נוב 17 2015

כבר עשרה שבועות בהודו!

כבר עשרה שבועות שאנחנו בהודו.

בשבוע הבא אנחנו עוזבים לתאילנד

כמו לפני כל שינוי עולים בי חששות

אין מה לעשות. הרגיל הוא נוח.

התרגלנו להודו. עכשיו לנוע למדינה חדשה זה שוב מעלה בי ספקות וחששות

'בשביל מה את צריכה את זה?' 'התרגלת כאן, נוח לך, את נהנית אז מה את צריכה את זה? עדיף שתרדי לדרום הודו…' 'יקר בתאילנד'. 'איך תסתדרי שם עם הכשרות?' ועוד ספקות מספקות שונים שמטרתם היחידה היא להשאיר אותי בנוח. במוכר ובקל.

יום שלישי אנחנו ממשיכים הלאה.

קצת חוששת אבל רוצה את השינוי הזה.

החדש, הבלתי ידוע, מרחיב אותי ומאתגר אותי.

– – –

אוקי. אז מה היה לי בעשרה שבועות האלה?

1. התנתקתי כמעט טוטאלית מהחיים שהיו לי קודם הנסיעה. תחומי עניין. אנשים. משימות. נתק מוחלט כמעט מהכל. לא מגיעה למייל. לא מתקשרת עם אנשים. לא מתעניינת כמעט בכלום. ברמה מסוימת החיים של הארץ נשארו בארץ…

2. הבנתי בצורה ברורה שאני לא צריכה הרבה בשביל להתקיים ושיש לי הרבה הרבה יותר מידי דברים מיותרים בחיים שלי. כשאתה סוחב הכל על הגב שלך אתה נמנע מלצבור דברים מיותרים ופתאום אתה קולט שמה שיש לך זה מספיק. כל עומס הדברים שנשארו לי בארץ אולי נוחים, יפים, ומעניינים אבל בהחלט לא הכרחיים.

3. יש טוב בעולם והרבה. אנשים מדהימים שאני מכירה ושאני לא מכירה עטפו ועוטפים אותי באהבה ובאכפתיות. חבילות של אוכל כשר שנשלחות אלי. ספרים ותעסוקה לילדים שנשלחים. מכתבים ומיילים תומכים ומעודדים. מחוות אכפתיות ממטיילים וקבלה שלנו בזרועות פתוחות בידי בתי חב"ד רישיקש ופושקר. כל כך הרבה אהבה ונתינה יש בעולם הזה. כיף לגלות את זה. כיף להתחבר לזה. כיף לחיות ככה ולהרגיש ככה.

4. מפגש מרתק עם מאות מטיילים. פתאום לראות במוחש שאין גבולות ושהגבולות התוקעים ביותר שלנו הם גבולות התודעה שלנו.

זוג בן 70 שמטייל ועושה טרקים. משפחות עם ילדים קטנים שעוזבים הכל ונוסעים לטייל. בחור שנמצא בדרכים כבר 3 וחצי שנים ומצליח לשמור שבת וכשרות. פנסיונרים. רווקים. זוגות בירח דבש. זוגות בגיל העמידה. אנשים לאחר גירושין. חבר'ה אחרי צבא. חבר'ה אחרי תואר. אימהות ובנות. אבות ובנים. הורים לבני נוער יחד עם ילדיהם. ומה לא.

בכל גיל. בכל מצב סוציואקונומי. בכל תקופת חיים אפשר לעצור לרגע את המרוץ וללכת לממש את מה שבאמת רוצים.

תירוצים וסיבות למה לא יש למכביר. אבל אם באמת רוצים… כמעט תמיד זה אפשרי.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא: למה אני לא יכול? אלא – איך אני כן יכול?!

5. מפגש אינטנסיבי, כמעט בלתי אפשרי עם כל (לפחות עם חלק נכבד מ)המקומות הפנימיים שלי הדורשים טיפול, ריפוי ויד אוהבת.

כל מה שקשור למשפחתיות שלי עם הילדים. לקשר שלי איתם. לקשר שלהם עם עצמם ולקשר שלי עם עצמי צף ועלה בצורה עוצמתית וחזקה.

הנוכחות האינטנסיבית של 24/7 בחדר אחד משותף ללא מרחב אישי מספיק הוציא אותי (ואותם) לגמרי מאיזון. לקח לנו זמן ללמוד לנוע ביחד. ועדיין, מעברים משגעים את המערכת ובכל מעבר אנחנו זקוקים לתקופת התאפסות והתארגנות מחדש.

יש משהו בשגרה שמאפשר איזון וברמה מסוימת גם מאפשר 'שקט תעשייתי' בכל הנוגע למערכות יחסים.

היו ימים שבלילה, אחרי שסוף סוף היה כאן שקט אמרתי לעצמי: 'מה את צריכה את זה? שילכו לבית ספר יהיה לך שקט חצי יום' 'מאיפה בא לך הרעיון ההזוי הזה…'. ובכל זאת, אני שמחה ומודה על כל רגע ורגע שאנחנו כאן.

סולדת לגמרי מהמחשבה שמטרת בית הספר הוא בסך הכל לדאוג לי לבייביסיטר ולשקט בשעות הבוקר.

ב10 השבועות האחרונים הילדים שלי למדו על החיים הרבה יותר ממה שהיו לומדים בתקופת זמן כזאת בבית הספר.

אז כן. אני מאמינה שיהיו לי עוד רגעים קשים. מאמינה שיהיו רגעים שהצורך שלי במרחב אישי ובשקט ישתולל וישגע אותי מבפנים. ובכל זאת מכל הלב, אני לא מתחרטת לרגע על היציאה למסע הזה עם כל המחיר האישי שאני משלמת עליו.

6. בסופו של דבר אנחנו סוחבים את עצמנו לכל מקום. אני מטיילת בהודו אבל לא את הודו אני פוגשת. אני פוגשת את מה שהודו משקפת לי בתוכי. המפגש עם הודו מציף ומעלה בי דברים.

אז כן. אני בהודו. אבל הבאתי את עצמי לכאן. והעבודה האמתית היא בתוכי. אני לא יכולה לברוח מעצמי. בסופו של דבר המסע החיצוני הוא רק פלטפורמה שמאפשרת את המסע הפנימי. אותם פאקים שאני מתמודדת איתם בארץ באים כאן לידי ביטוי. חלקם בעוצמה גבוהה יותר וחלקם בעוצמה פחותה. שום שינוי אמיתי לא אפשרי ללא התהליך האישי הפנימי.

בגדול, התהליך האישי אפשרי בכל מקום ובכל מסגרת. זה לא שיש להודו איזה אור גדול להציע לי. אין שום אור גדול שיגאל אותי מייסורי או מכבלי. אותה עבודת מודעות נדרשת ממני גם בהודו וגם בארץ.

אין כאן איזה משהו חיצוני למצוא. רק לקלף ולהיכנס פנימה. כל מה שאני מחפשת קיים כבר בתוכי. הרבה יותר קל לי לחפש את זה בחוץ. אבל האמת היא שחבל על הזמן והחיים שלי. התשובות לא שם.

רק פנימה. עוד ריכוך ופירור של דפוסים שמפרידים ביני לבין החיים. עוד המסה של חסימות. עוד התמסרות. כנות וחשיפה. עוד כניעה ואמונה. עוד מודעות. זה כל מה שאני צריכה. זה כל מה שאני באמת מחפשת. זה כל מה שאני רוצה.

7. אנחנו יכולים לצאת למסע ולפספס הכל. יותר מידי מטיילים פגשתי שעסוקים בלסמן וי. הם עוברים ממקום למקום מתוך רצון להספיק הכל. לראות הכל. לטעום הכל.

בחוויה שלי אין הכל.

פחות חשוב מה אנחנו רואים ואיפה היינו יותר חשוב איפה זה פגש אותנו. איך זה נגע בנו והאם התרחבנו במקום הזה…

התודעה של המערב של: לרוץ ולהספיק כמה שיותר. מגיעה מחוויה של חסר שיושבת בבסיס המרוץ הזה.

'אסור לי לפספס' היא כלא של ממש. אנחנו יכולים לשבת מול פסגות ההימלאיה, לשתות צ'אי  ולהחמיץ הכל.

הדחף הזה של לקנות הכל כי זה זול. לסוע לכל המקומות שכולם נוסעים כי מהמם שם. לנצל כמה שיותר את שהותנו כאן – הוא ההפך הגמור ממה שהודו באה באמת ללמד אותנו.

זה לא החוץ. זה הפנים. זה מה שאני מצליח לספוג. זה כמה שאני מצליח להתרכך ולהתמזג. זה הקצב האיטי יותר. הרגוע. המאמין. הבוטח. החי.

זה השקט שמחלחל. זה התדר שמאט…

הלחץ שמניע את המערב לכבוש עוד. להשיג עוד. לדחוף קדימה. לרוץ הלאה הוא אחד מהבעיות העיקריות שלנו. אנשים שיש להם כביכול הרבה יותר אבל בנקודת האמת הכי פנימית ועמוקה – מרגישים ריקים וחסרי כל.

זה לא משנה באיזה מקומות היינו אלא כמה היינו בהם. זה לא משנה כמה דברים יש לנו אלא כמה יש לנו את עצמנו בתוכם. זה לא משנה אם בעוד שבוע הכל נגמר ואנחנו חוזרים לשגרה – מה שמשנה הוא כמה בשבוע הזה נבחר להיות נוכחים.

הרצון לעוד הרבה פעמים לוקח מאתנו את מה שכן יכל להיות לנו. מה שמשאיר אותנו בסופו של דבר חסרי כל מתוך בחירה לא מודעת שלנו.

8. ואחרון החביב – בני אדם הם בני אדם באשר הם. הודים. סינים. תאילנדים. ניגרים. רוסים. צרפתים וברזילאים.

כולנו מחפשים אהבה. פיסה של שקט והכרה במי שאנחנו, שיראו אותנו באמת. כשיש לנו את זה אנחנו כבר לא צריכים הרבה מעבר לצרכים ההישרדותיים הכי בסיסיים שלנו.

לא משנה את מי אנחנו פוגשים. איך הוא נראה. מה הוא לובש ובאיזה רכב הוא נוהג. לא משנה מה הוא משדר – עמוק בפנים הוא כמה לכך שנראה אותו. שנאהב אותו. שנתחבר אליו בנקודה פנימית ועמוקה. שנפגוש את הלב שלו.

אז כן. לכל אחד מאתנו כמות אחרת של הגנות והסתרות על גבי אותו רצון פנימי. אבל בסופו של דבר זה מה שכולנו רוצים.

קל מאד להסתובב בעולם ולחכות שמישהו יתן לנו את זה. הרבה יותר קשה להסתובב בעולם ולתת את זה.

רק שאם תבחרו לעשות זאת, תהפכו ממושפעים למשפעים. משהו פנימי בתוככם יבנה. ופתאום תרגישו הרבה יותר אהובים. הרבה יותר שקטים. הרבה יותר נראים.

אז שלום להודו.

זה מה שבעיקר היה לי כאן.

מעניין מה תביא איתה המשך הדרך…

אוהבת אתכם!!

חני

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “כבר עשרה שבועות בהודו!”

  1. מתיבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 8:39 am

    אכן הדבר היחיד שאנו מחפשים הוא שבן אנוש אחר יראה את הלב שלנו , או במילים אחרות שנרגיש את הלב שלנו כאשר אנו פותחים אותו מול אנוש אחר , הצורך הזה הוטבע בנו כאשר המיניות גרמה לפיצול בתוכנו , שנאנו את התאווה שלה , שנינו חלק בתוכנו , איך נחזור להיות שלמים ?

    [Reply]

  2. רוחמהבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 8:40 am

    שמחה בשבילך שטוב לך – לכם.
    ובעיקר מקנאה שהיית בבית חב"ד פושקר……:)
    ד"ש חם חם חם

    [Reply]

  3. חנה כהןבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 9:32 am

    חני היקרה
    בהצלחה במסע לתאילנד… שתהני שם והילדים ימשיכו להיות מקסימים…
    שולחת לך ולילדים המון נשיקות וחיבווווקים.
    הרבה אור גשמי ורוחני

    [Reply]

  4. rבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 10:17 am

    רק מלקרוא את הפוסטים שלך אני פוגשת את עצמי
    בהצלחה
    רבקי

    [Reply]

  5. אסתרבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 12:33 pm

    חני את מדהימה!!
    התכנים והדרך שבה את מעבירה אותם, חודרים ישר ומשפיעים.
    שיהיה לכם המון בהצלחה בהמשך הדרך.
    תמשיכי לשתף ולהעלות תובנות.
    :)

    [Reply]

  6. יעלהבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 1:08 pm

    חני שלום,
    את מרגשת אותי…
    מזדהה ומתחברת דרך מילותייך למסע של עצמי.
    מסכימה עם כל מילה שלך.
    מרגישה את החיבור לעצמי בעיקר ברגעים ובתקופות שאני בנתינה והשפעה.
    לא ברור לי מה קודם למה? מה שכן זה פועל בספירלה.
    המשך מסע מפרה ומהנה

    [Reply]

  7. navaבתאריך 17 נוב 2015 בשעה 4:55 pm

    כל הכבוד לך חני על האומץ שלך לעזוב הכל ולהתאוורר בארץ זרה ועוד עם הילדים. בהצלחה בהמשך הטיול לתאילנד אל תפספסי את לאוס בצפון תאילנד. הייתי שם במסגרת מלכת המדבר.זו חוויה!

    [Reply]

  8. פנחסבתאריך 19 נוב 2015 בשעה 8:13 pm

    אמיצה שכמוך….

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *