ספט 23 2012

איך לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו מכל הלב??

יום כיפור בפתח וזאת הזדמנות מצוינת לכתוב על נושא הסליחה. סליחה למי שאנחנו הכי פוגעים בו. סליחה למי שזקוק לכך יותר מכול – סליחה לעצמנו.

כן. כן. סליחה לעצמנו.

סליחה על חוסר הקבלה הבסיסי שלנו את עצמנו. סליחה על הניסיון הבלתי פוסק לשנות את עצמנו. סליחה על השיפוט והביקורת הפנימיים כלפי עצמנו. סליחה על ההרס העצמי. סליחה על חוסר האינטימיות ועל החוסר מוכנות לראות. סליחה על הנטישה העצמית. סליחה על סגירת הלב. סליחה על ההלקאה העצמית / על ההאשמות העצמיות / על הוויתור העצמי / על מחיקת האני ובקיצור על מה לא.

כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו נגוע באחד מדפוסים אלו או אחרים. דפוסים שמקורם בחוסר קבלה בסיסית של מי שאנחנו באמת. חוסר קבלה בסיסית של האנושיות שלנו. של החולשות שלנו. של המהות שלנו. של השוני והייחוד שלנו.

רוב הרעות החולות שקיימים בעולם מקורם בחוסר קבלה עצמית. בין אם זה התמכרויות ובין אם זה מחלות של הגוף הפיזי. בין אם זה אונס וגילוי עריות ובין אם זה זיהום והשחתת כדור הארץ.

כאשר אדם מקבל את עצמו שזה אומר שהוא סולח לעצמו על מה שהוא לא. נכנסת שלווה והרמוניה. כל עוד אדם לא סולח לעצמו ולא מקבל את עצמו, גם אם זה לא ברמת המודע שלו. הוא יחווה הפרדה ומתח.

בשביל לסלוח לעצמנו חשוב שנבין קודם מה זה סליחה? מה זה באמת אומר לסלוח לעצמנו או לאחרים?

סליחה זה שחרור. זה לאפשר לדברים שאנחנו נאחזים בהם ללכת ולהישאר בלעדיהם. אם אני לא סולח להורים שלי – אני קשור להורים שלי. אני נאחז בכעס שלי, במרירות או בטינה שלי. אם אני לא סולח למישהו שפגע בי בעבר, אני נאחז באותו אדם. אני נאחז באנרגיה של הפגיעה. אני נאחז בעבר. כאשר אני לא סולח לעצמי, אני נאחז באמונות לגבי איך אני אמור להיות ולהתנהל. אמונות שספגתי מהסביבה. אני נאחז בכאבים רגשיים שאני סוחב מהעבר. אני נאחז בכאב, בהרס ובפגיעה.

ותמיד זה מלווה גם ברווח הסמוי שיש לי מחוסר הסליחה. בין אם זה הקורבנות שאני נאחז בה. בין אם זאת תחושת גדלות פנימית שאני נאחז בה (תחושה שאני טוב יותר מאנשים אחרים) ובין אם זה הרצון עוד לקבל ברגשות שאני נאחז בו מתקשה להיפרד ממנו 0 כל אחד והרווח הסמוי שלו.

אז איך משחררים???

איך משחררים באמת? משחררים רגשית? לפעמים אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מבינים בשכל ואפילו סולחים בשכל. אבל הרגש ממאן לסלוח. הרגש ממאמן להרפות ולשחרר. אז מה עושים אז?

כל עוד אנחנו סוחבים על עצמנו דברים לא פתורים מהעבר שלנו, בעיקר מהילדות המוקדמת שלנו. יהיה לנו בלתי אפשרי לסלוח לעצמנו באמת. יהיה לנו קשה מאד לשחרר פגיעות של אנשים אחרים. חלק נכבד מהפגיעות שאנחנו חווים במהלך היומיום שלנו. הם פגיעות שלא קשורות ספציפית לסיטואציה הספציפית שחווינו אלא לתכנים כאובים קדומים שקיימים בנו.

אם לדג' גדלתי בחווייה שאי אפשר לאהוב אותי ושמה שאני זה לא מספיק טוב. החוויה הזאת קיימת בתוכי במצב רדום. כאשר אדם שמאד יקר לי מתייחס אלי לדג' בקוצר רוח או מעביר עלי ביקורת. הכאב הרדום שלי מתעורר ומציף אותי. מבחינתי אותו אדם הוא זה שאחראי לפגיעה. בחוויה שלי בגללו הרגשתי את התחושות הקשות והכאובות האלה.

אך האמת היא, שאותו אדם רק לחץ על כפתור שהפעיל את מה שקיים בתוכי. אצל מישהו אחר זה היה מפעיל תגובה אחרת כיוון שזה היה יושב על תכנים רגשיים אחרים. אבל עכשיו תהיה לי בעיה אמיתית לסלוח לו. כיוון שרגשית יהיה לי קשה מאד לשחרר את הכאב שהתעורר בגללו.

ככל שאנחנו חיים יותר בתדמית כך הכאב הפנימי שלנו גדול יותר. כך אנחנו פחות מקבלים את עצמנו וכך אנחנו מתקשים יותר במתן סליחה אמיתית לעצמנו ולאחרים. ככל שהמהות שלנו יותר מוסתרת, יש לנו יותר תכנים לא מודעים. יש בתוכנו יותר כאב רגשי פנימי שדברים חיצוניים מציפים אותו ללא שליטה ובחירה אמיתית שלנו.

זה יכול להיות חוויה פנימית שלנו שמשהו פגום בנו, או חוויה פנימית שאנחנו כישלון מהלך ולא שווים כלום לא משנה מה נעשה, או חוויה פנימית שאנחנו טיפשים ולא מבינים, או שאי אפשר לאהוב אותנו, או שאנחנו בני אדם שכל הזמן הורסים ומזיקים לכולם, שאנחנו רעים, שאנחנו לא נורמאלים, שאנחנו שקופים, ועוד ועוד ועוד. כל אחד בהתאם לכאב האישי שלו שהוא סוחב איתו.

כל עוד שאנחנו חיים בתדמית. כל עוד החוויה הפנימית שלנו שמה שאנחנו ושמי שאנחנו באמת באמת. שמה שאנחנו במהות שלנו הוא לא טוב. אנחנו בבעיה. אנחנו יוצרים לעצמנו הרבה סבל פנימי וחוסר קבלה.

על מנת לסלוח לעצמנו באמת. על מנת לקבל את עצמנו באמת. על מנת לחיות בשלום עם מי ועם מה שאנחנו עלינו לעבור תהליך של התבגרות רגשית.

תהליך שדרכו נלמד לקבל את חוסר המושלמות שלנו. תהליך שבו הרגש שלנו יתבגר ויוכל לבחון דברים בצורה לא טוטאלית. בצורה אובייקטיבית. תהליך שבו נפסיק להיות מזוהים עם הפגיעות שלנו ונוכל לשחרר את עצמנו ואת הזולת לחופשי. הצורך שלנו להיאחז בפגיעות ובזהות המושאלת, התדמית שעטינו על עצמנו יעלם והנפש שלנו תהיה פנויה ליצור ולהתפתח באופן חופשי, מלא שמחה וחיוניות.

בעבר הרחבתי רבות על תהליך של התבגרות רגשית. ולכן אני אציין רק בקצרה כיצד מתבצע התהליך של התבגרות רגשית.(למידע נוסף חפשו בפוסטים ישנים)

תהליך של התבגרות רגשית מתבצע כאשר אנחנו חושפים את הרגשות הכאובים שלנו. את הסודות שלנו. את הפחדים שלנו ואת החולשות שלנו מול מישהו אחר.

שימו לב. עיקר הריפוי הוא כאשר החשיפה הרגשית נעשית מול מישהו אחר! השלב הראשון כמובן הוא חשיפה בפני עצמנו. וכן, אני יודעת אנחנו מלאים בסבל וכאב רגשיים ואנחנו יודעים טוב מאד מה רע לנו.

אבל תתפלאו לשמוע שכל הסבל החיצוני הוא כיסוי. כיסוי לכאב הרגשי שקיים בתוכנו. החשיפה היא דווקא של תכנים שאינם מודעים לנו. אז כל הדרמות שקיימים ביומיום שלנו הם לא האישו. כיוון שהם במודע שלנו. המקום שממנו צריכה להגיע החשיפה היא דווקא מתוך תת המודע שלנו.

תת המודע שלנו מורכב כמו בצל. שכבה על גבי שכבה. כך שלעולם לא תאלצו להתמודד עם תכנים שקשים מידי להתמודדות עבור השלב שבו אתם נמצאים בחייכם. כל חשיפה של שלב נוסף, כל רובד נוסף בעומק הכאב שלכם יבנה בכם כוחות נפש להיות מסוגלים להתמודד עם חשיפת השלב הבא.

וכיצד אנחנו מקבלים גישה לתכנים שקיימים בתת המודע? לתכנים שיוצרים לנו את כל הסבל בחיים שלנו? את זה אנחנו עושים באמצעות כמה דרכים:

1. באמצעות שיתוף של הכאב הרגשי הידוע לכם אך שאינכם חולקים אותו. הכאב שפרטי רק לכם.

2. באמצעות חשיפת סודות שידועים לכם אך אינכם מוכנים שאחרים ידעו אותם עליכם.

3. באמצעות השאלה הבאה: "מה הדבר שאני הכי רוצה אך פוחד לבקש?" "מה הדבר שאני הכי רוצה אך פוחד שידעו עליו?"

ברגע שעשיתם את 3 שלבים אלו. קילפתם את השכבה העליונה של תת המודע, חיזקתם את כוחות הנפש שלכם ופיניתם מקום לריפוי ואהבה.

אני מזמינה אתכם לענות לפחות על אחד מהשאלות. אבל שימו לב. על מנת שתהיה התבגרות רגשית חייבת להיות חשיפה. ולכן אני מזמינה אתכם לעשות צעד קטן בשביל עצמכם. צעד קטן בשביל הריפוי שלכם. צעד קטן לעבר השמחה, האהבה והקבלה שאתם ראויים להם ולשתף בתגובות. זה לא כמו בדיבור. אבל זה גם משהו. זה צעד קטן שיכול להניע תהליך גדול.

אל תוותרו לעצמכם – תשתפו בתגובות!!!

שתהיה שנה טובה מלאה בסליחה ובשחרור. שנה של קבלה עצמית ושלווה עמוקה….

גמר חתימה טובה והרבה אהבה,

חני

נ.ב. למידע נוסף על העמקת תהליך הקבלה העצמית – לחצו כאן!!!

נ.נ.ב. הוסיפו גם לאחרים הרבה סליחה וקבלה ושתפו את הפוסט עם כולם – תודה!

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “איך לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו מכל הלב??”

  1. יוניבתאריך 23 ספט 2012 בשעה 10:44 am

    מה הטעם בלכתוב דברים רעים שעשיתי בעברי? אני מעדיף לשכוח אותם ולהתמקד בדברים אחרים

    [Reply]

    חני Reply:

    יוני יקר,
    הרגש והגוף לא שוכחים. הם כולאים את האנרגיה הרגשית ואת הזכרונות ומדחיקים אותם.
    ואז מה שקורה זה שבאופן מודע אנחנו אכן לא זוכרים. אך זאת אשליה כיוון שרוב ההתנהלות שלנו מקורה בתת המודע שלנו שהוא כן זוכר.
    על מנת להגיע למקום של סליחה עצמית אמיתית. על מנת להגיע למקום של ריפוי ושחרור פנימיים אין מנוס מלתעל את האנרגיה הרגשית הזאת החוצה. אין מנוס מלפוגג את המשקעים שקיימים בתוכך ומנהלים את חייך.
    שתהיה שנה מלאה בסליחה ואהבה!

    [Reply]

  2. סיוןבתאריך 23 ספט 2012 בשעה 11:13 am

    אני לא מאמינה שאני כותבת את זה פשוט שכנעת אותי שזה יכול לעזור.
    הסוד שאני סוחבת על עצמי הוא מגיל עשר שעברתי בו התעללות מינית מצד השכן שלי
    אני כבר בת 46 ואין יום שאני לא חושבת על זה שונאת אותו ושונאת את עצמי
    תודה על ההזדמנות לשתף

    [Reply]

    Galia Reply:

    היי סיוון,

    מאוד מרגשים ונוגעים ללב דבריך.

    עברת חווייה טראומטית שכנראה שינתה את כל מסלול חייך.

    אך בכל רגע נתון את יכולה להגיד: עד כאן.

    שחרור וסליחה לא אומר שאת מסכימה עם מה שנעשה, או שאת סולחת למעשים של האדם שפגע בך. ויש מעשים שכאדם כבן אנוש איננו יכולים לסלוח.

    אבל שחרור הפסולת הרגשית וסליחה לעצמך על כך שאת סחבת את כל הזבל הזה איתך כל השנים האלה , הוא חיובי וייתן לך אפשרות להתקדם לעבר חיים של שלווה, אהבה, סיפוק והגשמה אישית.

    את נשמה יקרה ומדהימה שמגיע לך כל הטוב והשפע שיש לייקום, לבורא, להציע לך. לא תמיד מובנים לנו מהלכי החיים וסיבות שקרו לנו דברים. אני רק רוצה להגיד לך שכל מה שעברת עד היום מגיל יום ואילך , כל החוויות הפכו אותך למה שאת היום. ואני בטוחה שמה שאת היום זה הרבה מאוד.

    מאחלת לך חופש אישי , צמיחה ואין סוף אושר…

    גליה דבורין, תזונאית קלינית, אירידיולוגית בכירה, ביו-אנרגיה מולקולרית.

    [Reply]

    חני Reply:

    סיוון יקרה,
    לא פשוט לסחוב בלב כאב כ"כ גדול במשך זמן כה ארוך.
    אני מצדיעה לך על האומץ ועל המחויבות העצמית שלך לריפוי שלך.
    את מה שהיה אין לנו שום יכולת לשנות. אבל לסחוב שנאה. ובעיקר שנאה עצמית זה כבר משהו שאנחנו לא חייבים לעשות.
    האומץ שלך והרצון לשינוי הם 2 מתנות יקרות ערך שיש לך. אני מציעה לך לעשות צעד נוסף למען הריפוי המלא שלך. צעד למען החופש הנפשי שלך והוא לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
    זה אומנם מפחיד אך זה ישחרר אותך מהסבל ויפנה בתוכך מקום לאהבה שאת כה כמהה לה.
    רק אהבה,
    חני

    [Reply]

  3. דוידבתאריך 25 ספט 2012 בשעה 10:18 am

    כל כך כואב לי לכתוב זאת!!!
    יצאתי מזוגיות רבת שנים אל זוגיות אחרת.
    וגם בפעם השניה הפעמונים צילצלו בעוצמה אך לא הקשבתי להם, לא עצרתי, לא חשבתי, פשוט התעלמתי מהם באומרי כי יהיה טוב, אתגבר על הבעיות, והפעמונים בזה אחר זה צילצלו בעוצמה הולכת ומתגברת, אך לא הקשבתי להם כלל… לא הקשבתי לקול (וכל) הזהרותיהם מן ההולך לבוא לפתחי.
    נולדה לנו ילדה מתוקה, אך הקרע היה כל כך עמוק. התהום ביננו גדלה והעמיקה, עד שלא יכולתי להיות בבית…
    ושוב , כך באמצע החיים בדירה קטנטנה, לבדי עם מחשבותיי. ויילדיי רחוקים.
    כבר איני יכול עוד לראות את עצמי שוב בזוגיות… אין בי עכשיו את הכוחות, עפתי כל כך רחוק! רחוק מידיי.

    כל כך קשה לי למחול לעצמי על מעשיי! איך זה שלא הקשבתי?!?!?!? למה?

    מרכין ראש
    מבקש סליחה ומחילה מבוראי ומכל הבורואים

    [Reply]

    חני Reply:

    דויד יקר,
    אני שומעת את הכאב שלך. זה בטח לא קל להרגיש כך.
    מה שכן זה לא חייב להיות כך. אתה יכול לקחת את המצב הזה ולצמוח ממנו. אתה יכול לקחת את המצב הזה, ללמוד לסלוח לעצמך ודרך כך ללמד את הילדים שלך שאף פעם לא מאוחר מלחיות חיים מלאים בשלווה ובסליחה פנימית.
    אתה יכול לקחת את המצב הזה וללמוד להכיר את עצמך מחדש. להתקרב חזרה אל הילדים שלך ולתת להם מה שאף אחד אחר בעולם לא יוכל לתת להם במקומך – תמיכה ואהבת אב.
    אף פעם לא מאוחר מלתקן.
    ברגע שתסלח לעצמך. תהיה פנוי להתמקד בבניה. הילדים שלך יעריכו את זה!
    הרבה הצלחה ותודה על השיתוף!
    האומץ והעוצמה הפנימית שלך כ"כ בולטים….
    חני

    [Reply]

  4. יעלבתאריך 04 אוק 2012 בשעה 12:28 am

    חני יקרה את פשוט מדהימה!
    אני קוראת את הדברים שאת כותבת בצמאון רב.אני בתהליך של סליחה כבר כמה שנים(שלוש שנים)לאחר משבר רציני שהרגשתי שהכל צף לי,והתחלתי לאט לאט להתמודד ואני עדיין בתהליך,אני כל הזמן שולחת סליחה וגם לעצמי,אני מרגישה שהתהליך ארוך ומייגע,האם תגיע הסליחה האמיתית?
    אני מחכה לתגובה…..כדי להרגיש יותר ויותר טוב.
    תודה ומועדים לשמחה,

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה,
    ככל שתפתחי את הלב, ככל שתסכימי להיות יותר ויותר במקום חלש, ככל שתפסיקי להזדהות עם התדמית שלך ותחברי למהות שלך – הסליחה תגיע ותמלא את חייך.
    אני לא ממש יודעת מה זה לשלוח סליחה. הסליחה מתרחשת מעצמה כשהרגשות מתחילים להתבגר. רק כך הסליחה היא באמת מבפנים.
    וזאת עבודת חיים :)
    הרבה הצלחה וכוח בדרך. מגיע לך לחיות בשלום עם עצמך באופן מלא!
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *