נוב 12 2012

לא צריך הרבה בשביל להיות מאושרים…

מאת: בשעה 11:02 am נושאים: התפתחות אישית,נוכחות בכאן ועכשיו

חזרתי אתמול בערב מארבעה ימים בצפון עם סטרטר שבור באוטו. משאבת דלק חדשה ועם המון תמונות של ציפורים נודדות וכמה תובנות…

כולם כאן צוחקים עלי שטיולים אצלי הם סוג של הפתעה. נוסעים ולא יודעים מה יקרה. אבל רוב הסיכויים שמשהו מעניין יקרה בדרך. כמו בטיול עם המפתח :)

יצאנו לצפון ביום חמישי, לראות וצלם ציפורים נודדות. לאחר בילוי של כמה שעות באגמון החולה אנחנו יוצאים לחניה. נכנסים בנחת לאוטו בדרך לארוחת ערב בבית קפה. ואופס… הרכב לא מניע. היינו בטוחים שזה המצבר אז ביקשתי עזרה מאדם נחמד. כשהאוטו עדין לא הניע זה כבר התחיל להריח לא טוב. ביקשתי עזרה מאדם נוסף. ותוך כדי הגיע אדם שלישי שעשה רושם כאילו הוא מבין משהו ברכבים.

האדם השלישי ניסע להניע את האוטו וביקש את החוברת של הרכב. תוך כדי זה שאני מתקשרת לחברת ביטוח להזמין גרירה. אני בטלפון עם הבחור מחברת גרירה ומסבירה לו שאני לא יכולה להישאר עכשיו שעתיים עם הילדים בחושך, בקור ובמקום שכוח אל. ולא. אני לא מכירה כאן שום מוסך שאליו אפשר לגרור את הרכב. ושפשוט יחפש משהו בראש פינה או צפת.

הילדים שלי רצים שם ברחבה משתוללים ומשחקים בתופסת. בקיצור, בסוף אנחנו מחליטים לנסוע בטרמפ עד חצור ומשם תבוא חברה שלי ותאסוף אותנו ומחר בבוקר יגיע טכנאי וינסה לבדוק מה הבעיה.

הילדים כולם מבסוטים, רק מבואסים מזה שאת ארוחת הערב נאכל כבר אצל סיגל ולא בבית הקפה.

תובנה 1 – אפשר להמשיך ליהנות ולשחק גם כשלא יודעים איך דברים הולכים להסתדר…

* * *

בשישי בבוקר אני חוזרת לאגמון החולה ומגלה שהאדם שניסה להניע לי את האוטו שבר לי את הסטרטר. ממש שבר אותו לגמרי. מזל שהמפתח עוד מצליח להיכנס…

תובנה 2 – לחשוב שאתה יודע משהו ולדעת משהו באמת אלו 2 דברים שונים לחלוטין…

* * *

הטכנאי מסביר לי משהו שיש בעיה עם ההימובלייזר ושהוא מזמין לי גרר למוסך שמטפל בחשמל. קפוא בחוץ ויורד גשם. אני יושבת לי באוטו ומחכה לגרר. מעלי להקות ויחידים של ציפורים נודדות. אני עוקבת אחר כמה ציפורים במעוף שלהם ואני קולטת דפוס מעניין. במעופה, הציפור מנופפת בכנפיה מספר פעמים ואז פורשת אותם ומתמסרת לזרימה. ואז שוב, מנופפת ומתמסרת וכך הלאה.

תובנה 3 – בשביל לעוף גבוה צריך ללמוד להשקיע אנרגיה ומאמץ מסוימים ואז להרפות ולשחרר…

* * *

הכל בחוץ גשום, מעורפל וקר. ולאחר שבת שלמה עם שבעה ילדים בבית. ולאחר מלחמות כריות, גלגלונים, משחקי קרבות והתגוששויות אנחנו משאירות את הילדים ויוצאות רק אני וחברה שלי לנהריה. בחזור, בפיתולים של הר מירון תופס אותנו ערפל סמיך ואנחנו לא רואים כלום. ממש כלום. חוץ מאת המטר שלפנינו. בסוף איכשהו מגיעים…

תובנה 4 – בשביל להגיע ליעד שלנו (לפסגה…) אין צורך לראות יותר מאת הצעד הבא….

* * *

בסוף, מסתבר שהלכה משאבת הדלק. אני נפרדת מ820 ₪ ומקבלת את הרכב חזרה. אנחנו מסכמים את הטיול בשמורת החולה ובבית קפה המובטח.

תובנה 5 – בסוף דברים מסתדרים בצורה הטובה והנכונה ביותר עבורנו…

* * *

בדרך הביתה הילדים אומרים לי – "תודה על הטיול אבל בעיקר על שלא הלכנו לבית ספר"…

תובנה 6 – לא באמת צריך הרבה בשביל להיות מאושרים. פשוט להסכים מידי פעם קצת לשבור את השגרה…

אז זהו תובנות להפעם. ברגע שלוקחים את החיים כשלל שיעורים. הרבה יותר כיף ומסקרן לקום בבוקר…

התמקדו בטוב! ואחלו לי בהצלחה עם ההסלמה בדרום :)

חני

נ.ב. אשמח שתשתפו אותי גם אתם בתובנות שלכם על החיים….

6 תגובות

6 תגובות לפוסט “לא צריך הרבה בשביל להיות מאושרים…”

  1. רוחמהבתאריך 12 נוב 2012 בשעה 4:13 pm

    וזה נקרא בלשונינו: להיות 'פנימי'.
    להיות מונח במחשבה דיבור ומעשה במה שאתה עושה כרגע.
    מבלי להתעסק בעתיד, במחשבות על כשלונות אפשריים, או הצלחות מסחררות שתבאנה מאיפשהו.
    העתיד עוד לא נברא – להזכירנו….
    העיקר לעשות כאן ועכשיו.
    פעם פגש חסיד את הרבי מקוצק ושאל אותו:
    רבי, מי האדם הכי חשוב? מהו הזמן הכי חשוב ומהו המקום הכי חשוב?
    החסיד ציפה לתשובה הסטנדרטית של היהדות:
    האדם הכי חשוב הוא הכהן הגדול
    המקום הכי חשוב – קודש הקודשים
    הרגע הכי חשוב – כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים.
    החסיד, מתוך אמונה גדולה ברבי, תכנן לענות לרבי שהרבי הוא האדם החשוב, העפר שלרגליו הוא הכי חשוב וזמנו של הרבי הוא הכי חשוב.
    הרבי מקוצק שהיה חד מחשבה וחד לשון ענה לו:
    האדם הכי חשוב זה אתה.
    המקום הכי חשוב זה המקום שאתה נמצא בו.
    והזן הכי חשוב הוא הרגע.
    אין יותר גדול מהכאן והעכשיו. אלה הם בדיוק החיים.
    הצלחות, יקרה!!!

    [Reply]

    חני Reply:

    נשמה, הגיע הזמן שתפתחי בלוג בעצמך :)

    [Reply]

  2. שלמהבתאריך 12 נוב 2012 בשעה 4:20 pm

    ממש מאתגר. לשבור שיגרה וליהנות מהשברים…. ובעצם מה…רסיסים!!!

    [Reply]

  3. אורליבתאריך 12 נוב 2012 בשעה 11:06 pm

    איזה יופי שאת רואה את התובנה והיופי שבכל דבר ועוד יותר כיף שאת מלמדת גם אותנו איך עושים את זה כי אני שכחתי את ההוראות בבית. וכיף לילדים שלך!!! :) תודה גדולה

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אורלי.
    תמיד אפשר להיזכר חזרה בהוראות :)

    [Reply]

  4. חניבתאריך 13 נוב 2012 בשעה 11:49 am

    חני! את מדהימה!
    תודה שאת משתפת ומלמדת אותנו להרכיב את המשקפים המתאימות

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *