מאי 30 2012

מתי וויתרת על החיים שבאמת נועדת לחיות?

מאת: בשעה 11:19 am נושאים: התפתחות אישית,תדמית ומהות

משבועות אני לא מרגישה כ"כ טוב. צינון, כאבי גרון וסחרחורות. בטח מרוב החלבי שאכלתי :) כבר תקופה ארוכה אני משתדלת לא לגעת בכלל במוצרי חלב, ובחג החלטתי לחרוג ממנהגי – זה המחיר…

בהקשר הזה יצא לי לאחרונה לחשוב הרבה על תופעת העדר. דברים הופכים למקובלים ונורמאלים רק בגלל שרוב "העדר" מתנהל כך. בעצם, רובינו מתנהלים כך – אנחנו בד"כ בוחנים את חיינו בהתאם ובהשוואה לרוב ולמצוי.

צורת החיים הרווחת היא זאת שהופכת להיות מדד ההשוואה של החיים שלנו. אם לדג' בסביבה שלי אנשים מוציאים על חולצה 50 ₪ בשבילי זה סוג של מדד. אך, אם בסביבה שלי מוציאים על חולצה 700 ₪ – זה הופך להיות המדד בעבורי לעלות של חולצה.

העניין הוא שכשהרוב חי בצורה לא נכונה – זה הופך להיות הפרמטר שלנו להשוואה. וכיוון שרוב האנשים בימינו חיים ללא שמחה, ללא אהבה, בתחושת בדידות פנימית – זה הפרמטר שלי להשוואה כאשר אנחנו באים לבחון את החיים שלנו.

אם לדג' אני מרגיש רע בעבודה שלי אבל מסתכל סביבי וקולט שבעצם רוב מי שאני מכיר מעביר את מיטב חייו בעבודה לא מספקת שהם לא אוהבים – אני נכנס לבעיה.

אם לדג' אני מרגיש שאני חי תדמית, חי את דעת הסביבה עלי, חי ללא סיפוק אמיתי ומסתכל סביב וקולט שבעצם אלו חיי רוב האנשים סביבי – אני תקוע.

אבל האמת היא, שבכל רגע נתון ישנם כמה מציאויות. ואצלנו הבחירה לאיזה מציאות לחבור. נכון, רוב האנשים חיים בצורה לא בריאה. רוב האנשים חיים נטולי שמחה, אהבה וסיפוק רגשי. רוב האנשים חיים את החיים שלהם דרך עיניים של אנשים אחרים ולא דרך העיניים שלהם עצמם, רוב האנשים מעבירים את החיים שלהם בכניעה לפחדים הקדומים שלהם.

אבל, האם כך הייתם רוצים שיראו חייכם?

רוב האנשים יעדיפו להישאר במצב העכשווי שלהם גם אם אינו מספק מחשש שיהיה גרוע יותר. מחשש מהבלתי ידוע ומהבלתי מוכר. מחשש לעזוב את ה"עדר", אבל אותו רוב גם לא יושב, מחפש וקורא פוסטים בשביל הצמיחה האישית שלו. מי שכן קורה ומתעניין זה רק מי שעמוק בתוכו מאמין שמשהו יכול להיות אחרת.

יש איזשהו רגע שחייבת להתקבל בו החלטה. חייבת להתקבל התחייבות לחיים שבאמת נועדתם לחיות. חיים שעמוק בתוככם אתם יודעים שמגיעים לכם. חיים של שפע. חיים של שמחה. חיים מלאים באהבה. חיים מלאים בסיפוק. חיים באמת….

זאת גם הסיבה שהפסקתי לטפל באנשים. ללא ראיה ברורה של החיים אותם אתם רוצים ליצור לעצמכם – אין טעם להעביר ימים וחודשים אצל מטפל. ללא התחייבות לפסוע בעד הפחדים שלכם – אין טעם בלהעביר זמן אצל מישהו חיצוני. יש לנו את כל הכוח לצאת מהמקום שבו אנחנו נמצאים אנחנו רק צריכים להסכים לכך. רק צריכים לרצות…

אנחנו רק צריכים להסכים לבטא את עצמנו באופן מלא.

רק צריכים להסכים לחשוף את החולשות שלנו ולהנמיך את עצמנו.

רק צריכים להסכים לחיות ולברר לעצמנו את עולם הערכים האישי שלנו ולא של החברה.

רק צריכים ללמוד לשחרר שליטה, להפסיד ולא לדעת.

רק צריכים ללמוד קצת להרחיב את גבולות הנוחות שלנו.

רק צריכים להסכים לחזור להיות אנושיים….

נכון. לא תמיד זה קל לעבור את זה לבד. אבל ללא ההחלטה הפנימית. ללא המוכנות באמת לעשות משהו. חבל על הזמן. ללא עשייה ויישום בפועל, אתם עתידים למצוא את עצמכם בעוד 5 שנים אולי יודעים הרבה יותר אבל עדין תקועים באותו המקום.

אז אם בא לך לקבל החלטה ובאמת להתנסות בחוויה יוצאת דופן. וכן, אני יודעת שזה אולי רחוק, יקר או מיותר – ובכל זאת… את מוזמנת ללחוץ עכשיו על הקישור ולשריין לך מקום לסדנא "לנוע אל החופש" שתתקיים ביום שלישי הבא. לפרטים לחצי כאן!

ולגברים שבחבורה ובעצם לכולם – תעצרו רגע ותענו בכנות – על איזה חיים אתם באמת חולמים? ומה בעצם מפריע לכם לחיות אותם? ולא. אני לא מתכוונת לעוד מכונית יפה בחצר או לבית גדול יותר. אני מתכוונת למקום העמוק הפנימי והמהותי בתוככם. זה שהגיע לכאן בשביל להעניק ולאהוב…

רק טוב,

חני

כרגיל, אשמח לשמוע מה דעתכם????? (וכמובן לקבל שיתוף + לייק :) )

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “מתי וויתרת על החיים שבאמת נועדת לחיות?”

  1. תלמידהבתאריך 30 מאי 2012 בשעה 7:44 pm

    "רק צריכים…" בשבילי זה לא כזה 'רק'. כל משפט מאלו שציינת שם הוא תורה שלמה, ולימוד (ובעיקר ביצוע) היא צריכה. אולי תכתבי איזו סידרה של פוסטים על השורות הללו?…
    תודה מאד. מעורר למחשבה.

    [Reply]

    חני Reply:

    תלמידה יקרה,
    מצד אחד את צודקת. זה באמת תורה שלמה שמצריכה לימוד.
    מצד שני, הצעדים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל. וכאן צריך רק את הרצון…
    הרבה הצלחה!

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *