אוג 12 2012

איך באמת להרגיש טוב מבפנים ולהשתחרר מהסבל?

יש משהו בסבל שמסרב להרפות. הוא נאחז בנו כל כך חזק עד שזה לפעמים נראה כמו חלק ממי וממה שאנחנו.

בשביל להרפות, להשתחרר מהסבל ולפנות מקום לשלווה ולקבלה חייב להיות בנו רצון בוער. רצון עיקש. רצון חד שנעול על המטרה הזאת. אחרת חיינו נידונים להיות וריאציה כזאת או אחרת של סבל. קורבנות ואומללות.

במהלך חיי פגשתי את הסבל במגוון צורות ווריאציות. במגוון תחפושות. לאט לאט למדתי להתבונן וללמוד את הסבל שלי וסבל של אחרים. לאט לאט נמשכתי להעמיק בנושא. ונמשכתי לפרוץ את המקום הזה של הסבל שבתוכי.

ולא. עדין לא לגמרי הצלחתי. וגם כשאני בטוחה שעליתי איזשהו שלב עדין באים מאורעות החיים ומראים לי שיש לי שם עוד עבודה אבל אני יודעת שזה אפשרי עבורי. ועבור כל אחד ואחד מאיתנו.

באיזשהו מקום זה גם מה שגרם לי לעבור מטיפול באנשים לייעוץ בלבד. הגעתי למסקנה, שללא רצון עז ומוכנות לקחת אחריות אישית ולעשות את כל הנדרש בשביל להשתחרר מהסבל – תמיד הטיפול יגיע לנקודת המאבק הפנימית של המטופל האם להתגייס ולעשות את כל הנדרש בשביל להשתחרר מהסבל הפנימי או שלהמשיך לאחוז בו. ובמידה והמטופל באמת רוצה להשתחרר מהסבל, הוא לא צריך טיפול – ייעוץ יספיק לו כיוון שהאחריות לחייו נמצאת אצלו באופן מלא.

עכשיו שלא תבינו, רע לאנשים. לא טוב להם. הם רוצים שינוי. אבל זה מפחיד לשחרר את הסבל ושם הם תקועים.

אז יהיו כאלה שיעדיפו להעביר את חייהם ברחמים עצמיים. יהיו כאלה שיעבירו את חייהם בלחפש סיבות ולתרץ תירוצים למה הם לא יכולים וכמה הם מסכנים, אומללים או חסרי אונים בתחום מסוים בחייהם, יהיו כאלה שרק יאשימו את כל מי שסביבם למה לא הולך להם. ויהיו כאלה שפשוט יענישו את עצמם בדרכים מדרכים שונות.

המשותף לכל רמות הסבל ולכל הווריאציות שלו זה האמונה שלנו במחשבות שלנו וההזדהות שלנו עם התחושות והרגשות שלנו.

יהיו כאלה שהסבל שלהם יתבטא בכל תחומי חייהם. הם ירגישו סבל בתחום הכלכלי, האישי, המשפחתי, החברתי בקיצור בהכל.

יהיו כאלה שהסבל שלהם יתבטא רק במקום אחד – בדרמה הפנימית שלהם בתוך עצמם. לכאורה הם יראו מצליחנים, כאלה שהצליחו כלכלית, כאלה שבנו משפחה למופת. כאלה שכל הסביבה מעריכה – אך בתוך עצמם הם ירגישו שזה לא כך. ירגישו חוסר סיפוק וחוסר משמעות.

ככל שאנחנו שקועים יותר בסבל, אנחנו רואים את העולם כמקום רע יותר. כמקום שלילי וקודר.

ככל שאנחנו מרפים את אחיזתנו מהסבל העולם נראה ורוד יותר, שמח יותר, טוב יותר ומלא בשפע. ככל שהתודעה שלנו נקייה יותר ואנחנו פחות מזוהים עם החשיבה שלנו אנחנו יותר רגועים, שמחים ונוכחים ברגע הזה.

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות נוכחים ברגע הזה במלואו. כבר אין סבל.

ברגע הזה הכל טוב.

ברגע הזה יש לנו את כל מה שדרוש לנו.

ברגע הזה ישנה בהירות מלאה.

ברגע הזה הלב פתוח.

כשהלב פתוח אנחנו חיים בחוויה של שמחה ואהבה.

כשאנחנו חיים בחוויה של שמחה ואהבה הכל כבר זורם מאליו. ומוביל אותנו בנינוחות כמו גלי הים, למקום הבא שבו אנחנו צריכים להיות. והוא שוב הרגע הזה. ועוד רגע. ועוד. ועוד.

הדרך היחידה לחיות מתוך שמחה, אהבה ומימוש עצמי היא באמצעות שחרור האחיזה מהסבל.

ואיך משתחררים מהסבל?

האמת שישנם הרבה שיטות ודרכים. הרבה ספרים נכתבו בנושא. אני רוצה להתמקד כאן על דרך אחת בסיסית – פשוטה ביותר. והיא הפניית הפוקוס שלנו לחיובי בחיים שלנו במקום לשלילי.

כאמור בפוסטים הקודמים, ככל שבילדות חווינו פחות חום ואהבה. ככל שהילדות שלנו הייתה בעייתית יותר – אנחנו גדלים לבוגרים שמה שמנהל אותם זה החסר. וכשהחסר מנהל אותנו, העין שלנו והתודעה שלנו מכוונת לראות את החסר בחיינו. ככל שהכלי שלנו חסר יותר, אנחנו נחווה יותר חסר – ללא קשר למציאות האובייקטיבית שלנו.

אנחנו יכולים לראות 2 אנשים באותו המצב בדיוק – לדג' ששתיהם פוטרו מעבודת – וכל אחד יגיב לאותו המצב בצורה שונה.

אחד יישאר מובטל למשך כל חייו ויאשים את המדינה, את הבוסים שלנו, את אשתו, את ההורים שלו ואת מי לא? ואילו השני יראה במצב הזה הזדמנות לשינוי. הזדמנות לעשות מה שהוא אוהב. וכך לגבי כל סיטואציה.

חשוב להבין שכאב זה לא סבל. כאב הוא רגש שמתעורר כאשר אנחנו חווים חסר. סבל זה תחושה שמתעוררת רק כאשר אנחנו מנסים להתווכח עם המציאות ועם מה שיש.

אז כן, יתכן ואנחנו בני 50 במצב כלכלי דפוק, בלי עבודה, בלי זוגיות ובלי משפחה.

וכן, אנחנו יכולים להיות בגיל 24 עם 6 ילדים ועם בן זוג שלא ממש שם עלינו.

וכן, אנחנו יכולים להיות אנשים שחיים במגזר מסוים שלכאורה מגביל אותנו ואת החופש שלנו.

וכן, יתכן ועברנו הרבה כאב, התעללויות והשפלה בחיים שלנו.

וכן, יתכן שאנחנו חולים במחלה כרונית קשה ולא נעימה.

וכן, יתכנו עוד הרבה סיטואציות ונסיבות חיים שאנחנו מרגישים רע בתוכם.

אבל השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו. מה הלאה? מה אנחנו רוצים? מה אנחנו באמת רוצים? האם לחיים האלה ייחלנו והתפללנו?

כבר מזמן עברנו את גיל שלוש. והאחריות על החיים שלנו היא שלנו ושלנו בלבד.

להאשים אחרים זה בזבוז של האדם שאנחנו.

לחכות למישהו שיגלה את הייחוד שלנו – זה בזבוז של האדם שאנחנו.

להתמקד בחסר ובשלילה בחיינו – זה בזבוז של החיים שנועדנו לחיות.

לבזבז את החיים שלנו בבריחה לעולם היצרים והתאוות זה בזבוז של הגדולה ושל המהות שלנו.

הגענו לעולם עם אמירה שייחודית לנו. הגענו לעולם עם נתינה שייחודית לנו. הגענו לעולם עם עוצמה שייחודית לנו.

חבל שנגיע לערש דוויי ונגלה שהעברנו את חיינו בהתפלשות בסבל.

חב שנגיע לגיל זקנה ונגלה שהחיים שלנו עברו בלי שממש היינו בהם.

הסכימו להסיר את משקפי הסבל שמסתירים את הראיה שלכם.

הסכימו להתמקד בטוב שבחייכם.

הסכימו לראות שיש לכם את כל מה שדרוש לכם בשביל להתחיל את הדרך לחיים שנועדתם באמת לחיות.

הסכימו להתחייב באמת למי שנועדתם להיות.

הסכימו להשתחרר מהסבל, לחבור למהות שלכם ולהיות מאושרים באמת.

מאושרים מבפנים…

הרבה אהבה,

חני.

נ.ב. אני לא אומרת שזה פשוט. אני רק יודעת שאין באמת דרך אחרת לחיות. חיים מלאים בסבל, קורבנות, התמכרויות, שנאה עצמית ומאבק – הם לא באמת חיים…

צאו למסע אחר הגדלה שלכם – אם תרצו באמת – תגיעו!

ליצירת שינוי עקבי ופנימי בתודעה שלכם, הרשמוע עכשיו בחינם לשירות תובנה יומיתwww.dailyinsight.co.il

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “איך באמת להרגיש טוב מבפנים ולהשתחרר מהסבל?”

  1. תלמידהבתאריך 12 אוג 2012 בשעה 2:59 pm

    מצוין, כתמיד. חזק ומעורר לשינוי. תודה.

    [Reply]

  2. הדרבתאריך 12 אוג 2012 בשעה 10:16 pm

    חני מדהימה אני עוקבת אחריך כבר תקופה ואני חייבת לך כל כך הרבה תודה על הנתינה שלך.
    השינוי שחל בי הוא הרבה בזכותך – שוב תודה מכל הלב
    הדר

    [Reply]

  3. חנה שניידרבתאריך 17 אוג 2012 בשעה 8:36 am

    הי חני, תפסת אותי על חם, בדיוק בנקודה בו אני מצויה.
    יש לי כל מה שאני צריכה ועוד יותר כל מה שחלמתי, אני בשיא הקריירה והקטע המשפחתי הרבה יותר טוב ואני על הפנים אני חווה את הכירסום והכאב במלוא העוצמה אני נאבקת להשאר שפויה דוקא עכשיו אין לי את מי להאשים נשאר לי רק להסתכל פנימה והפנימה הזה הוא מעצבן לא ברור וכבר מתחיל לשעמם אני מזדהה ומקבלת כל מילה שלך אבל באמת אני לא מצליחה ליישם את זה, רק לעיתים למס' שניות, מקווה שהחשיבה וההסתכלות על הטוב בכל זאת תגיע.. את מדהימה את מעיזה אני ממש מתחברת לראש שלך תמשיכי לתת דרך ותקווה בסוף יפול האסימון ת ו ד ה ענקית!! חנה

    [Reply]

  4. עפר איילתבתאריך 10 יול 2013 בשעה 5:23 am

    שלום חני. רציתי רק לשתף במצב שלי. אני בת 23, מתגוררת כבר שנתיים לבד בת"א (במקור מאילת). סטודנטית ועובדת. כל חיי חייתי בשמחה, רוגע, צחוק,הנאה, שלווה נפשית, ביטחון עצמי גבוה… פשוט תענוג בכל רגע ורגע. למדתי, רקדתי, עברתי צבא בהנאה גדולה… הגעתי לת"א לשנת לימודיי הראשונה. בתחילתה כרגיל נהניתי מאוד. אולם בערך כ 10 חודשים אחרי שעברתי לת"א (והשארתי את הוריי בני ה 60+ לבד בבית באילת), אמי חוותה משבר פסיכוטי. כבר כ-17 שנים שהיא סובלת מדיכאון קליני, ובקיץ שעבר היא חוותה התדרדרות, וביצעה שני נסיונות התאבדות שלא צלחו. אני כבר כשנה אחרי המקרים, אולם חוויתי ממש מעין "התפרקות": תקופה של דיכאון קצר, וכעת תקופה של פחדים (חברתיים ולימודיים…). ךאורף כל התקופה הזו בער בי רצון "לחזור" לשמחה הזו, לחיים נטולי דאגות, רגועים, משוחררים ולביטחון עצמי. אני עדיין לא שם בכלל, אבל אני מנסה לעשות רבות כדי להירגע ולהרגיש טוב ע עצמי ועם חיי: הכנסתי את עצמי לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע בעקבות המקרה, כעת אני עושה צעדים ראשונים להשתתפות בסדנה לטיפול בחרדת בחינות, נרשמתי לחוד בלט וטיפוס הרים, ובעיקר- הורדתי לחץ. התחלתי למודיי עם מלגת הצטיינות והרבה "דרישות למלא". כמובן שבעקבות ההתפרקות שלי המלגה נלקחה ממני, אבל זו מעין הזדמנות פשוט להירגע מהסטנדרטים המשוגעים האלה. אני חושבת שהגישה שלי היא בכיוון טוב ונעים, אבל אני חייבת לשתף שזה מלווה בהרבה פחדים (לשנות גישה ככה). מתלמידה מצטיינת, סטודנטית מצטיינת, בחורה שהתקבלה בצעירותה לקורס טיס ונשרה אחרי כמה חודשים, ורקדנית מצטיינת, זה מאוד קשה, מפחיד ולא בטוח לגמרי "להוריד הילוך" ולהסתפק בציוניי 65-80, "להוריד הילוך" בעבודה במשרד ולא להיות עובדת מצטייינת, וכו'. מה שבטוח- זה שלהתמודד עם כל הלחץ הזה כבר לא יכולתי, וכרגע אני עדיין לא יכולה. אני אמנם נפתחת לרעיון של "להוריד הילוך" ולהנות מהחיים גם כשאני לא מצטיינת בכל תחום, אבל זה קשה לי "לשנות פאזה" ולקבל לגמרי את הגישה הזו. אכן- עבודה חזקה על "זיכוך" הנפש מכל מה שמפריע, מכל הפחדים ומכל נסיונות הבריחה לסיפוקים מיידיים, לאגו, לחיזוקים חיצוניים, ובעצם בנייה מחדש של ביטחון עצמי כשמקורו הוא מרגיעה פנימית ולא מנתונים "על הנייר". האם נשמע שאני בגישה מתאימה לבניית ביטחון עצמי שכזה ולבניית הנאה?

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה,
    תודה על השיתוף!
    להגיע לאיזון זה תמיד טוב. ונראה שזה המקום אליו את שואפת.
    אני בטוחה שהקושי שאת חווה בסופו של דבר יוביל אותך להתחבר לתעצומות הנפש שלך ולצמוח למקומות שאפילו לא חלמת עליהם.
    חיבוק,
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *