אוג 23 2015

אז למה בעצם אתם לא מאושרים?

מאת: בשעה 11:45 pm נושאים: התפתחות אישית

ממש מאוחר. כבר אחרי 12 בלילה. הילדים ישנים. אודי דוידי מתנגן לו ברקע. רגעים של חסד. אם כבר לנהוג חזרה מהצפון אז רק ככה…

בדיוק נפרדנו מחברים קרובים. עוד פחות משבועיים אנחנו נוסעים והפרידות האלה הופכות את זה לאמיתי.

אני מתרגשת.

חושבת לעצמי שבדיוק בעוד שבוע אני נהיית בת 36.

לא יאומן. כבר הרבה זמן שאני במסע הזה.

מנסה להיזכר מתי ואיך כל זה התחיל…

איך הפכתי מבחורה קונבנציונלית. כזאת שהולכת בתלם. ואפילו יתרה מכך, כזאת שמשגררת את התלם. מאחת שמאמינה בו בכל ליבי ובטוחה שהאמת הנצחית נמצאת בו – לאשה שלא מפסיקה לשאול שאלות. מאתגרת את כל מה שמכירה ומאמינה. והולכת בדרך שלה.

תכלס' התעוררתי מאוחר מידי. התעוררתי כשכבר היה לי הרבה מאד מה להפסיד. ובפועל גם שילמתי ומשלמת מחיר יומיומי על השינויים ועל הדרך שלי.

אני לא מאלה שראו, חשבו, הרגישו והבינו כשהם היו קטנים. אולי כן וזה מחוק אצלי. אבל אין לי שמץ של זיכרון כזה. הייתי בחורה רגילה לגמרי. ממש. קונבנציונאלית ושגרתית בכל רמה שהיא.

אז מה היה שם? מה שם ערער את חיי וזעזע את עולמי?

מה זה היה?

בכל פעם שאני חושבת על זה אני מוצאת לי איזה תשובה קלושה אחרת. זה לא שהיה לי איזה רגע מכונן של הארה יוצאת דופן. זה לא שהיה לי איזשהו מומנט מיוחד של שינוי או משהו בסגנון. זה היה תהליך ארוך ומאתגר שאף פעם לא נגמר ובפועל ממשיך עד היום.

אולי זה השקט, החושך וחצי הירח שניבט מולי שמאפשרים לי להבין מה היה שם.

פתאום אני קולטת!

מה שהיה שם זה שהעזתי לשאול את עצמי את השאלה שאסור לה להישאל במידה ואנחנו לא מוכנים לזוז.

השאלה שאולי היה אסור לי לשאול את עצמי…

הסכמתי לשאול את עצמי בכנות חסרת פשרות – האם אני מאושרת?

וברגע שהשאלה נשאלה. השתנו חיי. כבר לא יכולתי ללכת חזרה.

יש לי מין תכונה כזאת שמצד אחד היא מאד מייסרת ומצד שני היא גם זאת שמניעה אותי כל הזמן לצמוח ולהתפתח קדימה. והיא חוסר היכולת שלי להתעלם מהמציאות.

ברגע שאני שואלת את עצמי שאלה לגבי עצמי. אני בבעיה.

אני לא יכולה שלא לראות את מה שלא עובד לי נכון. את מה שלא מדויק אצלי. את מה שמזויף. לא הרמוני או לא ישר. אני לא מצליחה לשקר את עצמי.

אני יכולה לספר לכולם סיפורים. למכור לכולם לוקשים. לעבוד על כולם וליחצן תדמית מאד מסוימת.

אבל את עצמי… את עצמי אני לא יכולה להוליך שולל. את עצמי אני לא יכולה לשקר.

ברגע שאני מביטה במראה. אני קולטת גם כשאני לא רוצה…

ואם אני לא מאושרת אני יודעת שאני לא מאושרת.

[ולא הייתי מאושרת.]

ברגע שהשאלה נשאלה, כבר לא יכולתי לברוח. ידעתי בדיוק מה התשובה.

אז כן. השאלה הזאת זעזעה את עולמי.

עד אז, חייתי מהראש. הכל היה בסדר. אני זוכרת את עצמי מוכרת לעצמי ולסביבה סיפורים על איך זוגיות אמורה להיראות. איך שליחות חיי אמורה להיראות. מה אני רוצה מעצמי ומחיי. רוחניות. דתיות. הורות. סיפורי אלף לילה בלילה. ועוד מרעין בישין.

האמנתי בכל זה.

האמנתי בזה בלב שלם.

 אבל תכלס' עמוק בפנים ברגע של כנות עצמית והתבוננות פנימית ידעתי שאני לא מאושרת.

ומרגע שהשאלה נשאלה, כבר לא יכולתי לעשות כאילו.

לא יכולתי לעשות כאילו היא לא נשאלה. לא יכולתי לעשות כאילו הכל בסדר. כאילו החיים יכולים להמשיך כמו שהם היו.

רציתי למצוא את מה שגורם לי לאושר ולשמחה.

רציתי למצוא אותו, את האושר.

רציתי להפוך אותו לחלק מחיי.

רציתי לחיות אותו.

ההפנמה וההבנה על העדרו התחילו לכאוב יותר ויותר.

והכאב הזה התחיל לבעבע בתוכי ודחף אותי לנוע.

אז בתחילה, יצאתי למצוא את זה במקום שבו הייתי. מתוך ביטחון מלא שזה שם. שזה פשוט שם.

מתוך ביטחון שאם רק אשאל שאלות, להכל אמצא תשובות…

לאט לאט בועת החיים המסודרת והסטרילית, מלאת סימני הקריאה שבניתי לעצמי ונאחזתי בה – התחילה להתערער.

לאט לאט הבנתי שאין לי תשובות. ושלא רק לי אין תשובות אלא גם לאנשים שסביבי. ואפילו לאנשים שאני מעריכה מאד אין תשובות.

יש סיסמאות. יש אידיאלים. יש ערכים רוחניים גבוהים. אבל תשובות אין.

וכאן הבנתי שיש לי 2 ברירות.

הברירה האחת הייתה להמשיך במצב הקיים ולעשות כאילו השאלה לא נשאלה וכאילו שלא התקבלה התשובה. להמשיך להיאחז באידיאלים ובערכים חיצוניים כאמצעי להימנע מלפגוש את הכאוס בחיי. מלפגוש את השאלות. את הספקות ואת החסרים.

הברירה השנייה הייתה להתחיל לשנות. לשאול. לחפש תשובות אחרות. כי סביר להניח בוודאות גדולה שמלחזור על אותם דברים לא אשיג תוצאות שונות.

ואני רציתי תוצאות שונות. רציתי להרגיש גם עמוק בלב שטוב לי. שאני שמחה. שאני מלאה.

לא רציתי להסתפק ברק לדעת בראש ובנסיון להיאחז בכך שיש לי כביכול את כל הסיבות בעולם להיות מאושרת ולהרגיש טוב.

אלא פשוט רציתי לחוות את זה. להרגיש את זה.

רציתי לתת לאושר ולשמחה למלא אותי.

רציתי לחיות ככה.

כיום אני כבר לא בטוחה שמה שאני מחפשת הוא אושר במובן הקלאסי שלו. זה כנראה יושב שם ברקע אבל לא מה משמניע את החיפוש שלי ברמה המודעת.

אבל אני בבירור יודעת שהשאלה הזאת שינתה את חיי. ושהחיפוש הזה, שינה את חיי.

ההבנה והידיעה שמותר לי להרגיש טוב. שמותר לי לחיות מתוך שמחה ואהבה ושגם אם אין לי מושג איך ואיפה למצוא אותם, אני לפחות יתחייב לעצמי [ולילדים שלי] לחפש אותם – זעזעו את חיי.

ובפועל, הם גם אלה שכל הזמן גורמים לי לחדד, לדייק, להעמיק ולהתכוונן מחדש כשהשגרה, הביטחון וההרגלים משתלטים להם חזרה על חיי ומקבעים אותי במקום.

שינוי זה מפחיד.

הוא מאיים על כל מה שיש לנו.

הוא מאיים על כל מה שלכאורה יש לנו.

הוא מאיים על כל מה שבעצם אין לנו, אבל אנחנו נאחזים בו כל כך חזק מפחד לאבד אותו כאילו הוא באמת שלנו, ובכך ממיתים אותו ואת עצמנו ומקבעים אותו ואת עצמנו .

הוא מאיים. אבל הוא הכרחי.

הוא מתחיל ברגע שאנחנו שואלים את עצמנו בכנות. ומסכימים להודות בפני עצמנו בצורה אמיתית וישרה, מהי בעצם הסיבה לכך שאיננו מאושרים. מאושרים באמת. מאושרים עמוק בלב…

כבר ברגע שאנחנו מתחילים לחפש תשובה לשאלה למה לא טוב לי? – משתנים חיינו.

כיוון שבאותו הרגע או שאנחנו יוצאים למסע של חיפוש וגילוי או שאנחנו גוזרים על עצמנו חיים של אומללות, סבל וסינדול עצמי.

ברגע שאנחנו קולטים שלכאורה אומנם יש לנו הכל אבל בכל זאת משהו חסר, אנחנו בבעיה.

עמוק בפנים אנחנו יודעים שהחיפוש אחר מילוי החסר יחייב אותנו לשלם מחירים שלא בטוח שאנחנו רוצים לשלם. ומצד שני אנחנו יודעים שאם נוותר מראש על החיפוש, כבר לא נוכל לברוח מלהרגיש אותו, והוא רק ילך ויגדל לו וישאב אותנו ולתוכו. וישתק אותנו ויקבע אותנו ויקרקע אותנו יותר ויותר והכי עצוב, תחושת ההחמצה רק תלך ותגדל.

אז אם קראתם עד הלום אתם בבעיה.

אתם בבעיה בגלל שכבר לא תוכלו לעשות כאילו שהשאלה לא נשאלה.

לא תוכלו להתעלם ממנה.

היא תנקר בתוככם.

היא תגיע בלילות, רגע לפני שאתם נרדמים.

היא תגיע בבוקר כשאתם בדרך לעבודה.

היא אפילו תגיע כשאתם עושים אהבה.

היא מידי פעם תבליח לה החוצה, תנופף לכם באצבעה ותשאל אתכם בהתגרות: 'אז למה בעצם אתם לא מאושרים'?

'מה חסר לכם בשביל להיות מאושרים'?

'איך זה שאתם מוכנים להעביר את החיים בצורה כזאת'?

היא תזכיר לכם שמגיע לכם יותר.

שזכותכם המולדת היא לחוות סיפוק רגשי מתוך שמחה, אהבה ומימוש עצמי.

היא תזכיר לכם שאתם ראויים לאהבה ולחופש.

היא תזכיר לכם שמותר לכם לחיות.

שמותר לכם להיות.

שמותר לכם להרגיש טוב.

שמותר לכם ליהנות.

היא תזכיר לכם שאין כל סיבה שהחיים שלכם יהיו פחות מחגיגה.

וכן. אם תסכימו לה להיכנס. ולמלא אתכם. ולהשמיע את קולה. היא תשאב אתכם לתוכה. תערער את חייכם. תפיל חומות. תנתץ מוסכמויות. היא תוביל אתכם בדרכים שלא הלכתם. היא תפתח בלבכם חדרים שאתם פוחדים לפתוח. היא תוציא צללים ותעיר שדים ישנים. היא תצית בכם חלומות שלא העזתם לחלום. היא תשנה אתכם לגמרי ולא תבטיח לכם כלום חוץ מאת הדרך והמסע.

היא תשאיר אתכם עם טעם וידיעה שיש גם אפשרות אחרת.

ושיש מצב, שאם ממש תרצו – גם אתם יכולים להיות חלק ממנה.

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

אז אם אתם מרגישים שאתם רוצים שינוי.

אם השאלה נשאלה והתשובה ניתנה ואתם עדיין לא מצליחים להפוך את השינוי הרצוי לכם לחלק בלתי נפרד מחייכם אני מזמינה אתכם לעשות צעד מחייב ומעשי לעבר השינוי שלכם.

כל הפרטים ומתנה של 36% לרגל יום ההולדת שלי – כאן

חיבוק גדול והרבה אהבה,

חני

10 תגובות

10 תגובות לפוסט “אז למה בעצם אתם לא מאושרים?”

  1. מישהיבתאריך 24 אוג 2015 בשעה 6:45 am

    אהובת ליבי את אחת ויחידה!!!!

    [Reply]

    חני Reply:

    :)

    [Reply]

  2. מתיבתאריך 24 אוג 2015 בשעה 7:18 am

    חני יקרה
    מזל טוב ליום הולדתך הקרב.
    את מתארת איך שאלת , האם אני מאושרת , גרמה לך למצוא את האושר , אבל נדמה לי שאת לא מתארת כלל , מה את עושה שעושה אותך מאושרת , למרות שלכל אחד זה יכול להיות קצת שונה , עדיין את מתארת את התהליך שלך ולכן שוב אני שואל/אומר , נדמה לי שאת לא מתארת מה את עושה שעושה אותך מאושרת .
    אהבה
    מתי

    [Reply]

    חני Reply:

    היי מתי.
    תודה לך!
    אני מתארת איך השאלה האם אני מאושרת גרמה לי לצאת למסע…
    אני מאמינה שאת האושר שלך אתה צריך למצוא דרך המסע האישי שך.
    לא מה שמתאים לאחד מתאים לאחר…

    [Reply]

  3. אפיבתאריך 24 אוג 2015 בשעה 8:02 am

    "הסכמתי לשאול את עצמי האם אני מאושר"
    אני חושב שאין כאן משהו שאני יכול להסכים לשאול אותו או לא, אם אני לא מאושר אני מרגיש את זה מבלי שארצה לשאול. והוא הדין להיפך.
    השאלה היא "האם אני מוכן לראות ולהביט במה שגורם לי להרגיש מאושר או לא" (בד"כ השאלה תתחיל עם מה שגורם לאי אושר)
    תחושת חוסר האושר היא נחלתם של הרבה מאד אנשים (בעיקר טובים כפי שאת מציינת על עצמך) האנשים שיש להם מה לוותר אם יחליטו על שינוי (הפידבק החיובי על התנהגותם הנאותה)
    ולכן אני חושב שיש כאן גם ענין של בשלות רגשית לקחת את עצמנו בידיים וא"א לקצר את תהליך הבשילה ועל כן לא כל כך התחברתי למשפט הבא "תכלס' התעוררתי מאוחר מידי…" זה אף פעם לא מאוחר מדי זה תמיד יקרה ברגע שנהיה מוכנים.
    שיהיה לך יום הולדת 36 שמח במיוחד
    תזכרי שאת צעירה וכבר סייעת להמון אנשים לראות את העולם
    במשקפיים טבעיות ומותאמות אליהם
    המון מזל טוב!!!
    אפי

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אפי.
    תודה!!!

    [Reply]

  4. מיכלבתאריך 24 אוג 2015 בשעה 8:31 am

    הבנתי שחני חפשה אמת. לחיות עם הנשמה עם הדעת שזה חיבור בין המוח והלב.
    ישמח לב מבקשי ה'. מי שמבקש אלוקים בחייו , עצם החיפוש פותח לפניו היכלות של אור ויש תמיד מה לגלות.
    כי הסוד של החיים כה מופלא. האגו, הוא הענן שמכסה. קליפות של ישות. עצבות וכד' מכל הסוגים.
    מי שמוכן לוותר על אגו ולהתחיל להפטר מהקליפות, לעיתים הן קשות כמו קליפת אגוז שצריך לפצח.
    אחת ההבטחות לגאולה: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר… לב שיכול להרגיש, שמחה, אהבה, אלוהות..
    שימו לב: שיויתי ה' לנגדי תמיד… לכן שמח ליבי… כך מסביר דויד המלך את דרכו אל השמחה.
    אני מאחלת לך, חני יקרה, שה' יאיר לך אור גדול ותרגישי את שכינתו עליך ואורו עליך יזרח… ברחמיו האין סופיים.. המון אהבה וכל טוב.
    מיכל

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אהובה.
    אמן כן יהי רצון!

    [Reply]

  5. יובלבתאריך 24 אוג 2015 בשעה 8:50 am

    מזל טוב לרגל יום הולדתך 36 פעמיים ח"י
    אני מניח שכל אחד רוצה להיות מאושר . להרגיש טוב עם עצמו
    יש אנשים למרות שמסתכלים על עצמם לא מוצאים את הדרך להרגיש טוב או לבחור בדרך שתוביל אותם לשינוי המיוחל

    [Reply]

    חני Reply:

    היי יובל.
    תודה לך!
    אנשים שלא מצליחים למצוא את הדרך להרגיש טוב או לבחור בדרך זקוקים לעזרה חיצונית
    ולכן מומלץ להם למצוא מטפל שיוכל לעזור להם…

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *