מרץ 29 2015

החופש לחיות בחופש!

"האמת היא שעדיין איננו חופשיים. למעשה, השגנו רק את החופש להיות חופשיים".

(נלסון מנדלה)

כמה ימים לפני פסח. חג החרות.

אין זמן מתאים יותר מלבחון את החופש בחיינו. את החופש הפנימי שלנו. את החופש להיות מי שאנחנו.

בליל הסדר נתכנס רובנו לחגוג את החופש שלנו. לחגוג את היותנו בני חורין.

אבל האם זה אכן כך?

האם אכן אנחנו חופשיים?

חופשיים באמת?

ומה זה בכלל להיות בן חורין?

זה מעניין.

כמות השקרים והאשליות שאנחנו מוכרים לעצמנו היא אינסופית

אנחנו חיים בעידן שבו לכאורה יש לנו את כל החופש שאנחנו צריכים

יש לנו שפע יותר ממה שאבות אבותינו יכלו לדמיין

לרובינו אין אף אחד שקובע לנו מה לעשות

לכאורה יש לנו את החופש ללכת לכל מקום. לעבוד בכל מה שנרצה. ללמוד כל מה שבא לנו. לעשות (כמעט) כל מה שעולה ברוחנו ולחיות כפי שבא לנו.

ובכל זאת.

האם זאת האמת?

האם אנחנו אכן חיים בחופש?

האם מציאות השפע שאנחנו חיים בתוכה היא אכן אינדיקציה לחופש ולשפע פנימיים?

אז ברמה השטחית, אולי כן.

ברמת ההתבוננות השטחית – אנחנו חווים שפע וחופש אינסופיים

אבל האם זאת האמת?

האם השפע והחופש מצליחים לחלחל פנימה ללב?

האם השפע והחופש החיצוני קשור בכלל ללב?

לא בטוח…

יותר ויותר מאתנו מעדיפים להתבונן על המציאות ברמה חד ממדית.

ברמה החיצונית שלה.

לא מזמן קראתי איזה מאמנת אישית שסיפרה שהיא הובילה מאומנת שלה לידי חופש מסוים.

והחופש הזה היה – להתחיל להשתמש בחד פעמי. בניגוד לרגיל במשפחת המוצא שלה.

האמת הזדעזעתי.

האם להשתמש בחד פעמי זה שפע???

להשתמש בחד פעמי בעיניי זה הפך משפע. זה נזק אינסופי לסביבה ולדורות הבאים שלנו.

זה נזק אינסופי לטבע שמי יודע מי הולך לשלם על כך את המחיר.

האם כל הבזבוז והצרכנות המיותרת הזאת הם שפע? הם הרס!

הם תוצר של חמדנות. חוסר ביטחון פנימי וצורך אינסופי באישור חברתי.

הם חיפוש אחר הנוח על חשבון הנכון.

כחברה איבדנו את הדרך.

אנחנו משועבדים ביג טיים.

אני לא יודעת אם אנחנו משועבדים יותר מאבותינו – אבל אנחנו בהחלט מתחרים בהם.

אז נכון. הגוף שלנו לא משועבד. ואין נוגש חיצוני שעומד לנו על הראש וקובע לנו מה לעשות.

אבל אנחנו משועבדים.

משועבדים לקודים חברתיים.

משועבדים לאשליה של חופש ושפע.

משועבדים למכשירים.

משועבדים לצעצועים וחומרים.

משועבדים לרצון של אחרים.

משועבדים לתשוקות, תאוות ויצרים.

משועבדים לפחדים והרגלים.

כן. אני יודעת – זה לא סקסי לכתוב את מה שאני כותבת.

הרבה יותר מושך לספר סיפורים על שפע אינסופי. על היכולת שלנו לממש כל חלום. על חיים בגדול. על פנטזיות. יעדים. מטרות. ועוד.

וכן. אני בהחלט מאמינה בשפע. ומשתדלת לחיות ככה מתוך ידיעה שהכל אפשרי.

אבל מה זה הכל???

האם הכל זה שיעבוד לצרכים ארציים?

האם הכל זה שיעבוד לחומר?

האם הכל זה רדיפה אינסופית אחר ריגושים שלא נספגים?

האם הכל נמצא מחוצה לנו?

יותר ויותר אנשים שאני פוגשת אומרים לי: "חני, מימשתי הכל. כל מה שחלמתי עליו וחשבתי שיעשה אותי מאושר ואני לא…"

ואז. מה?!

אחת מהאינדיקציות היותר ברורות לחופש הפנימי שלנו זאת כמות האהבה בחיינו.

האם יש לנו את החופש לאהוב ולקבל אהבה?

האם אנחנו באמת ובתמים אוהבים את עצמנו?

האם מה שמניע אותנו בחיים זאת האהבה או הפחד…?

בעיניי חופש אמיתי מגיע עם אהבה.

חופש של הלב…

אז כן. זה באמת אחד הדברים היותר קשים

והיותר נדירים.

נדירים האנשים שחווים חופש פנימי, רגשי.

נדירים האנשים שמצליחים להתעלות מעל החסר ולהתנהל מתוך חופש ואהבה.

כל עוד החסר שולט בי. אני לא חופשי.

כל עוד הפחד שולט בי. אני לא חופשי.

וזה לא משנה אם זה פחד מפגיעה. פחד שלא יכירו בי. או פחד מלהיות לא משמעותי.

כל עוד שהפחד שולט בי, אין לי יכולת להיות חופשי.

החרות היא היכולת להתעלות מעל החסר. החסר קיים, אך לא מנהל אותי.

בעולם הרגשי שלנו, כמעט כולנו חסרים.

כך גדלנו.

ככל שאני חסר יותר, אני כואב יותר.

ככל שאני חסר יותר, אני פוחד יותר.

ככל שאני פוחד יותר, אני מנסה לשלוט יותר.

ככל שאני שולט יותר, אני פוחד יותר.

ככל שאני חסר יותר, אני נשלט יותר בידי החסר.

אין מה לומר, זה לופ.

העניין הוא, שיש דרך להשתחרר ממנו.

יש דרך לצאת ממעגל החסר והשעבוד לניסיון למלא אותו בדרכים שונות ומשונות.

רק שזה מחייב התעוררות והבנה.

זה מחייב הודאה כנה בפני עצמנו שאנחנו מנוהלים. שהחופש שאנחנו מספרים לעצמנו אודותיו הוא אשלייתי.

שזה שאני גר בבית יפה, משרה מכובדת ומשפחה יפה זאת עדיין לא אינדיקציה לחופש פנימי.

להיפך. יש מצב שאני ממש כבול…

מה שבאמת קובע הוא כמה אני מנוהל בחיים שלי או כמה אני בוחר את החיים שלי.

וכן. אין הכוונה רק ברמה העסקית של השגת יעדים וכד' – בתחום זה לאנשים קל הרבה יותר להגיע לתחושה של חופש.

חופש אמיתי נבחן בלב.

חופש אמיתי נבחן ברגשות.

חופש אמיתי נבחן באהבה.

כשקוראים את ויקטור פרנקל, מגלים שגם בזמן השואה. במצב של מלחמה ושיעבוד ואובדן חרות הגוף – עדיין היו אנשים שהיו בני חורין.

הנפש שלהם נשארה חופשיה.

הלב שלהם היו חופשי.

חופש הוא מצב פנימי.

מצב שבו אנחנו יכולים להתעלות מעל הצרכים הארציים. מצב שבו יש לי את עצמי. מצב שבו, אף אחד לא באמת יכול לקחת ממני משהו.

כי גם אם ייקחו לי את הבית. את המכונית. את יכולת התנועה. את הגוף.

את הלב ואת עצמי – אף אחד לא יכול לקחת ממני.

כל עוד אני סוחב פחדים וסודות לא מודעים מהעבר, אני בבעיה.

אין לי את היכולת להגיע לחופש אמיתי.

אני מנוהל בלי אפילו לדעת שאני מנוהל.

ככל שאני מעז להעלות יותר ויותר חלקים לא מודעים לאור המודעות, אני הופך לאט לאט לחופשי יותר ועצמאי יותר מבחינה רגשית ונפשית.

ואם כבר אנחנו מדברים על החופש של הלב

אז כנראה שזה החופש הפנימי שהכי קובע.

כמה אנחנו מסוגלים לאהוב?

כמה אנחנו מוכנים לקבל אהבה?

כמה אנחנו מעיזים להתמסר לאהבה ולהסתכן בפגיעה?

כמה תנאים אנחנו שמים לאהבה שלנו?

כמה תנאים אנחנו שמים לאהבה שאנחנו מקבלים?

כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשביל לשחרר את הלב לחופשי?

כמה אנחנו מוכנים להראות את עצמנו? את הלב שלנו? את מי שאנחנו באמת<

כמה הפחד שלנו מלהיפגע שולט בחיים שלנו?

כמה כל מה שאנחנו לא מוכנים לראות, להודות ולהכיר על עצמנו ועל המציאות שלנו שולט בחיים שלנו?

כמה אנחנו מסוגלים לחיות את מי שאנחנו בצורה אותנטית?

כמה אנחנו חופשיים להיות חופשיים?

אז בעוד כמה ימים, כשנשב בליל הסדר ונחגוג את יציאת מצריים ואת היותנו חופשיים.

שווה שנעצור רגע ברגע של כנות ונבחן עם עצמנו:

איפה בחיים שלי אני עדיין לא חופשי מספיק?

למה אני עדיין משועבד?

מה באמת שולט בי?

האם אני אכן מוכן לצאת לחופשי?

ומה הדבר האחד שאני יודע שאני יכול לעשות בשביל ששנה הבאה בפסח תשע"ו אגיע לליל הסדר עם יותר חרות פנימית מהשנה?

והכי חשוב כמובן – לא לשכוח ליהנות מהדרך :)

אשמח לשמוע מכם איפה המילים שלי פוגשות אתכם.

הרבה אהבה וטוב.

חני.

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “החופש לחיות בחופש!”

  1. אורנית זמר טובבתאריך 29 מרץ 2015 בשעה 12:02 pm

    בס"ד

    תודה ששיתפת אותי . הכל כל כך נכון
    כמה שאני חושבת שאני חופשייה אני כן משועבדת.
    נקודה גדולה למחשבה .

    חג שמח

    [Reply]

  2. יעלבתאריך 29 מרץ 2015 בשעה 4:09 pm

    חני שלום
    קראתי את מה שכתבת- המון המון משפטים שיכולים להוות קרקע לשיחה וחשיבה מעמיקה.
    אכן ,החרות והבחירה החופשית להיות מי שאני הם מסע ארוך לאורך כל החיים.
    נגעת בהמון נקודות למחשבה ולהתבוננות פנימית. תודה!!
    חג חרות שמח
    יעל

    [Reply]

  3. שירהבתאריך 29 מרץ 2015 בשעה 4:35 pm

    נהניתי מהקריאה ומסכימה עם המירב והמיטב .
    ארשה לעצמי להתבונן אל פרט אחד חומרי אמנם שהועלה בענין הכלים החד פעמיים והחד משמעיות שלגביו. שגם כאן אני מניחה יש הנחת בסיס מסוימת שכובלת ומשעבדת.
    האמנם כלים חד פעמיים אינם יכולים להיות ידידותיים לסביבה
    האמנם יש מצב שמהלך בשימוש חד פעמי יכול גם לבוא מאהבה לעצמי כחלק משחרור הכבלים שלקחנו על עצמנו או שיותר נכון שמו עלינו בתוקף הנסיבות, לפני עידן ועידנים כאשר כללי החג הזה התחילו?
    איך שלא יש שעבוד ושחרור מאחד כנראה לא מקנה שחרור וחרות כנים ואמיתיים ללבנו ולרוחנו. ואולי השחרור הינו זמני בלבד.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה,
    השאלה שצריכה להישאל היא מה המחיר ומי הולך לשלם את המחיר?
    האם על החופש שאני כביכול לוקחת לעצמי מישהו אחר הולך לשלם את המחיר
    האם זה אכן חופש אמיתי?
    כמה רחבה או מצומצמת נקודת המבט שלי?
    גם כשאני קונה לילד שלי מלא ממתקים מלאי סוכר וצבעי מאכל אני יכולה לומר לעצמי שזה מאהבה לילד. שיהיה לו מתוק וטעים.
    רק שזאת הסתכלות ממבט צר ומצומצם. ממבט של מה שנוח ברגע הזה ולא מה שנכון.
    חיבוק!

    [Reply]

  4. רןבתאריך 29 מרץ 2015 בשעה 8:00 pm

    היי חני..!

    כרגיל, את כותבת מדהים..! מבטאת כל רעיון בבהירות וכנות רבה. מסכים עם כל מילה. הפכנו להיות עבדים לחומר ולכל מה שמקיף אותנו. מרבה נכסים מרבה דאגה. אבל יש דבר אחד ספציפי שבו אני מעט חולק עלייך, וזה עניין הכלים החד פעמיים. הרגילו אותנו לחשוב שיש בזה פסול, שזה דבר לא אקולוגי ומזהם. אבל אני אשמח לנפץ פה חלק מהמיתוסים:
    1) ישנם מס׳ משאבים שהם הכי יקרים וחשובים בעולם שלנו, הראשון הוא זמן. זמן הוא משאב מתכלה. אין לנו יכולת לקנות זמן בחיינו. הזמן שלנו מוגבל ולכן כל דקה ורגע חשובים ויקרים.
    השני הוא מים. מאז שחר ההיסטוריה המשאב העיקרי שבני אדם נלחמו להשיג היה מים נקיים. אפשר לראות את זה ככר מימי אברהם אבינו והבארות שהוא חפר, ואפילו היום במדינות עולם השלישי, החיים מתחילים במים.
    ועכשיו אני אסביר איך כל זה מתקשר לכלים חד פעמיים. נכון שבמבט ראשוני זה נזרק ומזהם. אבל פלסטיק הוא חומר שניתן יחסית בקלות למחזר אותו, וגם להמיר לכל צורה אחרת.. צלחת שזרקתי אתמול לפח המיחזור, תוכל להפוך בקרוב מאוד לבקבוק, אולי לצמיג, ואפילו למשטח גומי.. אינסוף סוף אפשרויות.. ברוך השם בשנים האחרונות עלתה המודעות למיחזור, וכמעט בכל עיר ישנם פחים למיחזור פלסטיק, זכוכית, וניירות..
    אז לא כל כך נורא להשתמש בכלים מפלסטיק, חשוב רק לדאוג לנתב את הפסולת למקומות המיועדים למיחזור.
    2) דיברנו על זמן ומים כמשאב מתכלה. לפעמים אנחנו מבזבזים זמן רב על שטיפת כלים. זמן שיכולנו לתעל אותו לדברים הרבה יותר חשובים, כמו התנדבות, זמן איכות עם בני הבית והאישה.. ללמוד משהו חדש.. מה שרק תרצו.. אני כבר לא מדבר על זה שבדרך כלל מי שעומד ושוטף את הכלים זאת האישה בבית, שכבר גם ככה עייפה ומותשת מרוב נקיונות ובישולים, ועכשיו לקינוח יש לה גם ערימת כלים בכיור לשטוף…
    והדבר הכי מזעזע ונורא הוא המים. כדי לשטוף כלים אנחנו למעשה מזהמים כמויוץ עצומות של מים. תעשו פעם ניסיון ותשימו לב כמה זמן הברז פתוח כשאנחנו שוטפים כלים.. ואלו מים נקיים!! מים שיכולים לשמש לשתייה, למקלחת,.. אנחנו לוקחים מים נקיים, מזהמים אותם בלכלוך וסבון כלים (שהוא חומר ניקוי מאוד פעיל ומזהם ופוגע בסביבה) ואנחנו פשוט זורקים את המים הנקיים והיקרים האלה לפח.. חשבתם פעם לאן הולכים כל המים שלכלכנו וזיהמנו? הם הולכים לאדמה ולים. כמויות עצומות של מים מזוהמים בחומרי ניקוי כימיים רעילים, אנחנו פשוט מזרימים לים, ופוגעים בכל מרקם בעלי החיים שחיים שם, באצות, ביצורים התת ימיים. לפעמים המים האלה חודרים לקרקע ומזהמים את מי התהום הנקיים שלנו. וכל זה בשביל לשטוף כמה צלחות וכוסות, שאפשר היה בקלות להמיר בכלים פלסטיק שאפשר פשוט למחזר שוב ושוב ושוב… אז תיקחו את זה כחומר למחשבה בפעם הבאה כשמישהו אומר לכם שכלים חד פעמיים זה מזהם. תסבירו לו שמים שהזדהמו אי אפשר לנקות לעולם. מערכת אקולוגית של יצורים חיים שנפגעו מחומרי ניקוי כימיים, תוכל לשקם את עצמה אולי רק כעבור שנים ארוכות.. ופלסטיק לעומת זאת ניתן למחזר. ואגב, גם את שאריות האוכל שאנחנו זורקים לפעמים לכיור או לפח, היה אפשר בקלות לשים בתוך קומפוסט ולהפוך לדשן טבעי שרק מחייה, מפרה, ומזין את האדמה. במקום לזהם גם בזה מים נקיים, ולזהם את הים.. שיהיה חג שמח לכולם :)

    [Reply]

    משה Reply:

    רן, כנראה שבאמת הפיתרון הוא תזונה נכונה …
    אז כמעט ואין ליכלוך וכלים לשטוף, ומה שכבר שוטפים זה ממש לא מזהם,
    בהצלחה

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה רן.
    זה אולי היה נכון אם אכן היינו ממחזרים את החד פעמי ומשתמשים בו במשורה.
    האמת המרה היא, שכשמשתמשים בחד פעמי
    1. צורכים הרבה יותר כלים ממה שבאמת צריך
    2. רובנו לא ממחזרים את הכלים החד פעמים. הם מלאי לכלוך מהאוכל והם מוצאים את עצמם ישירות בפח האשפה
    3. גם אם היינו ממחזרים אותם כמות הזיהום שנוצרת מהשינוע של הפלסטיק למחזור ובתהליך המחזור עצמו היא גדולה מאד ומזהמת את הסביבה
    4. זיהום הסביבה מביא להתחממות כדוה"א דבר שמביא לבעיה גדולה מאד בכל מה שקשור ספציפית למים נקיים.
    וכן. אכן יש כלים חד פעמיים מתכלים, אולי זה הפתרון הטוב ביותר רק שהוא יקר מאד ולא כ"כ נגיש.

    [Reply]

  5. muzikבתאריך 01 אפר 2015 בשעה 1:52 am

    מאמר מקסים על החופש לחיות בחופש, תודה רבה לך! דרור

    [Reply]

  6. pבתאריך 16 יונ 2015 בשעה 11:18 am

    דברייך נגעו בי. תודה
    רק אני לא מבינה מה לא מובן שהחד פעמי שלה שם בדיוק היא גילתה שהיא לא בחופש! ולכן היא עברה תהליך של ניתוק מהחוסר יכולת הזה שהגביל אותה -אם זה חוסר ביטחון לבקש מה שהיא צריכה, או חוסר יכולת לוותר על דברים שחשובים בעיני משפחתה אך לא בעינה והיא משום מה סבלה מכך..אינסוף אפשרויות של מצוקות פנימיות שיכולות להיות שיש להן ביטוי גם בדברים הכי שוליים. ברור שהחד פעמי פה זה לא הנושא. ובכלל כל בעיה יכולה להיות נושא לויכוח אם זה בעיה ועל אחת כמה וכמה כל פיתרון אך כל עוד משהו מוציא את האדם משלוות נפשו זה מצריך פיתרון. (ויכול להיות שאחרי קצת זמן שהיא תהיה במצב החדש שלה היא תראה שכיון שהבעיה הפנימית נפתרה היא תוכל לחזור להשתמש בכלים – ואז ירווח לירוקים- לא מזלזלת!אך קודם צריך אנשים בריאים!! שיחיו בכדור הארץ. לאחרונה שמעתי סיפור על אחת שהאמינה בכל ליבה שבגלל שקללו אותה בעברה היא לא מצליחה בכלום היום. המטפל אמר לה לרשום את כל הקללות שקללו אותה על דף ויצא החוצה והראה לה שהוא שורף והכריז מבוטל מבוטל והיה לה רווחה… כל אחד עם בעיותיו כל אחד והפתרונות שמתאימים לו….שנשכיל לעזור לכל אחד בצורה המתאימה לו.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *