דצמ 06 2014

ראיתי…

ראיתי אנשים מתים מהלכים

אנשים שכמהים לחום, לאהבה ולאישור

אנשים שמסתובבים בבדידותם

אנשים רעבים וריקים.

ראיתי אנשים ששכחו את הקשר לליבם

אנשים שרצים אחר אישור וסטטוס חיצוני

אנשים שההגדרה העצמית שלהם כרוכה בצעצועים דיגיטליים ובמותגים נבובים

ראיתי אנשים חולים

שניתק הקשר בינם לבין בריאותם

ניתק הקשר בינם לבין הבריאה הייחודית שהם

ניתק הקשר בינם לבין הבריאה בכללותה.

ראיתי אנשים רצים בלי לדעת לאן

אנשים שהשקט מפחיד אותם

אנשים שאינטימיות מעוררת בהם חרדה

אנשים שפוחדים להתקרב מחשש שיבְלעו או יבַּלעו

אנשים שהמיניות שלהם משגעת אותם

אנשים שהפכו לסוהרים של עצמם

שמעתי אנשים מדברים בשביל להרעיש.

מדברים בשביל לברוח.

ששמעתי אנשים מזמזמים. מקשקשים. מברברים בלי באמת לומר משהו

שמעתי הרבה רעש שמכסה על שיממון גדול

ראיתי ריק

נבהלתי.

התכווצתי.

פחדתי.

זה לא מקום בשבילי

אין לי מושג איך חיים כאן

לא מבינה את כללי המשחק

הרגשתי שונה.

התרחקתי.

התבלבלתי.

שנאתי.

מסכות שמתערבבות עם בני אדם

קצב מהיר מידי שמבטיח אשליה של ריגוש אינסופי

צעצועים וחומר שמבטיחים שייכות

פתרונות קסם

אורות

צבעים

קולות

רעש

המולה

עדר אנשים שנוהר בטירוף אחר סמלי סטטוס

עדר אנשים שרודף

רודף אחר מילוי חומרי לחסר רגשי ורוחני

עדר אנשים עייף

עדר אנשים שמחפש הקלה לכאב

עדר אנשים שמחפש רועה

עדר אנשים שמחפש שקט.

מאסתי…

נגעלתי.

לבסוף,

פגשתי את כל החוץ בתוכי.

למדתי (ועדיין לומדת) לאהוב.

לאהוב את החולשה, את החסר, את הנזקקות.

לאהוב את הצורך האינסופי שלי באהבה, בקשר, במשמעות.

לאהוב את העליבות והגועל.

לאהוב את הפחד.

לאהוב את השונות.

לאהוב את המיוחדות שבי.

למדתי להקשיב ללב.

לראות מציאות.

להודות בה,

וללכת בדרך פנימה בדרך אל עצמי.

בדרך לאדם שאני יכולה להיות.

בדרך לאישה שנועדתי להיות.

~~~

כשאני רגע עוצרת ובודקת עם עצמי מה עזר ועוזר לי בדרך

אני מגלה הרבה דברים

אך לדעתי הדבר החשוב מכולם זאת מין תכונה כזאת אצלי

שכשאני מרגישה שמשהו יכול לעזור לי.

שמשהו מדבר אלי.

שמשהו פוגש את הלב שלי.

אני פשוט הולכת ועושה אותו.

בין אם זה קורס, טיפול, ספר, טיול, תחביב או כל דבר אחר.

כשאני מרגישה שלמשהו יש אפילו אחוז קטן של מסוגלות לעזור לי

אני פשוט לא מוותרת ומנסה אותו.

למען האמת במבט אחורה,

שום דבר שעשיתי לא הביא איתו את הגאולה המיוחלת

שום טיפול, קורס, יעוץ, הכשרה, סדנא, ספר, קשר, תחביב.

לא הגרושים שלי ולא הסבת המקצוע.

כלום לא הביא את הגאולה המיוחלת.

אבל כולם קירבו ומקרבים אותי אליה.

כולם קירבו אותי עוד שלב אל עצמי

ועזרו לי לקלף עוד הסתרה מהלב שלי.

עוד הסתרה ממי שאני באמת.

ביום שהפנמתי שאין ישועה פתאומית שיש רק דרך

ושהדרך מתבהרת רק באמצעות ההליכה בה.

נכנס בי חופש.

החופש ללכת בדרך

החופש ליהנות מהדרך

מבלי להיאחז מראש בתוצאה.

~~~

מחר אני יוצאת לדרך עם קבוצה מדהימה של אנשים

אנשים אמיצים שמוכנים לפסוע פנימה אל עצמם וללכת בעקבות הלב שלהם

אנשים שלוקחים את הצ'אנס שאולי הם לא יגיעו

אבל הם יודעים שלחיות מבלי לנסות זאת לא באמת אופציה.

לא יפתח קורס נוסף בחודשים הקרובים.

וזאת הזדמנות אחרונה להצטרף לתהליך עמוק ואינטנסיבי בדרך אל עצמכם.

אם הלב שלך מתלבט, זאת הדרך שלו לרמוז לך לקבל החלטה וללכת על זה.

אז לך על זה!

הרבה אהבה,

חני

נ.ב למתלבטים – ניתן ליצור איתי קשר ב054-2187702

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “ראיתי…”

  1. שירלי מילמונדבתאריך 07 דצמ 2014 בשעה 1:26 pm

    כל מילה, כל צעד.. מרגשת, עוטפת, מתארת, מביעה ובעיקר גם אוהבת! פשוט מדהימה חני!
    אוהבת, שירלי

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *