יונ 10 2012

מה משאיר אותנו במקום של קורבנות, סבל וחוסר אונים?

מאת: בשעה 11:25 am נושאים: התבגרות רגשית,התפתחות אישית

מכירים את זה שמרוב שיש הרבה מה לומר הכל מתבלבל לכם? זה מה שקורה לי עכשיו. כל כך הרבה מה לכתוב ורק פוסט אחד :)

אז לכל מי שביקש ממני תכנים מסוימים. אל דאגה, אני משתדלת להתייחס להכל אבל זה לוקח קצת זמן.

(אם גם אתם מעוניינים לקרוא על נושא מסוים אתם מוזמנים להשאיר הודעה או לשלוח לי מייל)

תכלס מרגיש לי לספר לכם היום למה אני לא מרחמת עליכם. כן, עם כל הנחמדות שלי – אני  מתנצלת מראש אבל אני ממש לא מרחמת עליכם.

זה התחיל מזה שהשבוע בשתי פגישות ייעוץ שהיו לי עם אנשים. חצי מהזמן עבר רק בניסיון של מי שהיה מולי לשכנע אותי (ובעיקר את עצמו) למה אצלו הסיפור הוא אחרת. למה הם באמת מסכנים. ולמה להם יש תירוץ לגיטימי והגיוני לחיות בסבל ובקורבנות. למה היא לא מסוגלת להפסיק לאכול את כל הרעל שהיא אוכלת. ולמה הוא לא מסוגל באמת לקום מהמיטה ולהתחיל לחיות באמת…

אני כותבת הרבה על השפעת הילדות. ואני בהחלט מאמינה בכך. עיקר האישיות שלנו מתעצבת עד גיל 7 כתוצאה מהקשרים המוקדמים עם ההורים שלנו, עם בני המשפחה ועם הסביבה. כאשר לטראומות ולחוויות מסעירות יש משקל נוסף.

וכן, יכול להיות שהחיים שלכם היו על הפנים. אמא שלכם לא אהבה אתכם ורק ביקרה אתכם. אבא שלכם זלזל בכם והחטיף לכם מכות. גרתם בסביבה מלאה ברעל רגשי ובחסר כלכלי. עברתם התעללויות מסוגים שונים. ותכלס גדלתם למי שאתם כיום. חסרי חום ואהבה, מלאים בהרס ובשנאה עצמית וכמהים לאישור חיצוני. אתם לא יודעים איך לחיות אחרת. אתם לא מכירים דרך אחרת חוץ מחיים מלאים בסבל פנימי.

אוקי. אז גם אם הקצנתי, לא משנה איזה ילדות עברתם אתם עדיין תוצאות שלה אלא אם כן בחרתם במודע לעשות משהו ולנתק את הכבלים. ובסוד בסוד אנחנו יכולים להודות בפני עצמנו שמשהו מצורת החיים של הסבל והקורבנות דבק גם בנו.

וכן, אני בהחלט יודעת שמי שלא קיבל אהבה בחייו יתקשה מאד לתת אותה.

וכן, אני בהחלט יודעת שמי שלא קיבל אישור בחייו, יתקשה להרגיש טוב עם עצמו.

וכן, אני יודעת שאם קיבלתם הרבה ביקורת בחייכם – זאת הדרך שאתם מתייחסים לעצמכם.

וכן, אני יודעת שאם חוויתם כאב בילדות, זה מה שתכלס מנהל לכם את החיים.

ואני יכולה להמשיך ולפרט עוד ועוד.

אבל, וכאן האבל הגדול. כל מי שקורא עכשיו את השורות האלה – עבר מזמן את גיל 7. והוא כבר מזמן לא ילד קטן. ואם אתם לא ילדים קטנים. אז עם כל העצב שבדבר – "אני לא יודע" זה לא תרוץ מתקבל.

כבני אדם מבוגרים, אנחנו אחראים על החינוך העצמי שלנו ועל הלמידה שלנו. אנחנו אחראים על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלנו, על תחושת הערך העצמי שלנו ועל הקשרים החברתיים שלנו. "לא יודע" זה ממש לא תרוץ של אדם מבוגר.

וכן, יכול להיות שאתם לא יודעים. יכול להיות שחסרות לכם מיומנויות. אבל בהנחה שאתם מספיק אינטליגנטים לקרוא כאן את הכתוב, יש לכם את כל הכישורים ללכת ולרכוש את המיומנויות שחסרות לכם. יש לכם את כל הדרוש ללכת ולהתמודד עם הפחדים שלכם. יש לכם את כל הדרוש ללכת ולהתקדם לחיים שאתם שואפים להם.

אז מה הבעיה בעצם?

מה בעצם משאיר אותנו במקום של הקורבנות, חסרי האונים, האומללים והלא יודעים? אלה שמחכים לרחמי הזולת ולחותמת המאשרת כמה הם מסכנים?

אז יש כמה גורמים. ואני אתייחס לחלקם:

1. פחדים.

הפחדים שלנו עומדים בינינו לבין הגדולה שלנו. בינינו לבין החיים שנועדנו לחיות. בינינו לבין כל מה שאנחנו רוצים להשיג. לפחדים שלנו יש מטרה אחת ויחידה והיא – להפחיד אותנו. רוב הפחדים שלנו הם אשלייתיים ומקורם בחוויות מהילדות שלנו כאשר באמת היינו חסרי ישע ותלותיים. הדרך שלנו לפוגג אותם היא באמצעות המעבר דרכם. אז פעם הבאה, במקום להיכנע לפחדים שלכם – חייכו ואמרו לעצמכם שהפחד שלכם הוא אשליה ועשו את מה שאתם יודעים שעליכם לעשות.

אם עדין לא ראיתם את שיעור הבונוס בנושא פחדים. זה בדיוק הזמן – לשיעור לחצו כאן!

2. גאווה.

גאווה תמיד יושבת על פחד שיזהו כמה אנחנו באמת חסרי ערך. הגאווה שלנו היא אחד מהמכשולים העיקריים בחיים שלנו. היא זאת שמונעת מאיתנו להיות חלשים. היא זאת שמונעת מאיתנו להתכופף ולבקש עזרה. וגם כשאנחנו כבר בוחרים לבקש לעזרה. אנחנו ממשיכים להסתתר מאחורי מעטה הגאווה שלנו – דבר שמונע מאיתנו את היכולת לקבל עזרה משמעותית ולגרום לשינוי מהותי בחיים שלנו. הגאווה שלנו מונעת מאיתנו להיות כנים, אמיתיים ואנושיים מול מי שיכול באמת לסייע לנו. ומשאירה אותנו בודדים ולא שייכים.

3. חוסר רצון להתבגר.

הילד הפנימי שלנו לא קיבל את כל הצרכים להם היה זקוק. הצרכים הרגשיים של חום, אהבה והערכה חיצונית, נשארו אצלנו בתור תשוקה וכמיהה פנימיים שלעולם לא באמת וויתרנו עליהם. בתוך תוכנו, לא משנה בני כמה אנחנו – הכמיהה הזאת עוד מנהלת אותנו מלווה בציפייה להגשמה של רצון קדום זה. אבל בפועל, כיוון שכבר עברנו את גיל הילדות. אין לרצון הזה יכולת אמיתית להתממש.

גם אם נממש את החלומות הכי וורודים שלנו ויגיע מישהו חיצוני שיפנק אותנו, יאהב אותנו ללא תנאי, יכרכר סביבנו ויעריץ אותנו. זה ימלא אותנו רק נקודתית. וכמו שאנחנו אוכלים, שבעים ושוב רעבים יקרה גם בתחום הזה. אנחנו נקום למחרת בבוקר או לאחר שבוע ונגלה שהחסר והכמיהה הפנימיים עדיין קיימים. הם לעולם לא יכולים לראות שובע. כיוון שהצורך בחום לילד קטן הוא צורך הישרדותי. וטבעם של הצרכים ההישרדותיים שהמלאות שלהם היא רק נקודתית.

הדרך היחידה שיש לנו היא להתבגר רגשית. אבל כל עוד שאנחנו חיים עם הכמיהה הפנימית הזאת לטיפול אוהב של הורה חיצוני – אנחנו נסרב בכל תוקף להתבגר כיוון שנסרב לשחרר את הפנטזיה הפנימית הזאת שמלווה אותנו מגיל צעיר מאד.

ללא המוכנות להתבגר רגשית ולקחת אחריות מלאה על החיים שלנו אנחנו מועדים לחיים של סבל וקורבנות מתמשכים.

4. חוסר בהירות לגבי הרצון שלנו.

וכאן, מגיעה הסיבה המשמעותית ביותר. כתוצאה מהסיבות שהזכרתי לעיל. אנחנו חיים במציאות כזאת שאנחנו יודעים ומרגישים מה לא טוב לנו. אנחנו מזהים את מה שגורם לנו לסבל ולחוסר שמחה. אבל, אין לנו ראיה ברורה של הטוב שאנחנו מייחלים לו. אין לנו בהירות לגבי הרצון שלנו.

אנחנו לא נעצרים לומר לעצמנו – אני רוצה לחיות את החיים שלי מתוך, שמחה, אהבה וסיפוק רגשי. מה אני יכולה לעשות בשביל להגיע לשם?

אנחנו לא נעצרים לומר לעצמנו – אני רוצה לחיות את החיים שלי מתוך בריאות רגשית ופיזית – מה אני צריך לעשות בשביל להגיע לשם?

עצם ההגדרה והבהירות הם עצמם מניעים לפעולה ומטווים את הדרך. הם עצמם מגייסים את התודעה שלנו למצוא את הדרכים הטובות ביותר עבורנו להגיע לשם.

אבל במקום זאת אנחנו מעדיפים לומר לעצמנו, כמה רע לנו. כמה אנחנו מסכנים וכמה אנחנו לא מסוגלים ולהינות מהחום והדביקות של הביצה.

תבחרו בחיים שלכם. תבחרו בטוב! יש לכם את כל מה שדרוש בשביל לחיות חיים מלאים. יש לכם את כל מה שדרוש בשביל לחיות את החיים שאתם כמהים להם. רק תסכימו להגדיר את הרצון שלכם, לקחת אחריות על החיים שלכם, לוותר על הגאווה שלכם ולפסוע מבעד לפחדים שלכם…

אני מזמינה אתכם לעשות את הצעד הראשון ופשוט לשתף. איך באמת הייתם רוצים שיראו החיים שלכם?

יום נפלא ומלא באהבה ובהירות,

חני

נ.ב. התגובות שאתם משאירים הם גם בשבילי – אבל הרבה יותר בשביל עצמכם. אז תשאירו אחת…

 

16 תגובות

16 תגובות לפוסט “מה משאיר אותנו במקום של קורבנות, סבל וחוסר אונים?”

  1. אלוןבתאריך 10 יונ 2012 בשעה 2:01 pm

    וואו!!!
    בכל פעם שאני קורא את דברייך החכמים, הנבונים ובעיקר המדויקים
    אני נדהם לראות שאת כאילו מדברת אלי ועלי… פשוט את משאיריה אותי בלי מילים

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אלון!
    יום נפלא!

    [Reply]

  2. רוןבתאריך 11 יונ 2012 בשעה 1:30 am

    שלום
    דבריך אכן שמים את האצבע בדיוק רב על הגורמים לבעיות. אבל ידיעת הגורמים מספקת? נאמר שיש פחים, כיצ מתגברים עליהם? מה שונה דרך ההתפתחות הרוחנית בפתרונותיה מאשר אלה של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי רון,
    כמובן שידיעה בלבד אינה מספקת. אבל כל שינוי מחייב מודעות תחילה.
    המודעות יכולה להוביל אותך לשינוי וליישום הידע הנרכש.
    בין פסיכולוגיה ופסיכיאטריה לדרך ההתפתחות האישית שאני מאמינה בה, יש הבדלים רבים. אבל ההבדל העיקרי זה באחריות שיש לך על התהליך.
    לא תרופות או פסיכולוג אחראיים לחיים שלך. אלא אתה בעצמך. הם יכולים לעזור לך. אבל לא להיות כאן במקומך.
    הרבה הצלחה!

    [Reply]

  3. יבתאריך 11 יונ 2012 בשעה 2:49 am

    ואוו מדהים….. קלעת בול

    עכשיו השאלה איך חיים מתוך שמחה ואהבה עצמית

    במקביל לצורך היום יומי "לשרוד"

    [Reply]

    חני Reply:

    ולמה זה סותר בעינייך?
    אפשר לחיות מתוך שמחה ואהבה, ואז החיים מפסיקים להיות מלחמת הישרדות יומיומית…

    [Reply]

  4. אושרתבתאריך 11 יונ 2012 בשעה 11:40 am

    שלום חני, אני מאוד מתחברת לסגנון שלך ולאמת שאת מביאה, ולרצון והעזרה בהרחבת המודעות בחינם, בקיצור ובחן…!
    רציתי לחלוק על מה שכתבת בסעיף 2..נראה לי שאנחנו לא באמת חסרי ערך אלא רק יש פחד מההרגשה הזו…או פחד שיגלו שכך אנחנו מרגישים- חסרי ערך…והרי אנחנו כל אחד מלאים במתנות ייחודיות, ומעלות שהן רק שלנו ויש לנו רצון להיות יותר טובים…שזה כבר משהו וכולנו יהלומים של ה' ית'….בהצלחה!

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אושרת.
    כמובן שאיננו חסרי ערך. זה רק בחוויה שלנו.
    זאת כמובן אשליה שמנהלת את החיים שלנו…

    [Reply]

  5. חנה שניידרבתאריך 12 יונ 2012 בשעה 11:20 am

    הי חני, אני רוצה לשתף! הידע והמודעות שלי בנפש האדם די נרחבים, אני גרפולוגית ומטפלת בצבעים ועוד.. ואת מצליחה לחבר ולהזכיר לי ולהביא את הידע לעשיה. בכל אופן את עושה לי השראה ולאחר שקראתי על 'האהבה' ועל 'הסבל' התחלתי להתבונן על הדברים הקטנים והפשוטים לכאורה, אבל הם שנותנים את הטון לכל השאר, במה דברים אמורים? אחל ממעשים קטנים כמו איך לקבל ילדה מבי"ס, כמה להקשיב ואיך להקשיב לבעל, ה ר ב ה יותר לחייך והעיקר על מה לחשוב פשוט לעצור בכל רגע נתון ולשים לב על מה אני שמה דגש למה ברגע מסוים אין לי מצב רוח ולשנות לחשיבה חיובית . היומיים האלה מרגישים לי לגמרי אחרת!! שוב תודה ענקית! חנה

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה חנה.
    תודה על השיתוף…
    הרבה אהבה,
    חני

    [Reply]

  6. חיים ברבתאריך 14 יונ 2012 בשעה 12:30 pm

    חזק חני , כל הכבוד!

    [Reply]

    חני Reply:

    :)

    [Reply]

  7. אביבתאריך 22 יונ 2012 בשעה 6:33 pm

    חני שלום..
    לפני כמה ימים נחשפתי לאתר שלך דרך אתר אחר
    אני נהנה מאוד מאוד לקרוא את מה שאת כותבת
    הדברים כל כך נכונים ומועילים
    אני גם נמצא בתקופה שהגעתי למצב שאני קולט שאני
    קורבן של הסביבה ולא של הרצונות האמיתיים
    את עוזרת מאוד מאוד בשיתוף תכנים עם האתר שלך
    תודה רבה
    המשך חיים מספקים 😉

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אבי על התגובה!
    הרבה הצלחה במסע המרתק לתוך עצמך :)

    [Reply]

  8. גולשבתאריך 06 אפר 2013 בשעה 3:56 pm

    מה עושים אם הילד הפנימי שבי לא מצליח (או מוכן, או רואה טעם לחיים אם זה יקרה) לוותר על הפנטזיה שהוא ימצא הורה אוהב שיטפל בו?

    [Reply]

    חני Reply:

    ממשיכים לסבול :)
    ועכשיו ברצינות, זה לא קורה ביום אחד. זה כאב גדול שמצריך הרבה וויתור. אבל בתהליך נכון ועם תמיכה זה יקרה. הילד ירצה להפוך לעצמאי וימצא את ההורה האוהב והמטפל בתוכו פנימה.
    בהצלחה!

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *