פבר 21 2016

לא רוצה לחזור!

מאת: בשעה 10:23 am נושאים: התפתחות אישית,מימוש עצמי

מתיישבת לכתוב משהו.

כבר הרבה זמן שלא כתבתי.

לא בטוחה אם אין לי מה לכתוב או שאין לי דרייב לכתוב.

חצי שנה בדרכים.

לא להאמין איך שהזמן טס.

ברור לי שכשנחזור לארץ הכל יהיה פחות או יותר כמו שהיה כשעזבנו אותה.

זה קורה לי הרבה, שאני נוסעת או עוברת משהו שמאד משמעותי לי ואז אני חוזרת לחיים שלי ומרגישה שמבחוץ הכל נשאר כשהיה.

האמת היא שמה שבאמת מעסיק אותי הוא לא השינוי של החוץ. אלא השינוי שלי ושל המשפחה שלי.

האם כשנחזור הכל יחזור לקדמותו? האם תהיה בכלל משמעות לתקופת זמן הזאת שבה ניתקנו את עצמנו? האם זה ישפיע עלינו בדרך כלשהיא או שנחזור ונשאב חזרה למרוץ?

הזמן שעובר והמעקב אחר חשבון הבנק, מאותתים לי שהזמן שלנו אוזל.

מבחינתי להמשיך לעוד כמה וכמה שנים טובות רק שהרצון שלי לא מתואם לא עם חשבון הבנק שלי ולא עם 2 מהילדים שלי. הגדולה והקטנה נהנות אבל לא רוצות להמשיך ככה לעוד שנת לימודים. הם רוצות להישאר גג עד לחופש הגדול.

כך או כך. כנראה שאחרי פסח נאלץ לחזור.

והאמת היא, שאני ממש אבל ממש לא רוצה לחזור.

מצד אחד אני מרגישה שלא מיציתי ומצד שני, אני גם לא רוצה לחזור לשגרת החיים הקודמת שלי.

כמובן שאני מודה על שפע העבודה שהייתה לי בזמנו בארץ. אבל דוגרי, אני לא מתגעגעת לזה.

לא מתגעגעת להשכמה בבוקר עם שעון מעורר.

לצורך להוציא את הילדים עד שעה מסוימת.

לתקתוק היומי עמוס המטלות שבתוכו ניסיתי גם לדחוף דברים שאני אוהבת.

לתפקיד שלי כנהגת. כובסת. טבחית. עורכת קנויות. משלמת חשבונות. מנקה. מורה פרטית. ועוד.

ללחץ להכין איתם שיעורי בית. ללמוד למבחנים. להכין מערכת. כל מיני עשיות שקשורות כביכול ללמידה אבל מעקרות ממנה את כל ההנאה.

לא מתגעגעת להשוואות שהילדים עושים עם החברים שלהם על כל דבר.

לא מתגעגעת למתח הביטחוני שבא לידי ביטוי באזעקות. פיגועים או אפילו רק באיומים.

כאן אנחנו מסתובבים עם 6 סטים של בגדים שעברו כביסות בהודו. תאילנד ווייטנאם. כביסות שהפכו אותם למרופטים וחסרי חן וזה בסדר לנו.

כאן אנחנו לא רצים לשום מקום וזה בסדר לנו.

כאן אנחנו לומדים בכיף. הילדים לומדים חשבון. אנגלית. הבעה בכתב וטבע מתוך הנאה ובחירה (ליתר דיוק חשבון לא ממש בכיף :))

כאן אנחנו נהנים מכלום. קצב החיים איטי. אינטימי. משפחתי. אין דחף לרוץ לשום מקום. לומדים ליהנות ולהיות בדברים הקטנים. החוץ לא כל הזמן נושף בעורפנו ומושך אותנו.

אין כאן הרבה פיתויים. אנחנו מקפידים על מזון כשר שזה אתגר מאד גדול בפני עצמו אבל מרגיל אותנו שלא חייב לקנות בחוץ.

אנחנו נושאים את כל המטען שלנו על הגב מה שמצמצם כמעט לאפס את כמות הרכישות שלנו.

אנחנו רואים דברים יפים, נהנים מהם ומסתפקים בזה.

הילדים מתרגלים לזה שלא חייב לקנות כל דבר. שאפשר להתאפק ולהסתפק במועט. שזה בסדר כמו שאנחנו נראים ולבושים. שהלמידה היא חלק מהחיים. ושיש הרבה אנשים ששונים מאתנו ושיש מקום להרבה גוונים כאן בחיים האלה. לא כל מה שאנחנו רגילים אליו ומכירים אותו הוא האמת עבור כולם. ולא בטוח שבכל המקרים הוא בכלל אמת גם בעבורנו…

כאן אנחנו מסתובבים בביטחון. שום רעש של אמבולנס לא מפחיד את הילדים. שום מאבטח לא בודק אותנו. ואף אחד לא משדר לנו בפנים חמורי סבר שמסוכן לחיות.

אז לא. ממש לא בא לי לחזור.

וכן. זה נכון שאני לא חוזרת עכשיו. אבל לפעמים, אני לא מצליחה למנוע המחשבות על החזרה להגיע ולשאוב אותי.

זוכרת את עצמי פעמים רבות בחיים לחוצה על כסף ובטוחה שלא אסתדר.

לכן אני לא דואגת לגבי זה. כי ברור לי שלא משנה מה, אני אסתדר בסוף. לגווע ברעב לא נגווע.

אבל כן. זה בהחלט מעסיק אותי מדי פעם – מה אעשה כשאחזור? במה אתעסק? האם אחזור לעבוד באותה המתכונת? מה בא לי באמת לעשות?

ושוב. פעם אחר פעם כשאני שואלת את עצמי, אני מרגישה שהרצון שלי לנדוד ולנוע ללא מחויבות לאף אחד למעט לילדים, עדיין בעינו. הוא עדיין לא הגיע לשובע.

אני תוהה לעצמי האם אי פעם הוא יגיע לשובע? אין לי תשובה וודאית אבל אני בהחלט מרגישה שכן.

אני מרגישה שזאת מסה קריטית שאני צריכה לצבור בשביל לחזור שוב לחיים הרגילים שלי אבל הפעם מתוך כיף ובחירה.

לחזור לשגרת חיי כי אני בוחרת בה ורוצה אותה ולא כי אין לי ברירה בגלל הילדים או בגלל הצורך בפרנסה.

ובכלל. מי אמר שאני צריכה לחזור לארץ? מי אמר שאני צריכה לחזור לאשקלון?

זה לא קל. הרצונות שלי והצרכים של הילדים שלי לא תמיד הולכים במקביל.

הילדים רוצים לחזור לאשקלון. לשגרת החיים הרגילה שלהם.

לי אשקלון לא ממש קורצת.

אני לא מתגעגעת לטילים ולאזעקות.

לא מתגעגעת לזה שאני צריכה לעבוד כל השבוע בשביל לאפשר רמת חיים בסיסית בארץ.

לא מתגעגעת לזה שהילדים יוצאים בבוקר בריצה לבית הספר וחוזרים בסביבות רבע לארבע לעוד מטלות לימודיות.

לא מתגעגעת לזה שהיום החופשי היחיד שלנו הוא שבת, שאנחנו שובתים בו. כך שלא נותר לנו זמן כמשפחה לטייל ולבלות יחד.

אבל הם רוצים את זה. הם מתגעגעים לחברים. חלק מהם מתגעגעים לבית ספר. הם מתגעגעים לדודים. למכרים. לשגרת החיים הרגילה שלהם.

כשאתה הורה. ובטח כשאתה הורה יחידי שמגדל את הילדים, אתה צריך לוותר הרבה על המקום שלך בשבילם. אבל השאלה היא כמה?

כמה מקום יש לרצון שלי בתוך המארג הזה?

כמה שווה לי בכלל 'לכפות' את הרצון שלי על הילדים שלי? הרי בוודאות יהיה לזה מחיר. האם זה יהיה שווה את המחיר?

האם יש דרך לשלב ולדאוג שיהיה מקום גם לרצון שלי וגם לרצון שלהם ושכולנו נרגיש מסופקים?

הרבה מחשבות. הרהורים.

אין לי תשובות.

בינתיים, אנחנו כאן. עדיין בווייטנאם.

אנחנו נמצאים במקום בשם הוי-אן, עיירת חוף קטנה של 20.000 תושבים. עיירה מנומנמת ורגועה.

כיף לנו ככה. משהו שקט בפנים. הקצב האיטי והטבעי של המקומיים מחלחל אלינו.

הפשטות מחלחלת.

אז כרגע אנחנו ממשיכים.

משתדלת להיות כאן. לשאוף ולהתמלא. להניח את העתיד בעתיד ולתת לידיעה שדברים יתרחשו ויתפתחו בצורה הטובה ביותר בעבורי ובעבורנו כמשפחה לחלחל ולמלא אותי.

כי בסופו של דבר, אם למדתי משהו במסע הזה – זה שאין לי מושג מה יהיה. איפה אהיה. ואיזה דבר בלתי צפוי יכנס לחיים שלי ויחולל בהם טוויסט לא מתוכנן.

רגע לפני שאני מסיימת אני זקוקה לעזרה אישית –

כמו שכתבתי, אנחנו מקפידים על כשרות ולא קונים בכלל מזון תעשייתי. מה שאומר שהילדים שלי חיים פחות או יותר על אורז, פסטה ותפוחי אדמה. סלט ירקות, ביצים ופירות.

לפני כמה ימים יעל, הבת הקטנה שלי בת ה8, בכתה לי על זה שבפורים לא יהיה לה משלוחי מנות ושזה לא יהיה לה בכלל כיף.

וכאן, אני רוצה לבקש ממך טובה קטנה. כמובן רק אם זה אפשרי.

והיא: לשלוח לילדים שלי משלוח מנות אישי שיחממם להם את הלב ויעזור להם להרגיש פורים גם בניכר, הרחק מהחברים שלהם ומהמשפחה המורחבת.

מי שיוכל לעשות זאת תבוא עליו הברכה בעיקר מפי הילדים שלי.

ומי שיוכל לצרף להם כמה ספרי קריאה תבוא עליו ברכה גדולה מאד ממני. 😉

הכתובת למשלוח היא:

Chabad Cambodia

(For Chany Bornstien)

419 Preah Sisowth Quay

Phnom Penh, Cambodia

נהיה שם בפורים, בעוד כחודש.

תודה מראש והרבה אהבה,

חני

~ ~ ~

נ.ב. אם אתם עדיין לא מנויים לקבוצת הדיוור שלי בוואצפ – זה הזמן להירשם!

בנוסף לפוסטים בבלוג, ניתן לעקוב אחרי ברשימת דיוור בוואצפ. מדי פעם אני מעלה תובנות והגיגים + תמונות מהמסע שלנו. שם אפשר לחוות אתנו יותר את היומיום של הטיול שלנו ולא רק תובנות שנשמעות חשובות ונקראות בכובד ראש אבל נכתבות אחת ל… :)

המספר שלי הוא 91-783-195-6719+ מי שלא מצליח להצטרף ורוצה שאצרף אותו יכול פשוט לשלוח לי את מספר הווצאפ שלו ישר למייל chanybornstien@gmail.com ואצרף אותו

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “לא רוצה לחזור!”

  1. יובלבתאריך 21 פבר 2016 בשעה 11:28 am

    [Reply]

    חני Reply:

    :)

    [Reply]

  2. שוקיבתאריך 21 פבר 2016 בשעה 11:31 am

    תחזרו לארץ.. לפחות רק בשביל לאסוף אותנו למסלול הבא..

    [Reply]

    חני Reply:

    שוקי….
    אתם מוזמנים להיצטרף בכל רגע
    אנחנו יותר מנשמח!

    [Reply]

  3. רוני קלינגהופרבתאריך 21 פבר 2016 בשעה 7:24 pm

    צריך להודות יום יום על האפשרות להגשים מסע שכזה
    אשמח לדעת בני כמה הילדים ואז נכוון ונשלח משלוח מנות מועיל ומשמח.

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה רוני. אנו אכן מודים ומברכים על מה שיש.
    הגילאים של הילדים שלי הם 8, 10, 12 ו- 14
    שוב תודה רבה!!!!
    חני

    [Reply]

  4. דליהבתאריך 21 פבר 2016 בשעה 8:03 pm

    עוקבת בהנאה ובהערכה רבה אחר מסעך…כשהייתי בשבתון חשבתי שאסע לארצות רחוקות וכדומה ואז התבררה לי ההנאה הבלתי נגמרת , פשוט להיות בבית .דבר שלראשונה הרשיתי לעצמי מזה שנים רבות . אין מתיקות גדולה מזו.
    התחושה הזאת שהעולם משוגע ונוסע במן עגלת לונה פארק שעומדת להתנגש ב… האל יודע מה ואתה עומד מהצד ואומר : איזה מטורפים. למה הם לא עוצרים. ואחר כך יודע שגם אתה מתי שהוא תחזור למירוץ המטורף.

    זכיתי לשמחתי לטייל בעולם כרווקה , אני מעריכה את האומץ \אנרגיה לקחת משפחה שלמה ולהסתובב איתה במיוחד במזרח . יישר כוח. אין ספק שזו חוויה שתחרת בליבם .
    מאחלת לכם המשך מסע בטוח ומעניין .

    מתי לשלוח את המשלוח , כדי שיגיע בזמן?

    להת דליה

    [Reply]

    חני Reply:

    דליה יקרה.
    תודה על השיתוף. הוא מעשיר ומחמם את הלב.
    אכן שבתון מרגיש כמו עצירה לחופשה.
    תודה על הרצון הטוב. לגבי המשלוח, לוקח לו בערך כ3 שבועות להגיע
    שוב תודה על טוב ליבך ואהבת ך,
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *