הכאב שלנו. להוסיף שמחה לחיים שלנו ולחיות חיי מהות.

לכל שינוי באופן כללי יש את הזמן הדרוש לו. וכשמדובר בשינוי נפשי על אחת כמה וכמה.

ישנו סיפור זן ידוע על תלמיד ששאל את המורה שלו מתי יגיע לריפוי בתחום מסוים אז המורה ענה לו שזה יקח בערך 5 שנים.

שאל אותו שוב התלמיד, ואם אשקיע מאמץ גדול ואתאמץ מאד. ענה לו המורה – אז זה יקח בערך 10 שנים.

שאל אותו שוב התלמיד, ואם אתמסר לכך כל כולי אשקיע ואתאמץ ללא הרף. ענה לו המורה – אז זה יקח לך לפחות 20 שנה.

להתהוויות של יצירות חדשות יש את הקצב שלהם.

יש לאפשר את התהליך ולא לנסות להאיץ אותו בכוח. אדרבה, ההרפיה, הקבלה, נתינת המקום ועזיבת הניסיון לשלוט בתהליך – הם אלה שמאפשרים את התהוות השינוי בצורה המיטבית שלו. הם אלה שמאפשרים את הצמיחה.

כך או כך, הגיע הרגע. עברנו את כל השלבים והגיע הרגע. התינוק רוצה להגיח לעולם הגדול. הגיע זמנו לצאת החוצה.

כאן נדרש מאמץ אקטיבי לעזור לו לצאת.

בעידן משככי הכאבים, זה אולי לא ביג דיל. אבל האמת, שברגע הלידה, בזמן צירי החץ ישנו כאב מאד גדול. ובשביל באמת לאפשר את הלידה. בשביל לאפשר את הפריצה לעולם – אין מנוס אלא ללכת לתוך הכאב. מתוך ידיעה, שההתמסרות לכאב היא זאת שתביא את התוצאה הרצויה.

וזה לא קל. באיזשהו מקום, אנחנו נתקעים בחיים במקום שהוא הכי קרוב לפריצה הרצויה לנו. במקום שהוא הכי קרוב לגאולה הרצויה לנו. הכי קרוב למקום שאנחנו כל כך מייחלים להיות בו.

וזה, כיוון שבשביל להגיע לשם דרוש אומץ. דרוש האומץ לעשות ההפך מהאינסטינקט שלנו.

האינסטינקט שלנו הוא להיעצר מול הפחד. ובעצם מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל לאפשר את השינוי הוא לעבור דרך הפחד.

להתמסר לפחד. להתמסר לכאב. להתמסר לחוסר האונים. לחוסר הוודאות ולהמשיך ללכת. פשוט ללכת מתוך אמונה, שרק כך המשהו החדש שאנחנו כל כך רוצים ללדת בחיינו. רק כך הוא אכן יוכל להיוולד ולקבל חיים משלו.

ברגע הזה אנחנו לבד. לגמרי לבד. אנחנו יכולים להיות מלווים בהרבה אנשים אוהבים ותומכים. אבל את הלחיצות. את הוצאת התינוק – היולדת עושה בכוחות עצמה.

את הכניסה לפחד. ההתמודדות. ההליכה נגד הדפוסים הרגילים שלנו. ההתמסרות למה שעולה – אנחנו עושים בכוחות עצמנו. אף אחד לא יכול לעשות זאת בשבילנו. אף אחד לא יכול ללכת את הדרך הזאת במקומנו.

את הלידה של הבת הקטנה שלי החלטתי שאני יולדת באופן טבעי. עם הצירים עוד איכשהו הסתדרתי. כבר הייתי ממש גאה בעצמי על הבחירה ללדת טבעי. עד שהגיעו צירי הלחץ.

צירי לחץ זה דבר מטורף. מרגישים כאב חזק מאד ומה שבעצם נדרש מהיולדת הוא ללחוץ ולדחוף את התינוק החוצה. הבעיה היא – שהלחיצה מובילה לכאב עוד יותר חזק. מין תחושה של שריפה מאד חזקה.

ועם כל הכבוד והערכה לזה שרציתי שהבת שלי כבר תצא החוצה, בחוויה שלי זה היה בלתי נסבל. להיכנס במודע למקום שהוא בלתי אפשרי בחוויה. להיכנס במודע למקום של כאב עצום. כביכול, ללכת במודע ולהכאיב לעצמי.

הרגשתי תקועה כמו שבחיים לא הרגשתי תקועה. הייתי בטוחה שהיא תישאר בתוכי לנצח. לא הצלחתי לראות איך אני הולכת ועושה את זה.

בסופו של דבר נאלצתי לוותר, להתמסר לכאב, להעצים אותו. ולבסוף להיגאל.

וככה זה בחיים. ריפוי אפשרי רק כשאנחנו הולכים ונכנסים כמו מזוכיסטים לעומק הכאב.

גאולה של הנפש אפשרית רק כשמסכימים להתמסר ומפסיקים לנסות לשלוט במה שעולה. הכאב. הכעס. האלימות. היצרים. התשוקות. התאוות. ההרס. הפחד. לאפשר להם לעלות, להתמסר לתוכם. להעמיק בהם עד הלידה. עד לגאולה.

חשוב לי להדגיש ולמנוע אי הבנות – זה לא אומר שאנחנו מממשים אותם. אנחנו רק מאפשרים לגלים האלה לעבור דרכנו על מנת לאפשר את החיים החדשים. לאפשר את האהבה.

ואת הדרך הזאת אנחנו עושים בסופו של דבר לבד. כל חיי הכמיהה שלי הייתה (ועדין הרבה פעמים) שמישהו יעשה את העבודה בשבילי. שמישהו יפרוץ את המחסומים שלי. שמישהו ישחרר אותי במקומות בהם אני כבולה. לאט לאט למדתי, שאכן, תמיכה יכולה להועיל. אבל את הדרך עושים לבד. את הלידה, היולדת בסופו של דבר מבצעת בכוחות עצמה. לא משנה בכמה אנשים נחמדים וטובים היא מסובבת.

– – –

לפני כשבוע שאלתי בחור נחמד איזו עבודת התפתחות מודעת הוא עושה בחייו. הבחור, הוא בן אדם רוחני, עם עומק רגשי ומחשבתי מאד גדול ועם הרבה מודעות.

הוא ענה לי שהוא לומד תורות רוחניות, מלמד רוחניות, מנהל מחברת חלומות ועושה קאוצ'ינג עצמי.

תכל'ס מדובר בבן אדם מפותח. בן אדם שמעסק בהתפתחות האישית שלו. הוא משקיע לכך מאמץ מודע.

אבל משהו מתפספס.

כפי שכתבתי קודם, בשביל לידה – יש קודם להיכנס להריון.

בשביל להרות יש דרך ברורה.

חוקים ברורים.

ככה זה בטבע.

וכך גם לגבי תהליכים של ריפוי. אם אני רוצה לגאול את הנפש שלי מייסוריה. אם אני רוצה להגיע לחיבור למהות שלי. אם אני רוצה להגיע לסיפוק פנימי. אם אני רוצה למלא את החור השחור שאני נושא בתוכי – יש לכך דרך ברורה.

והדרך עוברת דרך הסרת התדמית וחיבור למהות שלנו.

כל כך הרבה אנשים מסתבכים בדרך. מנסים כל מיני שיטות ואכן זוכים להקלה. בעצם הם לוקחים את הישן, משכללים אותו והופכים אותו לנוח ונעים יותר.

אבל בשביל לידה של משהו חדש! יש דרך. והיא דרך סלולה ברורה.

דרך שעובדת על השורש. דרך שעובדת על הריפוי הפנימי. דרך שעובדת על החסרים שמנהלים את חיינו. דרך שמחברת אותנו למהות המולדת שלנו.

בשביל לחיות חיים בריאים בכל תחום – פיזית, נפשית ורגשית אנחנו צריכים לחיות בהתאם לבריאה. בהתאם למהות שאיתה נבראנו. בהתאם לבריאה שאנחנו :)

כל עוד אנחנו מנותקים מהמהות שלנו וכלואים בתוך האגו. בתוך התדמית. לא משנה כמה שננסה לשכלל את התדמית שלנו. לשכלל את האגו. לא נחווה בריאות. החסר ימשיך לנהל את חיינו…

על הדרך להסרת תדמית. על הדרך לריפוי הפנימי שלנו תוכלו ללמוד עוד בהדרכה האינטרנטית הייחודית – "לחיות ללא תחפושת" שתיערך לכבוד פורים ביום חמישי הבא 13.4.14 בשעה 20:30

– יהיה זמן לשאלות בסיום ההדרכה. כך שאם משהו מציק לכם תוכלו לקבל עליו מענה

– הקלטה זמינה לנרשמים בלבד למשך חודש

– השיעור מועבר באמצעות המחשב האישי שלכם כך שניתן להצטרף אליו מכל מקום ברחבי הארץ והעולם

– עלות השתתפות בסך 147 ₪ בלבד

להצטרפות יש ללחוץ כאן!

המון מזל טוב לאחותי שרה על הולדת הבת החמודה!

מאחלת לכולנו ללדת כבר את מה שאנחנו רוצים ללדת מתוך עצמנו.

הרבה אהבה וטוב,

חני

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “ללדת את השינוי הרצוי לך…”

  1. אוריבתאריך 05 מרץ 2014 בשעה 2:56 pm

    לא הבנתי את הדוגמה מהבחור שנתת,מה מתפספס בו?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי אורי,
    זאת תשובה לפוסט שלם :)
    אבל בתמצית העניין – החכמה בהתפתחות רוחנית היא לבנות יסוד חזק. אחרת אתה מתעופף ברוח ללא שורשים עד שאתה מתרסק ונופל.
    בשביל להיות באמת רוחני, חובה לעבור דרך עולם הרגש.
    להיות ברוח כבריחה מהחומר זה פספוס גדול.
    האדם נע בין רוחניות מאד גדולה לבין עולם רגשי, מערכת מוסר ויצרים לא מזוככים.
    וחי את חייו בקונפליקט גדול ובפיצול גדול.
    לא תמיד הקונפליקט במודעות. אבל גם כשהוא מרחש בתת מודע הוא גובה מחיר ובא לידי ביטוי בכל מיני צורות כמו – מחלות וכד'

    [Reply]

  2. בלהבתאריך 05 מרץ 2014 בשעה 3:14 pm

    אני עוד לא 3 חודשים לאחר הלידה ומאווווד התחברתי למה שאת כותבת!
    בעיקר למה ש'הגבת' כאן אחריי הכתבה.
    עברתי טיפול עוצמתי במיוחד "ריברסינג"-נשימה מודעת ולא הצלחתי לסיים אותו בעיקר מכיון
    שפחדתי לשחרר,מהשינוי,מהכאב…

    [Reply]

    חני Reply:

    בלה יקרה, תודה על השיתןף!
    אכן, בריברסינג הצורך להתמסר לתוך הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהשחרור.
    חשוב לראות את זה ולנסו כל פעם להזיז את המקום שבו נעצרים.
    חיבוק!

    [Reply]

  3. מליבתאריך 05 מרץ 2014 בשעה 4:49 pm

    מקסים ומרגש.

    [Reply]

  4. שיריבתאריך 05 מרץ 2014 בשעה 10:27 pm

    תיארת את הלידה הטבעית שעברתי גם אני בצורה כ"כ מדויקת, פשוט שיחזור.
    וזה מאוד מאוד מתחבר ומבהיר את התהליכים שהסברת.
    כתיבה וחשיבה מדהימה! תודה

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך יקירה!

    [Reply]

  5. נורית גויליבתאריך 06 מרץ 2014 בשעה 12:36 pm

    התרגשתי מכל מילה שנכתבה. כדולה-מלווה בלידה, אני מתפעלת בכל לידה ולידה מהפלא הזה, כל חווית לידה היא שונה ובכל זאת דומה, האושר שמגיע בסוף הכאב, ההתייסרות שמביאה חיים חדשים והעוצמה שמקבלת כל יולדת. צירי הלידה הם כואבים אך הם הכרחיים בכדי ליצור חיים, וככה גם בחיים, כל דבר ודבר בחיים אפשר להמשיל להתעברות הריון ולידה וכן, ההתמסרות לתהליך הוא החלק החשוב. אצטט את ג׳לאל רומי מתוך ברכה שקיבלתי מאחת היולדות שליוויתי בלידת בית.
    ״כל מיילדת יודעת, שרק כאשר רחמה של אם מתרכך בחבלי הלידה, נפתחת הדרך והתינוק ימצא את הפתח שדרכו יוולד. הו חבר, יש אוצר בלבך והוא כורע ללדת. הקשיבט כל המתעוררים, כמאמר מיילדות אמינות, ברכו את זה הכאב כי פותח הוא את המעבר האפל אל החסד״.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *