דצמ 30 2012

מה אתם מעדיפים – להתבונן על החיים או לחיות אותם?

ביום חמישי האחרון אחי התחתן. חוץ מזה שהיה כיף של ממש ומעייף שמתי לב לתופעה מעניינת.

יש את אלה שרוקדים ברחבת הריקודים. שמחים ונהנים.

יש את אלה שנשארים לשבת. אוכלים ומפטפטים.

ויש גם קבוצה מאד גדולה של אנשים שנמצאת סביב רחבת הריקודים. הם לא נשארים לשבת אבל הם גם לא רוקדים. הם עומדים וצופים. עומדים ומתבוננים על אלה שרוקדים. רוצים בתוך תוכם להצטרף לרוקדים אבל משהו חוסם אותם….

באיזשהו מקום כך זה גם בחיים.

יש את אלה שחיים. (אלה שרוקדים ושמחים…)

יש את אלה שנמצאים ביציע אך מרוצים. עסוקים בדברים החומריים של החיים כמו אוכל, צבירת רכוש וקבלת אישור חברתי.

ויש את  אלה שבאמצע. אלה שכבר רוצים להצטרף לחגיגת החיים אך לא יכולים עדיין. הם אלה שמתבוננים על החיים. הם אלה שצופים על החיים. הם היו רוצים להצטרף לחיים עצמם אך משהו חוסם אותם. הם אותם אנשים שקולטים שהם לא מצליחים לגעת בחיים. והם כן רוצים לדעת איך…

אז הם יוצאים ללמוד ולקרוא. מוסיפים ידע ומודעות. אבל למרות הכל, חוויית החיים לאורך זמן עדין נשארת מאחורי מסך.

וכאן הבעיה, מה שמפריד בינינו לחוויית החיים עצמה זאת התדמית שלנו. ככל שהתדמית שלנו גבוהה יותר כך מחיצת הזכוכית בינינו לחיים עצמם תהיה עבה יותר. ככל שאנחנו מסירים יותר את התדמית ומקטינים אותה. אנחנו מדקקים את הזכוכית המפרידה בינינו לחיים ויוצרים בה סדקים. סדקים שבהם אנחנו פוגשים את החיים באמת.

מה שמדהים הוא, שבני האדם הם היצורים היחידים בטבע שיכולים לחיות בלי לחיות.

אנחנו היצורים היחידים בטבע שיכולים למות בגיל 20 ולהתקיים עד גיל 100.

אנחנו היצורים היחידים בטבע שיכולים להעביר ימים שלמים בלי באמת להיות נוכחים בהם.

וזה בסופו של דבר מה יוצר את כל הסבל וההפרדה.

האושר והעונג בלהיות נוכח וחי שווה יותר מכל דבר חיצוני. יותר מרכוש, הצלחה ואפילו מאהבה של מישהו אחר.

ההתמזגות עם רגע ההווה והנוכחות בחיים עצמם זאת חוויה של קבלה אינסופית. זאת חוויה של מהות.

כשחושבים על זה שכולנו נולדנו כך ואיכשהו גדלנו ואיבדנו את היכולת הכי בסיסית של החיים זה מאד מעציב. כשהיינו בגילאי שנתיים כולנו היינו מלאי שמחה, סקרנות, אהבה, ספונטניות, נוכחות ויצירתיות. לכולנו יש את זה במהות. ואיפשהו במהלך הזמן זה נשחק.

מצד שני זה גם מעודד. זה אומר שאנחנו יכולים לחזור לחוויית חיים מלאה עם קצת רצון ומאמץ.

ואיך עושים את זה? איך חוזרים לחיות באמת?

אז ישנם הרבה דרכים ואני אתייחס ל3 דרכים בסיסיות.

1. להתחיל לעשות דברים שאנחנו אוהבים – כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים אנחנו יותר נוכחים באותו הרגע. אנחנו הופכים את החיים שלנו לכיף ולחגיגה.

אני נתקלת בכל כך הרבה אנשים שחיים חיים משעממים וחד גוניים. וכשאני קצת מתחילה לברר מסתבר שכמעט לכולם יש תחומי עניין מוזנחים.

אנשים שאוהבים את הטבע ויושבים במשרד. אנשים שאוהבים אומנות ולצייר ומתעסקים עם המחשב. אנשים שאוהבים לרקוד ולנוע חיים חיים קפואים. אנשים שאוהבים גינון ואדמה גרים במבני שיש וכך בעוד תחומי עניין. אנשים שמחוברים לתחום מסויים ומתעסקים בתחומים כל כך שונים.

אז נכון, לפעמים להחליף מקום עבודה זה קשה. אבל אפשר לשלב. אפשר להתחיל להוסיף צבעים לאפור. אפשר להתחיל לצבוע את החיים בדברים שבאמת ממלאים אתכם.

תחשבו מה אתם אוהבים לעשות? מה אהבתם לעשות בעברכם? ופשוט תתחילו לשלב את העשייה הזאת בחייכם.

2. לתרגל נשימות ומדיטציות. הנשימה היא ברגע הזה. כשמתחברים לנשימה מתחברים לרגע הזה. כשמתחברים לרגע הזה. מתחברים לחיים עצמם.

יש מדיטציה מאד פשוטה ובסיסית. שבה יושבים, עוצמים עיניים ועוקבים אחר הנשימה כשהיא נכנסת ויוצאת. מתחילים עם 10 דקות ומעלים את זמן הישיבה בהדרגה. לאחר השלב הראשוני של התרגול שבו צפות כל המחשבות בראש, לאט לאט מתחילים לטעום חוויות של שקט ונוכחות ברגע ההווה. תת המודע שלנו מתחיל לקלוט שזה בסדר להרפות ושמותר להיות נוכחים. אין שום איום אמיתי בלחיות.

מידי בוקר כשאתם מתעוררים. או בערב לפני שאתם הולכים לישון. שבו כמה דקות ותתרגלו. אם תתמידו אפילו רק שבועיים – כבר תראו שינוי מאד משמעותי בחייכם.

3. לעושת עבודה על הסרת המהות וחיבור לתדמית – הסרת תדמית זאת בסופו של דבר הדרך העיקרית והכי משמעותית. זאת דרך שבה כל עבודה שנעשה היא לא חוזרת ריקם. תדמית שהוסרה לא תחזור חזרה.

ואיך מסירים את התדמית?

מתחילים דרך תרגול של חשיפה של מי שאנחנו באמת. לבקש כשאנחנו רוצים. להיעזר. להודות בטעויות. לחשוף חולשות. להסכים להראות קטנים ונמוכים. להסכים לא לדעת. להסכים להיכשל. להסכים להיות מתחת. להסכים לשתף את הציפיות שלנו. לחלוק את הכאב שלנו. לפתוח את הלב ולשתף ברגשות האמיתיים שלנו. להתחיל לדקק את ההגנות סביב הלב שלנו ולהסכים לעצמנו להביא את מי שאנחנו באמת לעולם ללא הגנות וייפוי חיצוני.

רוב האנשים שמגיעים לערש דווי מתחרטים על האהבה שלא נתנו. על הלב שלא פתחו. ועל הפחדים שנכנעו להם. אף פעם לא מאוחר לשנות…

עד מחר יש לכם עדיין הזדמנות להצטרף לקורס אימון המעשי – "להשתחרר מהסבל ולהתחייב לצמיחה". נותרו 4 מקומות אחרונים בלבד!!!

הקורס הוא קורס אינטרנטי של 8 שבועות. לא תפגשו אנשים אחרים. לא תשקיעו זמן בנסיעות ובחיפושי חנייה. פשוט עבודה אישית ואינטימית שתעזור לכם להכניס את עצמכם לרחבת הריקודים….

לפרטים והרשמה לחצו עכשיו כאן.

מאחלת לכם לחיות באמת! אין באמת כל דרך אחרת לחיות….

רק טוב והרבה אהבה,

– חני

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *