ינו 20 2013

להקשיב ללב – לבחור לחיות…

הבחירות קרבות, אין לי מושג במי אתם מצביעים. והאמת שאני גם עדיין לא ממש סגורה עם עצמי. אבל לא על הבחירות הפוליטיות בא לי לכתוב היום. היום אני רוצה לכתוב על בחירה חשובה באמת. בחירה בחיים באמת.

לשם כך, החלטתי לראיין בחור מקסים בשם עמיחי זלינקובסקי. בחור שבחר לחיות. ובוחר לחיות בכל יום מחדש. את עמיחי פגשתי דרך האתר המקסים שלו – "להקשיב ללב"

עמיחי עבר תהליך מרתק של חיפוש עצמי, של הצבת סימני שאלה על המוכר והידוע לו ובעיקר התמקד בכל התחום של הקשבה ללב ולהפסיק לברוח מהרגשות שלנו.

עמיחי עוסק בטיפול ובליווי אנשים שמוכנים ורוצים לפגוש את הפחדים שלהם ולשחרר את הלב שלהם לחופשי.

בין הדברים שאנחנו משקיעים בהם הכי הרבה אנרגיה, זה בריחה מהרגשות שלנו. כיוון שבילדות כשחווינו רגשות בעוצמה גבוהה זה איים על ההישרדות שלנו, למדנו בהדרגה לסגור את הלב ולשים סביבו הגנות. ובאותה מידה פיתחנו ואנחנו ממשיכים כל הזמן לפתח דרכים שעוזרים לנו לברוח ממגע עם הרגש שלנו.

אנחנו בורחים לאוכל, מין, אינטרנט, עשייה, רחמים עצמיים ואפילו לרוחניות. והכול כדי להימנע ממפגש אמיתי ופתוח עם הרגשות האמיתיים שלנו. אנחנו מפתחים תיאוריות, אידיאליים וערכים שאנחנו נצמדים אליהם שמה שבסופו של דבר מניע אותם הוא הפחד מלפגוש את הרגש שלנו.

אבל מה שמצחיק זה שאנחנו חיים כמו אדם שנחשף למערבולת. כאשר הדרך לצאת מהמערבולת היא להתמסר אליה ולדעת שהיא תפלוט אותנו מחוצה לא אם רק נפסיק להיאבק. אבל מה שרוב האנשים עושים הם פשוט נאבקים במערבולת, מכלים את כוחותיהם ולבסוף טובעים… וכמו במערבולת, הניסיון לשרוד הוא זה שבסופו של דבר הורג אותנו.

חשוב להבין, אין דרך להגיע באמת לרמות התפתחות רוחניות גבוהות ללא עבודה על העולם הרגשי שלנו. אדם שניתק את הקשר שלו עם הרגשות שלו, יכול להתעסק בעבודה רוחנית מאד גבוהה. אך הוא יהיה ברוחניות כבריחה והרוחניות לא תהיה המקום ההתפתחותי האמיתי שלו. רק זיכוך רגשי ופתיחת הלב מאפשרים את הצמיחה הרוחנית.

ישנם מספר שלבים בתהליך של הקשבה ללב.

1. כל תהליך אמיתי של ריפוי חייב להתחיל עם כוח הרצון. חשוב לרצות באמת לפתוח את הלב, חשוב לרצות באמת להרגיש את כל מה שאנחנו בורחים ממנו. לרצות כל כך, גם במחיר של מפגש עם כל השדים הפנימיים שלנו. לשאול את עצמנו, האם אנחנו מוכנים באמת להרגיש הכול? האם אנחנו מוכנים להרגיש גם דברים שאנחנו לא יודעים עליהם? האם אנחנו מוכנים לפגוש את הכאב הפנימי שלנו? את הפחדים שלנו? לפגוש את כל מה שיש בתוכנו כרגע?

2. לאחר שאנחנו באמת רוצים להתמסר לתהליך, יש לגייס את כל היושרה הפנימית שלנו. אנחנו חייבים להיות בכנות טוטאלית עם עצמנו לגבי מה שמניע אותנו ואת העשייה שלנו. אנחנו חייבים כל הזמן להיות בתשומת לב מלאה לגבי מה שבאמת מניע אותנו. מה שאנחנו עושים הוא פחות משנה, חשוב שנשים לב למניע לעשייה, האם יש משהו בעשייה שלנו שמונע מהפחד לפגוש את הרגש האמיתי שלנו?

חשוב שבחינת המניע לא תהיה תהליך שכלי שבו אנחנו מנסים לנתח את מה שמניע אותנו, אלא שתעשה דרך הרגש. פשוט להסכים להרגיש את כל מה שיש בתוכנו. המניעים שלנו לרוב אינם מודעים לנו, ואנחנו יכולים להפוך להיות מודעים להם באמצעות זה שאנחנו פשוט מסכימים להרגיש את מה שמתחולל כרגע בתוכנו. פשוט להרגיש ולזהות מה מפעיל אותנו…

3. להסכים להתמסר לרגש ולא לחסום אותו כשהוא עולה. פשוט לאפשר לעצמנו להיות בתוכו עד שהוא מתפוגג ואת מקומו תופסים השלווה והשקט.

לפעמים אנחנו מרגישים וחושבים שכל התהליך הרגשי לא מיועד בעבורנו, שהכאב שלנו גדול מידי, שהסבל שלנו גדול מידי. אבל האמת היא שלפתוח את הלב ולהרגיש את מה שקיים בתוכנו – זאת האופציה היחידה לחיות. זאת האופציה היחידה שיכולה להביא אותנו ממקום של סבל מאד גדול לחופש מאד גדול. האופציה היחידה שיכולה להביא אותנו מכאב מאד גדול לשלווה מאד גדולה…

בין ציוני הדרך המרכזיים שעבר עמיחי, התחברתי מאד לתחנה אחת מהמסע. בתחנה זאת, עמיחי היה חולה בשחפת והיה מאושפז למשך חודשיים וחצי בבידוד כמעט ללא קשר עם החוץ, חוץ מאשר עם החולים האחרים שהיו בעיקר סודנים ואריתראים. דבר שהביא אותו לחוויית בדידות רגשית מאד מאד מאד גדולה.

בנוסף, כתוצאה ממנות יתר של אנטיביוטיקה הוא גם עבר הרעלה של הגוף דבר שלווה בכאב פיזי מאד חזק. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהכאב הפיזי בשילוב עם הכאב הרגשי וחוויית המוות העורב לפתחו העלו בו רגשות מאד מאד חזקים והישרדותיים. וכיוון שהיה חולה בבידוד, לא הייתה לו כל יכולת לברוח מהם. והברירה היחידה הייתה פשוט לאפשר לכל הרגשות, התחושות והפחדים להציף אותו.

ולמרבה הפלא, ברגע שהוא איפשר לעצמו להתמסר לכל הרגשות האלה, להפסיק להילחם בהם, בדיוק ברגע שהשחור הפך לשחור הכי כהה והכי מאיים. בדיוק ברגע שבו הוא הגיע לקרקעית, פתאום נכנס אור לבן. פתאום נכנסו רגשות רכים של שקט, שלווה, חיבור למהות ואחדות עם כל מה שיש.

הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו זה קרקעית הרגש, זה לחוות את שיא הכאב. המוח מתעתע בנו ואומר לנו שכשזה יקרה הכול יתמוטט או שנשתגע או שנמות. אבל האמת היא, שהדבר היחיד שאכן מתנפץ ומת באותם רגעים זה האגו שלנו. האגו שלנו מתמוסס ותחושת החיבור למהות שלנו ולהוויה שלנו ממלאה אותנו.

זהו המקום שבו אין סבל. זהו המקום שכולנו מחוברים בו. זהו המקום של הריפוי. ריפוי שאין לו קשר לתנאים החיצוניים שלנו. תחושת ריפוי פנימית.

4. השלב האחרון שמתחבר לכל השלבים בתהליך הוא להסכים לבקש עזרה. להסכים להראות חלש ונזקק ופשוט ללכת לבקש עזרה כשצריכים אותה. להסכים שיראו אותנו חלשים רגשית. להסכים שיראו אותנו נזקקים. להסכים לא לדעת. להסכים להיעזר. להסכים להיות בלי התדמית של האדם החזק… כשעושים את התהליך עם מישהו הרבה יותר קל.

וכאן אני פונה לכל אותם אנשים שנמצאים בבור השחור הזה. והחיים שהם רואים הם צבועים בצבעי אפור ושחור – אפשר לצאת מזה! רק תסכימו לבקש עזרה. רק תסכימו להראות את מה שקורה בתוככם באופן מלא למישהו אחר…

חיים במחובר ללב ולרגשות שלנו הם הדרך היחידה לחיות באמת. אבל בשביל להגיע לשם אנחנו חייבים קודם לבחור.

לבחור לפגוש את עצמנו.

לבחור להרגיש את מה שבאמת מתחולל בתוכינו.

לבחור להפסיק לשלוט ולצאת למסע בתוך הבלתי ידוע.

לבחור בגדולה שלנו.

לבחור לחיות באמת.

אז צאו ביום שלישי לבחור. אבל רק אחרי שעשיתם את הבחירה החשובה יותר…

הנה הקישור לאתר של עמיחי – www.amihay.com

הרבה אהבה,

חני

נ.ב. אני חייבת להוסיף כאן הערה – מהניסיון שלי, כדי לעבור את התהליך נכון ולשמור על איזון, חשוב כל הזמן לחזק את עצמנו באמצעות הוספת דברים שממלאים אותנו ומספקים אותנו רגשית, לחיים שלנו.

מצד אחד להסכים להתמסר לרגש, ולהסכים להכול לעלות. אך מצד שני להוסיף דברים שאנחנו אוהבים לחיים שלנו. בעיקר בתחומי הביטוי העצמי היצירתי. אבל כל דבר שנותן לנו סיפוק אמיתי, שממלא אותנו מבפנים הוא טוב.

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “להקשיב ללב – לבחור לחיות…”

  1. סיגלבתאריך 20 ינו 2013 בשעה 12:42 pm

    אני קוראת את מה שכתבת ולא יודעת למה רק לי זה נראה כל כך קשה?

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה,
    את פשוט מחזיקה!!!
    לכי לקבל עזרה. כשעושים את זה עם מישהו זה הרבה יותר קל…

    [Reply]

  2. מורהבתאריך 20 ינו 2013 בשעה 1:55 pm

    שלום חני,
    תודה על הפוסט!

    >> סליחה על ההתערבות. זה בדמי. אני חייבת. מותר לתקן לך טעויות הקלדה?
    אם כן, אז:
    1.ולדעת שהיא תפלוט אותנו מחוצה לא אם רק נפסיק להיאבק
    לתקן ל-
    ולדעת שהיא תפלוט אותנו מחוצה ~לה~ אם רק נפסיק להיאבק

    2.וחוויית המוות העורב לפתחו
    לתקן ל-
    וחוויית המוות ~האורב~ לפתחו

    שאלה:
    איך יודעים שהצלחנו? עשיתי את שלבים 1-4. הסכמתי להרגיש, פניתי לעזרה ואף קיבלתי. ועדיין אני מרגישה שאני לא שם :-(

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה,
    כמובן שאת יכולה לתקן.
    תודה!

    יש לי תחושה שאת מנסה לשלוט גם על התהליך של ההקשבה ללב…
    זה לא עובד ככה!
    חייבים לשחרר שליטה.
    חייבים להתמסר למה שחשוב באמת. ולא לתת לדברים הקטנים להסיח אותנו…

    חיבוק גדול!

    [Reply]

  3. נועהבתאריך 20 ינו 2013 בשעה 3:22 pm

    ככ נכון, וככ לא פשוט אבל הכאב בדרך שווה את ההקלה שבסוף.
    הרפיה היא הריפוי :)

    [Reply]

    חני Reply:

    ההקלה שבסוף שווה את הכאב שבדרך…
    :)

    החיבור ללב שווה את הכל!!

    [Reply]

  4. חנהבתאריך 20 ינו 2013 בשעה 5:00 pm

    היי חני,
    אני ממש חווה כיום רגשות פחד מאד חזקים,בדרך כלל ברחתי מרגשות אלה כי פחדתי שאם ארגיש אני אתפרק לגמרי,
    אני מרשה לעצמי להיות בכאב ואני לא מתפרקת קורה ממש דבר הפוך ככל שאני מרשה לעצמי להיות שם הכאב פוחת וזה ממש בניגוד להגיון שהיה לי ,

    [Reply]

    חני Reply:

    ממש כך יקירה!
    את אמיצה!!!

    [Reply]

  5. אבי הלויבתאריך 23 ינו 2013 בשעה 9:58 pm

    שלום חני… מה שלומך? איך את מרגישה?

    ראשית התכנים שאת משתפת איתנו מאוד מחוברים אלי. אני בחור רגשי ובאמת העניין של הלהקשיב ללב מאוד נוגע אלי. כל מילה פה ממש שווה זהב (ויותר מזהב ) תודה רבהחני המשיכי והצליחי. תודה רבה על האתר של עמיחי. ממש מעניין מה שהולך שם ואני מאוד מתחבר למה שרשום שם. להקשיב ללב. אחחח.. עד כמה שזה קשה וכיף יחד.. תודה רבה חני. תצליחי במעשייך ולילה מקסים כמוך עם הרבה אהבה..

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *