מרץ 27 2014

כמה חופש באמת יש לנו לבחור בחיים שלנו?

פתאום קם אדם בבוקר וקולט שהוא כלוא.

כלוא בתוך עצמו.

כלוא בתוך ההרגלים שלו.

בתוך הפחדים שלו.

בתוך העבר שלו.

בתוך השדים שלו.

הרבה יותר נוח לנו להאשים את כל העולם ואשתו למה אין לנו מספיק חופש.

למה במקרה הטוב, אנחנו חיים רק חצי חיים…

אבל ברגע שהתרמית מתגלה ואנחנו עומדים מול האמת הכואבת –

מסתבר שהכלא היחיד שאנחנו נמצאים בתוכו הוא הכלא של הנפש שלנו.

וגם כשמשחררים את הסוהר לחופשי ומפרקים את גבולות הכלא, לא תמיד האסיר רוצה בכלל לצאת לחופשי.

החופש מפחיד ומאיים. אין כל ספק בכך.

בכלא אנחנו מרגישים בבית. מכירים כל ניואנס. כל דרמה. הבִיצה הזאת חמימה ודביקה. מגוננת ומנחמת.

הבלתי ידוע, הטוב – מאיימים משהו.

החופש מפחיד!

אז אנחנו משלים את עצמנו שיש לנו חופש לבחור.

התודעה שלנו מספרת לעצמה סיפורים יפים.

אבל תכל'ס אנחנו כלואים.

– – –

אתמול בזמן ששימשתי בתפקיד הנהגת המשפחתית, חיכיתי לבת שלי שתצא מהחוג גיטרה שלה.

עמדו שם ליד הבניין, 2 בנות חמודות בגיל 9 בערך.

ושתיהם עם סמרטפונים.

הם עמדו להם אחת ליד השניה. כביכול ביחד.

אבל כל אחת בסמרטפון שלה. כאשר מידי פעם הם שיתפו אחת את השניה במה שהם רואות.

האמת, זה היה ממש עצוב לראות את זה.

משהו הולך כאן לאיבוד בדור הזה.

משהו הולך כאן לאיבוד אצלנו ואצל הילדים שלנו.

שכחנו איך להשתעמם.

שכחנו איך פשוט להיות.

שכחנו להיות באינטימיות עם עצמנו.

במקום שננהל את הטכנולוגיה, היא מנהלת אותנו.

וזה הזכיר לי פתאום ראיון שהיה לי שנה שעברה בטלוויזיה.

האמת זה היה מביך.

ביום אחד, הרמתי את הטלפון ועל הקו בחורה נחמדה שסיפרה לי שהיא קראה את הבלוג שלי ואם הייתי רוצה להתראיין בתוכנית כל הבוקר אצל אורנה דץ.

האמת, לא ידעתי מי זאת אורנה דץ ובטח לא מה זה כל הבוקר אבל הסכמתי.

את הראיון תוכלו לראות כאן בהמשך באהבה גדולה.

אחרי הסידורים וההתארגנויות, נכנסנו לחדר הצילומים וישבה לידי מישהי שהבנתי שגם לה קוראים חני. אז שאלתי אותה מי היא ומה היא עושה. נראה לי שהיא חטפה הלם על זה שאני לא מכירה אותה. ואז היא אמרה לי את השם שלה. ותכלס' לא התקשר לי לשם דבר. היא היתה מופתעת ושאלה אותי אם אני מכירה את אורנה. אז אמרתי לה שגם אותה אני ממש לא מכירה…

את ההמשך תוכלו לראות כאן בסרטון. הוא התקשר לי לילדות החמודות האלה.

וליכולת שלנו לבחור בחיים שלנו.

לבחור בחיים שהיינו רוצים לעצמנו ובטח לילדים שלנו.

אז כן,

זה לא קל.

הדרך לא קלה.

הפיתויים לא פשוטים.

הפחדים שצצים הם אין סופיים.

אבל אם רוצים – הכל אפשרי.

העניין הוא להגדיר. להגדיר את מה שאנחנו רוצים.

את מה שאנחנו באמת! רוצים.

אז מה אתם באמת רוצים? שמחה? אהבה? חופש? סיפוק רגשי? מימוש עצמי? בריאות? אינטימיות? בחירה חופשית? מה?

ברגע שאנחנו מזהים את הרצון שלנו. רוצים ממש חזק – הוא יתממש.

וכדברי רבי נחמן –

"וכלל הדברים האלה,

שכל מה שהאדם חושק באמת,

בוודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפועל,

ולא יוכל למנעו מזה שום מניעה ואונס,

רק צריך שיהיה החשק גדול מאד,

כפי מעלת הנחשק."

אז כן,

באפשרותנו פשוט להמשיך לברוח. לתת לגורמים חיצוניים לנהל לנו את החיים.

אבל באפשרותנו גם לבחור. להעיר את הרצון. לאחוז בו. לרצות בו באמת.

ולממש אותו…

אני מזמינה אתכם רגע לעצור, לבחון את המקומות בהם אתם כבולים בחייכם ולשאול את עצמכם בכנות:

איזה שינוי הייתם רוצים לחולל בחייכם?

מאיזה מייצרים פנימיים אתם מחפשים להיגאל?

על איזה ארץ מובטחת את חולמים?

תאחזו ברצון הזה. תרצו אותו חזק חזק. עד שתממשו אותו.

אתם ראויים לממש כל רצון שלכם.

לא סתם הוא הרצון שלכם.

אוהבת אתכם מאד,

חני

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “כמה חופש באמת יש לנו לבחור בחיים שלנו?”

  1. שליבתאריך 10 אוג 2014 בשעה 11:29 am

    מותר לי בבקשה לשאול אותך:נתקעתי עם הרצון שלי כבר מאז הזכרון הראשון שלי- לקבל אהבה מאמא שלי. פספסתי את כל החיים שלי כבא על כך(אני בת 54). זה החלום והמחשבה והרגש היחיד שיש לי- איפה אמא שלי, אני צריכה את האהבה שלה. חוץ מזה אני לא רוצה כלום בחיים שלי. החיים שלי עד עכשיו התקלקלו בגלל זה. כלפי חוץ הכל בסדר אבל בפנים אני גמורה לגמרי. אני ילדה קטנה בת 54. את יכולה בבקשה לעזור לי? תודה שלי

    [Reply]

    חני Reply:

    שלי יקרה,
    כן… זה בהחלט לא קל.
    אבל תכלס' מה שלא קיבלנו – אבוד.
    הברירה היחידה שיש לך היא להתבגר רגשית.
    תוכלי לחפש בבלוג פוסטים בנושא.
    חיבוק גדול,
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *