נוב 17 2012

איך להקל על עומס רגשי?

מאת: בשעה 11:49 pm נושאים: התפתחות אישית,נוכחות בכאן ועכשיו

הפעם, חשבתי פשוט לשתף אתכם במה שעובר על משפחה אחת דרומית.

כפי שרובכם יודעים אני גרה באשקלון. והסרט הזה שבו אנחנו חיים לא התחיל ביום חמישי. הוא התחיל בערך לפני 7 שנים. אם לא יותר. בתחילה היינו שומעים בומים חזקים ויודעי דבר היו אומרים שאלו בומים מנפילות של קאסמים שנופלים על אשקלון. כמובן שהתקשורת לא דיווחה על כך אבל כל תושבי העיר כבר ידעו שיש נפילות.

באיזשהו שלב, הצטרפו הגראדים וזה כבר הפך למסוכן יותר. אני זוכרת את התקופה הזאת שבה הזדעזענו מזה שהרכיבו 6 מערכות אזעקה בדרום העיר. בבתי הספר הרכיבו מערכת קריזה של צבע אדום.

לאט לאט בלי לשים לב, מערכות האזעקה הפכו לחלק טבעי מנוף העיר וכך גם שיגרת האזעקות. כל תקופה קיבלנו מנה של אזעקות ואז שוב רגיעה.

באותה תקופה, לא ממש התייחסנו לזה בצורה רצינית, אפילו לא נכנסו למרחב מוגן. לאט לאט כשהתדירות עלתה, והפגיעות עלו. הפנמנו שאנחנו אמורים באמת לעשות משהו ולנסות להתגונן.

הבעיה היא שאין לנו ממ"ד. אז ניסנו למצוא את המקום הכי בטוח בבית. שזה אומר לא קיר חיצוני ושיהיה רחוק מחלונות. זה יוצא בערך קיר ברוחב של מטר שמפריד בין המטבח לסלון ששם אנחנו מצטופפים כשיש אזעקה.

השיא היה לפני 4 שנים. במבצע עופרת יצוקה כבר התחילו להעיר אותנו בלילות. מערכת האזעקה השכונתית נמצאת 100 מטר ממול חלונות הבית שלי. ורק תנסו לתאר לעצמכם איך הגוף מגיב כשהוא מתעורר מעוצמה כזאת של אזעקה.

זה כבר התחיל להשפיע על הילדים. המזל של הילדים שלי הוא שאני לא פוחדת. ולכן הרבה יותר קל להם. אבל להתעורר לילה אחר לילה ועוד מספר פעמים בלילה מעוצמה כזאת של אזעקה זה כבר סיפור מפחיד לכל הדעות. תבינו שאחרי כל השכמה לילית לוקח לי לפחות שעה להחזיר את כולם לישון ולנסות להרגיע אותם.

ומאז, כל ארבעה חודשים בערך יש לנו סבב של כמה ימים. בהם הטפטוף של הטילים הופך לגשם. הלימודים מתבטלים. הילדים נשארים בבית. וכמובן שבאותם ימים היכולת שלי לעבוד נעלמת ואז שוב מגיעה הפסקת אש זמנית וחוסר חלילה.

וזה קשה. זה קשה מאד. כיוון שגם בזמן רגיעה, בתת מודע הילדים כל הזמן בכוננות. אמבולנסים שעוברים מקפיצים אותם. ולכל מקום בארץ שאנחנו מגיעים, בין השאלות הראשונות שהם שואלים זה אם יש כאן אזעקות.

ויחד עם זאת, גם בזמני רגיעה. הבת שלי בת 6 וחצי כל הזמן פוחדת. היא פוחדת שתהיה אזעקה בלילה. היא פוחדת ללכת לישון והיא לא מרגישה מספיק מוגנת. ותאמינו לי שאני מנסה הכל בשביל לתמוך בה. המון מגע פיזי, הכלה, פרחי באך וטיפול רגשי.

החוויות של לגדול בצורת חיים כזאת משאירות את חותמם לזמן רב. אם לא לנצח.

יום חמישי האחרון, לאחר שהשכמנו כמה פעמים בלילה ואחרי המון אזעקות בבוקר. החלטתי שאנחנו מתקפלים. אין שום סיבה שהילדים שלי יחוו את המאסיביות הזאת באזעקות. והאמת, שאין שום סיבה שתהיה אפילו אזעקה אחת. ועלינו שוב לצפון.

אז,הנה אנחנו כאן בצפון. מחכים לשפיות שתחזור. וכן, אני יודעת שאנחנו ברי מזל. כי יש כאלה שאין להם לאן ללכת. אבל תבינו מה זה אומר – הילדים ללא מסגרת. אני לא יכולה לעבוד כלום. הילדים מלאים באדרנלין ולא רגועים. המון כספים הולכים על יציאות ועל אוכל בחוץ ועל ביגוד מתאים. וכבר אין לי כוח. אני פשוט מותשת. והסיוט הגדול ביותר זה שאין לי מושג כמה זמן זה עוד ימשך. אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עם החבר'ה שלי על מנת שלא יחריבו כאן את הבית :) איך להעסיק אתם ואיך אני אמורה להתפרנס בצורה כזאת. אני לא שכירה אני עצמאית. והדבר הכי מבאס זה שאני מפסידה לימודים.

ולחשוב שכמוני יש עוד מאות אלפי אנשים אם לא יותר…

אבל זה אני כותבת רק לכם, כי מול הילדים אני מנסה להפוך את זה לסוג של חופשה. אנחנו נוסעים לטייל ומנסים ליהנות ממה שיש. אבל בשקט בשקט אני כבר עייפה מזה…

אז אני לא אתן לכם המלצות איך להתמודד עם החרדות והפחדים. אבל אני כן אציע לכם כמה דברים בשביל להקל עליכם מהעומס הרגשי: (בין אם העומס שלכם נובע מזה שיש לכם אזעקות, מזה שבן זוגכם גויס לקרב, מזה שאתם כבר מותשים מהטיפול בילדים או מכל דבר אחר…)

1. לכו לישון מוקדם.

2. דברו על מה שאתם מרגישים. שתפו אחרים במה שעובר עליכם מבחינה נפשית. ואם אין לכם את מי לשתף אז פשוט תביעו את מה שאתם מרגישים בכתב.

3. תתפרקו פיזית באמצעות ריקוד, שירה, ציור ומוזיקה.

4. וותרו לעצמכם. אל תקפידו על הדברים הקטנים. תנו לבית להיות מבולגן. אם בא לכם תנו לעצמכם לאכול ג'אנק פוד או לראות סרט. פשוט תנו לעצמכם את האישור שזה בסדר.

5. שחררו שליטה. תנסו ליהנות מהרגע בלי לנסות להבטיח את העתיד. במצב כזה שאף אחד לא יודע מה יהיה ברגע הבא, פשוט תסכימו לעצמכם להיות בתוך אי הידיעה הזאת ולזרום עם מה שיגיע.

6. נסו ליהנות מדברים הקטנים, מהרגעים האינטימיים שלכם עם בני המשפחה שלכם. מהביחד. מהזמן הפנוי שנהיה לכם או מהטיולים בטבע (במידה וברחתם…)

ברגע שתסתכלו על המצב כהזדמנות לצמיחה הכל יהפוך לקל יותר.

וכן, מותר להתבכיין על זה שקשה לכם וכבר נמאס לכם. אבל תזכרו שההתבכיינות היא לא אתם. ולכם, יש את הכוח לקום מחר בבוקר עם מספיק כוח בשביל לצלוח את היום הבא בצורה הטובה ביותר והמצמיחה ביותר.

וכן, גם לי….

אז תאחלו לי המון הצלחה רק ליום אחד. ואז לעוד יום. ולעוד יום. ולעוד יום…

כשמפרקים את החיים לחלקים קטנים הרבה יותר קל לחיות אותם. כשמפרקים את הדרך לצעדים קטנים, הרבה יותר קל ללכת בה.

המון אהבה וטוב,

חני

נ.ב וזה מה שכתבתי ב2 מהסבבים הקודמים…

לחצו כאן לפוסט ממרץ 2012 – על מה מבוססת תחושת האני שלך???

לחתו כאן לפוסט מאוקטובר 2011 – מה הבעיה בתדמית שלנו?

נ.נ.ב תהיו נחמדים ותפיצו את הפוסט עם כולם – זה ממש ישמח אותי…

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “איך להקל על עומס רגשי?”

  1. תלמידהבתאריך 18 נוב 2012 בשעה 12:27 am

    כמו תמיד, הפוסטים שלך נוגעים ישר ללב. המון כוח!

    [Reply]

  2. יעל גריינרבתאריך 18 נוב 2012 בשעה 7:55 am

    חני יקרה,
    המילים שלך נוגעות ללב ולגמרי מעבירות את ההרגשה של חיים תחת איום תמידי.
    מאחלת הרבה ימים של שקט, לך ולמשפחתך.

    [Reply]

  3. בתיבתאריך 18 נוב 2012 בשעה 7:41 pm

    מתפללים. המון המון מתפללים. מבקשים בשבילכם.
    להרגיש את ידו הרחומה בתוך הג'ונגל הזה, זהו גם רווח מופלא…
    מאחלת לנו להרגיש.

    [Reply]

  4. שרהבתאריך 18 נוב 2012 בשעה 10:05 pm

    חני כל הכבוד
    אן מילים

    [Reply]

  5. שרוןבתאריך 19 נוב 2012 בשעה 12:41 am

    חני
    חשבתי עליך הרבה היום
    מקוה שבקרוב הכל יסתים לטובה ותוכלי לחזור לשיגרה מבורכת
    משו שרציתי להמליץ עליו מניסיון:
    2 טכניקות לעזרה עצמית להרגעה ולטיפול עצמי EFT ו TAT
    מלבד האפקטיביות שלהן הן נותנות תחושה של עשיה ויציאה ממצב של פסיביות וחוסר אונים
    וניתנות ללימוד עצמי.
    לילה טוב
    ובשורות טובות
    שרון

    [Reply]

  6. חיהבתאריך 20 נוב 2012 בשעה 9:24 am

    חני, את כותבת מקסים ומהלב, וזה נוגע עמוק בפנים. מרגש.
    הצעותייך טובות וחכמות ואני מסכימה לכל מה שאת מציעה.
    ורוצה רק להזכיר לך שני דברים:
    1. שגם את, כמומחית להתפתחות אישית – עוברת כאן חווייה מאד עוצמתית ולא פשוטה, וזה חשוב להיעזר גם באחרים.
    2. כל מה שאת נפגשת בו בחייך הוא חלק מההתפתחות שלך, את הרי יודעת את זה …. אז תאפשרי לעצמך להתבונן על התמונה בפרספקטיבה רחבה יותר, ולסמוך על זה שאם החוויות האלה הגיעו לחייך כעת, כנראה שיש לזה סיבה ומשמעות אישית עבורך.

    ואם את רוצה – אני פנויה לשיחות מלב אל לב :-)
    חיה 050-6726533

    https://www.facebook.com/HayaGolan.Coach

    [Reply]

  7. יאירבתאריך 20 נוב 2012 בשעה 1:30 pm

    חני יקרה
    יש לי מקום קטן בקיבוץ נחשון. זה לא הרבה
    מי שממש זקוק להתרחק לכמה ימים משיגרה שוחקת מוזמן להתארח.
    הכתיבה שלך חני זה כמו דבש בעצמות. ממש מרפא מכאובים.
    אני גרופי שלך ומפיץ את בשורתך באשר אפנה
    אנחנו אתך (המכורים)
    חיבוק ענק, תמיכה ואהבה
    יאיר

    [Reply]

  8. אליבתאריך 29 נוב 2012 בשעה 5:00 pm

    כל הכבוד…כרגיל הרבה תוכן איכותי

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *