יול 15 2012

למה אתם לא מצליחים לחוות סיפוק מתמשך ולאורך זמן?

מאת: בשעה 12:06 pm נושאים: מי אני?,תדמית ומהות

היום אני רוצה לכתוב קצת על סיפוק. סיפוק רגשי.

אם מתבוננים לעומק ניתן לראות 2 דברים מאד בולטים:

1. רוב האנשים מונעים מהרצון ומהצורך בסיפוק. זה מה שמניע את העשייה ואת הקיום של רובינו.

2. רוב האנשים לא מצליחים לחוות סיפוק אמיתי ומתמשך לאורך זמן. חלק מהאנשים יחוו סיפוקים רגעיים וחלק מהאנשים יחוו חוויה של חוסר סיפוק כרוני שתתבטא גם כתחושה של חוסר משמעות, ריק פנימי וכד'.

היכולת שלנו לחוות סיפוק אמיתי ומתמשך ולא להיגרר אחר סיפוקים זמניים שמתנדפים במהירות ומשאירים אחריהם שובל של חוסר משמעות וריקנות פנימית היא נגזרת ישירה מהחיבור שלנו למהות האותנטית שלנו.

ככל שאנחנו חיים בתדמית גדולה יותר, אנחנו חווים יותר חוסר סיפוק. ככל שאנחנו יותר מחוברים למהות שלנו, דברים קטנים יותר גורמים לנו לסיפוק אמיתי ומתמשך. כאשר אנחנו חיים במחובר למהות שלנו, אין לנו צורך כל הזמן בריגושים חדשים ובכיבוש יעדים חדשים על מנת לחוש תחושת סיפוק. אין לנו צורך בפידבק חיצוני בשביל לחוש מסופקים. אין לנו צורך להקהות את הרגשות או את הכאב שלנו בשביל לחוש מסופקים.

כאשר אנחנו חיים במחובר למהות שלנו, עצם החיים ממלאים אותנו בסיפוק. הדברים הקטנים של החיים ממלאים אותנו באמת. ואנחנו לא חיים עם חור שגורם למיכל הסיפוק שלנו כל הזמן להתרוקן.

איך אנחנו יכולים לדעת כמה אנחנו חיים בתדמית או במהות?

זאת אומנם לא אינדיקציה כוללת, אך זה חלק ממנה – וזה:

כמה אנחנו משרתים את החיים לעומת כמה אנחנו חיים את החיים?

כאשר אנחנו משרתים את החיים. כאשר אנחנו מעבירים את החיים שלנו במרוץ אינסופי בלי ממש לגעת בחיים עצמם – אנחנו חיים בתדמית. במצב כזה, מה שמנהל לנו את החיים אלו הצרכים. הצרכים שלנו. הצרכים של הסביבה. הצרכים של הקרובים לנו. הצרכים של האידיאלים שלנו. בקיצור, "הצריך" הוא בעל הבית של החיים שלנו.

כאשר אנחנו חיים את החיים. כאשר אנחנו הופכים להיות חלק מהחיים עצמם, נוגעים בחיים – אנחנו חיים במהות. במצב כזה מה שמנהל לנו את החיים אלו הרצונות שלנו. הרצון הפנימי שלנו. הרצון שלנו לבטא את עצמנו. הרצון ליצור. הרצון לתת. הרצון להעניק. הרצון לחיות.

אצל אנשים רבים, "אני רוצה" זה סוג של אמירה גסה. אבל ההיפך הוא הנכון. "אני רוצה" הוא הבסיס לחיים מסופקים. כמובן, שאני לא אומרת שהחיים שלנו אמורים להיות מנוהלים רק מהרצונות שלנו ללא נתינת מקום לצרכים ולמחויבויות שלנו. אבל כמו בכל דבר, המפתח הוא באיזון.

משום מה, רוב האנשים הולכים לקצוות. אז או שאנחנו מעבירים את החיים שלנו בלשרת את החיים. בלי להכניס את עצמנו כלל לחיים. אנחנו הופכים לסוג של מכונות אוטומטיות טובות.

או שאנחנו מעבירים את החיים שלנו רק דרך הרצונות שלנו בלי מקום לאנשים אחרים – שזהו מקום ילדותי שעדיין לא התבגר. (ילד נולד עם הרצון שהכל ינוע סביבו וסביב הרצונות והצרכים שלו – ללא יכולת לקחת אנשים אחרים בחשבון)

במצב של בגרות אמיתית, במצב של סיפוק אמיתי – הרצונות שלנו נובעים ממצב תודעתי גבוה יותר ומפותח יותר. אבל גם אם אנחנו לא במקום כזה, עדיין אנחנו צריכים ללמוד להכניס לחיים שלנו יותר מקום לרצונות שלנו.

כמובן, שאם מגיל צעיר חונכנו ולמדנו להתנהל דרך ה"צריך" ולא דרך הרצונות שלנו. יתכן וכלל לא תהיה לנו נגישות לרצונות האמיתיים שלנו. ויתכן והרצונות שלנו יהיו רצונות של ילדים קטנים רגשית שלא באמת יוכלו לבוא לידי סיפוק ושובע.

אבל העניין הוא, שהדרך לסיפוק אמיתי מחייבת לעבור דרך המקומות האלה. זה לא אומר שאם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים משהו, אנחנו צריכים לבכות ולרקוע ברגלים עד שיביאו לנו את זה. אנחנו כבר לא בגיל הזה. אבל אנחנו צריכים דבר ראשון להכיר ולראות את הרצונות שלנו. הם אלה שמנהלים אותנו.

וכן, גם אם יש בתוכנו ילד קטן שרק רוצה שיביאו לו, שיתנו לו, שיפנקו אותו, שיעשו לו, שיחבקו אותו, שיחמיאו לו, שיעריצו אותו, שישמחו מעצם הקיום שלו – זה בסדר. זה בסדר לראות את זה. וזה אפילו יותר מבסדר לבקש ולהביע את זה מול אנשים קרובים לנו. (מתוך ידיעה ברורה שלא בטוח שהם יתממשו :))

אבל תזכרו תמיד, הרצונות האלה, הם אנרגיה כלואה, הם כמו אריה משתולל בשבי – כאשר מסכימים לראות אותם ולשחרר אותם לחופשי – נכנס איזון וחופש חדש לחיים שלנו. ואז היכולת שלנו לאזן בין הרצונות לצרכים שלנו גדלה. היכולת שלנו לחיות במחובר למהות שלנו עולה. והיכולת שלנו לחוות סיפוק אמיתי מהעשייה שלנו הופכת להיות חלק אינטגראלי מהחיים שלנו.

הפוסט לא יהיה שלם, אם לא אדגיש את תחום הרגש – בשביל לחוש סיפוק רגשי אנחנו חייבים לחיות עם לב פתוח ועם רגשות זורמים. כאשר הרגשות שלנו תקועים – סיפוק רגשי לא אפשרי. וכמובן, חיים מתוך חיבור למהות לא אפשריים.

אז תכלס, מה עושים אם רוצים לחוות יותר סיפוק אמיתי בחיים?

מה לעשות אם נמאס לכם לרוץ אחר סיפוקים ארעיים שמתנדפים בקלות?

מה לעשות אם קצתם בתחושת הריק והחסר הפנימיים?

הצעד הראשון הוא להתחיל להוסיף את עצמכם ואת הרצון שלכם לדיבור.

להתחיל להשתמש ב"אני רוצה" בדיבור שלכם. ללמוד לבקש דברים רק בגלל שאתם רוצים אותם. בלי לתרץ. בלי להסביר ובלי להצטדק.

ככל שהרצונות מביכים יותר. ככל שהרצונות אינטימיים יותר. ככל שהסביבה מאיימת עליכם יותר ואתם בכל זאת מביעים את הרצון שלכם במלואו – אתם עושים צעדים ענקיים להתפתחות האישית שלכם. להתבגרות הרגשית שלכם ולחיים במחובר למהות שלכם.

כמובן שזה מפחיד. ואף יותר מכך, סביר להניח שחלק גדול מהרצונות שלכם לא יקבלו את המענה הרצוי. עשו את זה בשביל התרגול. עשו את זה בשביל ההתבגרות הרגשית שלכם. עשו את זה מתוך מחשבה שמה שמשנה זה עצם הביטוי שלכם את הרצונות שלכם ופחות משנה המלאות שלהם.

אז שיהיה בהצלחה. תתחילו לשלב דברים שאתם רוצים ושאתם אוהבים בחייכם. אל תחכו לאחרי הפנסיה. אל תעבירו את חייכם בפנטזיות ובקנאה באנשים שכן חיים את החיים שהייתם רוצים. פשוט תפסעו צעדים קטנים. ולאט לאט תכניסו עוד פסיעה לתוך החיים. לאט לאט תכניסו עוד חלק מתוככם שיכול לחוות סיפוק ומלאות אמיתיים.

ותזכרו תמיד, הדרך היא החשובה.

הרבה אהבה,

חני

 נ.ב. עשו את הצעד הראשון ושתפו בתגובות למטה – מה הרצון הפנימי שלכם? מה גורם לכם לסיפוק מתמשך? מה מונע מכם לעשות דברים שאתם אוהבים? איפה אתם מוצאים את עצמכם נשאבים לדפוס של "לשרת" את החיים במקום "לחיות" את החיים שלכם?

הסכימו לשתף ולחלוק את העולם הפנימי שלכם. הסכימו להיות אנושיים…

12 תגובות

12 תגובות לפוסט “למה אתם לא מצליחים לחוות סיפוק מתמשך ולאורך זמן?”

  1. סיגלבתאריך 15 יול 2012 בשעה 12:17 pm

    את הטובה מכולם!!!!!
    תודה חני על כל המאמרים
    אין לי מילים להודות לך

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה סיגל על תגובתך החמה!

    [Reply]

  2. רוחמהבתאריך 15 יול 2012 בשעה 1:17 pm

    העובדה שאנו יהודים מאמינים המחויבים לקיום תורה ומצוות ולאימוץ השקפה יהודית, כבר מציבה את החיים שלנו על מסלול קבוע של ה'צריך' ולא ה'רוצה'. ובהשקפה היהודית זהו פירושו של המונח 'קבלת עול' – עשה את המוטל עליך תחילה ואח"כ מגיע כל השאר.
    החוכמה היא לחנך את עצמנו ואת ילדינו לרצות את הצריך.
    כאשר החיים היהודיים מתקיימים בחוויה אנושית ריגשית, רבים הסיכויים להצליח בכך.
    אוהבת אותך, כרגיל.
    רוחמה

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה,
    לא משנה באיזה תחום בחיים, אם מה שמניע את החיים שלנו זה רק! מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות ולא מה שאנחנו רוצים – אנחנו בבעיה.
    כיוון שהרצונות שלנו קיימים ולא מקבלים ביטוי ואז הם הרבה יותר מנהלים לנו את החיים מאשר במצב שבו הם מקבלים ביטוי והכרה.
    כמובן שהמפתח להכל הוא איזון.
    אבל התכחשות והדחקה לא תורמת לשום דבר חוץ מלחיים מלאים בפיצול אישי. חיים מלאים בתסכולים ונטולי סיפוק.
    אוהבת אותך גם :)

    [Reply]

  3. מבתאריך 16 יול 2012 בשעה 12:19 pm

    היי , חני יקירה ,

    תודה לך על פוסט מאלף .. מהותי .. משמעותי..

    ולי , לי יש שאלה טכנית בעקרה: האם היית ממליצה לומר את מבוקשנו ',אני רוצה'… כך וכך … בקול רם .. ולא להפנות למישהו מסויים.. אלא למראה באמבטיה למשל ,
    או לעצמי … רק בקול ממשי. שמדבר.

    'אני רוצה'= כך וכך.. ובקול .. ממשי, לחלל האוויר בחדר, בעבודה, לפני השינה, בחדר העבודה.. . וכו .' .

    בכל אופן … ינקתי בצמא.. מהבלוג… ממש ממש הרבה … טיפים מאירים.. לאור גדול .

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה!
    לשאלתך – הייתי ממליצה זאת אולי רק כשלב מקדים. אם ממש קשה לך לבקש מאחרים או לומר להם "אני רוצה" אז כשלב מקדים תוכלי לתרגל זאת מול עצמך. להתרגל לנוכחות הביטוי.
    אבל חשוב לא להעצר כאן – עיקר הצמיחה נעשית כאשר אנחנו יכולים לבטא את הרצון שלנו מול אחרים.
    הרבה הצלחה!

    [Reply]

  4. הדרבתאריך 16 יול 2012 בשעה 12:20 pm

    מקסים,חני, :)
    תודה,בדיוק בזמן,
    המון טוב,

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך יקירה!

    [Reply]

  5. אפרתבתאריך 26 יול 2012 בשעה 2:34 am

    אבל מה לעשות אם זה נפגש עם רצונות של אחרים שלא מפרגנים לי את רצוני?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי אפרת,
    עצם הביטוי של הרצון הוא הצעד החשוב ביותר. פחות המימוש שלו…
    לאט לאט אם תתמידי, את תשימי לב איך שיותר ויותר סיפוק נכנס לחיים שלך. איך שיותר עוצמה נכנסת לחיים שלך.
    ואיך היכולת שלך לבחור באמת – גדלה.
    הרבה אהבה,
    חני

    [Reply]

  6. אפרתבתאריך 22 נוב 2015 בשעה 8:47 pm

    יפה מאוד! אך אני חושבת ששום דבר לא נותן סיפוק אמיתי לאדם חוץ מחיי תורה ומצוות שהם נצחיים ולא חולפים לעולם

    [Reply]

  7. פיניבתאריך 31 מרץ 2017 בשעה 11:33 pm

    אני רוצה לאהוב את עצמי
    אני רוצה להרגיש בטוח עם אנשים אחרים
    אני רוצה שלא יהיו בי כל כך הרבה עכבות
    אני רוצה לאהוב אחרים
    אני רוצה לפרוח
    אני רוצה לא להרגיש עייפות תהומית וחוסר חשק
    אני רוצה לדבר עם אחרים מתוך התרגשות ושמחה
    אני רוצה להיות פחות פאסיבי, פחות פסימי, פחות מיואש

    אני רוצה, אבל זה ממש לא יוצא

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *