יונ 03 2012

למה לא נפגשנו בהופעה של מדונה???

מאת: בשעה 9:47 am נושאים: התבגרות רגשית,התפתחות אישית

חלמתי אתמול שאני בהופעה של מדונה. כשקמתי, חוץ מזה שזה הצחיק אותי, זה גרם לי להרהר בתופעה שאנשים מוכנים להשקיע כסף. והרבה כסף בדברים שנותנים להם סיפוק מיידי אבל לא בדברים שבאמת גורמים לשינוי אמיתי.

מי שהלך למופע והשקיע בממוצע 500 ₪ עשה זאת בשביל ערב אחד. מלא בכיף ואנרגיות, אבל תכלס ההשפעה של ערב כזה היא לא מעבר ליום אחד או שתיים. זה לא באמת ממלא מבפנים. הסיפוק שמקבלים מבילוי כזה, הוא סיפוק עצום אולי. אבל סיפוק שלא מחזיק מעמד.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת מוזיקה. באמת שאני אוהבת מוזיקה. ואני גם אוהבת הופעות. מה שמסקרן אותי לחקור זה את דפוס ההתנהגות של בני האדם. הדפוס הזה שמוּנַע מסיפוק החסר.

רובינו חיים את החיים שלנו מכוח האינרציה. אנחנו פשוט קיימים בדפוס מעגלי שאנחנו כל הזמן טורחים להזין אותו.

משפט שנתקלתי בו לפני כמה שנים פשוט טלטל אותי והוא הולך כך "מר דפי חי במרחק קצר מגופו". והאמת, המשפט הזה הוא מתאר בדיוק את צורת החיים שלנו אנחנו חיים במרחק מהמהות שלנו. בצורה כמו של מעגל. המעגליות שלנו היא החסר וסיפוק החסר. ושוב חסר ושוב סיפוק החסר. וכך הלאה, כאשר לאט לאט מצטרפת לזה תחושת ריקנות ומועקה.

מזתומרת?

לדג' אנחנו מרגישים ריקנות אז אנחנו יוצאים עם חברים לסרט. מקבלים סיפוק ומתחילים מעגל חדש. החסר שלנו יושב שם ולנצח ימשיך לנהל את חיינו. אנחנו בעצם כבולים במעגל הזה.

דוגמא נוספת, אם אני בן אדם שמנוהל מהחסר שלי בהערכה עצמית. אני חי את החיים שלי בנתינה לסביבה. קיבלתי מילה טובה, מחמאה. זה ממלא אותי – זה נותן לי סיפוק לחסר שלי. אבל, יום למחרת זה כבר איננו ואני שוב רץ לחפש מילוי לחסר שלי.

עד שאני לא אעשה שינוי במקום שמנהל אותי – אני אמשיך לנהל את חיי בחיפוש אחר סיפוק ומילוי לחסרים שלי.

החסרים שלנו יכולים להיות רבים. אבל החסרים העיקריים ביותר שמנהלים אותנו ורווחים אצל רובינו זה חסר בחום ובאהבה. וחסר בתחושה של ערך עצמי.

ההימצאות של החסרים האלו בתוכנו, יוצרת כאב. ואנחנו נכנסים כאן לדפוס חיים שכל מטרתו היא להקהות את הכאב ולמלא את החסר. את החסר אנחנו יכולים למלא באמצעות דברים שגורמים לנו תחושה טובה של חום ותחושה של ערך. זה נע החל מאוכל מנחם עד לרכב יפה ומשרה בכירה. המשותף לכולם הוא שהסיפוק שאנחנו חשים הוא זמני. רק!!! זמני.

אחרי קצת זמן, החסר שוב מתחיל להניע אותנו, הכאב מתעורר, הריקנות צפה – ואנחנו שוב מנוהלים בחיפוש אחר משהו חדש שישקיט את התהליך הפנימי הזה.

זה התהליך שעובר על רובינו. אבל ישנם אנשים, לצערי לא הרבה – שמבינים שהתנהלות כזאת היא לא מה שהם מחפשים בחייהם. ושבשביל לצאת ממעגל הקסמים הזה יש צורך בעבודה עצמית מודעת. יש צורך בהשקעת אנרגיה והתמודדות עם פחדים.

יש צורך להגיע למקום שבו העשייה שלנו תיצור שינוי ברמת החסר. שהעשייה שלנו תיצור שינוי בחור שקיים בדלי. דבר שיגרום לחיים שלנו להשתנות מהקצה לקצה.

אבל כאן מגיע הקול הזה שאומר – "ומי אמר שזה יצליח?" "כולם חיים ככה, אלה החיים" "אין לי כסף להשקיע בזה" וכו' וכו'. אנשים יהיו מוכנים להוציא הרבה כסף על משהו שייתן להם תחושה רגעית של סיפוק מאשר להשקיע את אותו הסכום בדיוק בטיפול, ייעוץ או בסדנא שתעזור להם לפרוץ את המעגל שהם נמצאים בו.

ולכן, אנחנו רואים אנשים שיש להם הכל ואין להם כלום. לכן אנחנו רואים אנשים שמעבירים את החיים שלהם ברכישה של עוד צעצועים יפים ועוד מותגים. לכן אנחנו רואים אנשים משלימים עם חיים מלאי בדידות, לכן אנחנו רואים אנשים שהורגים את עצמם מבפנים באמצעות השנאה העצמית שלהם. ולכן אנחנו רואים אנשים מבוגרים שמסתובבים בעולם כמהים למילה טובה של מישהו חיצוני עם עולם רגשי של ילדים קטנים.

ושלא תבינו, זה לא שברגע שאתם מתחייבים להתפתחות האישית שלכם ושאתם מחליטים באמת לעשות צעדים לעבר ההתבגרות הרגשית שלכם – החיים שלכם משתנים והכל נהיה ורוד. ממש לא. החיים הם מסע. החיים הם תהליך.

תסתכלו על זה כמו על משולש. ככל שאנחנו נמצאים יותר בתחתית יש יותר אנשים שמתנהלים כמונו. אבל יש שם גם יותר סבל וחוסר מודעות. ככל שעולים במשולש, יש פחות אנשים אך הסבל פוחת. זה לא שיש מטרה להגיע לקודקוד של המשולש. אבל ההפנמה שלנו צריכה להיות שכל החיים שלנו הם הליכה לעבר הקודקוד הזה – תקראו לזה "הארה" אם בא לכם. תקראו לזה אהבה ללא תנאי או השתחררות מהסבל. אין שום ערובה שנגיע. אבל כבני אדם בוגרים שאחראים על החיים שלהם יש לנו את המחויבות לעצמנו ולקרובים לנו – לפסוע בדרך.

וכן, כל עוד שאנחנו תלויים באנשים אחרים לסיפוק ההרגשה הטובה שלנו, כל עוד שאנחנו מנוהלים דרך החסרים שלנו. כל עוד שאנחנו לא רואים את עצמנו דרך העיניים שלנו אלא דרך עיניי הסביבה. כל עוד שאנחנו מחפשים את הסיפוק הרגעי ולא את השינוי במקור החסר – אנחנו רק בתחילתה של הדרך.

ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה בעצם מונע מאיתנו להתחייב לחיים שנועדנו לחיות? מה בעצם מונע מאיתנו לפסוע בדרך לחירות הנפשית שלנו? מה גורם לנו להיצמד לסבל ולהישאר קטנים?

וכשהתשובה מופיעה – אין ברירה אלא להפסיק להיות קורבנות, אין ברירה אלא לקחת אחריות על עצמנו ועל החיים שלנו ולהתחיל לעשות צעדים בדרך לאני האמיתי שלנו. בדרך למהות שלנו. בדרך למי שנועדנו להיות.

ונכון, לא כתבתי כאן מה עושים – אבל ברוב הפוסטים הקודמים כן כתבתי. האם זה גרם לכם לעשות משהו? עצם הקריאה לא משנה דבר. רק יישום בפועל הוא זה שיכול לגרום לשינוי שאתם כ"כ מייחלים לו.

הרבה הצלחה – מחכה לשמוע מכם – מה דעתכם???

– חני (כמובן, פרגנו בלייק ושתפו :) )

 

נ.ב. עוד 30 שעות נסגרת ההרשמה לסדנא "לנוע אל החופש" ונותרו מקומות ספורים בלבד.

זאת ההזדמנות שלך (נשים בלבד) להושיט רגל החוצה ממעגל הסיפוק והחסר לעבר המהות שלך. לעבר המקום ששינוי בו יחולל שינוי אמיתי… זה הלינק להרשמה: www.live-essence.co.il

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “למה לא נפגשנו בהופעה של מדונה???”

  1. יצחקבתאריך 03 יונ 2012 בשעה 9:20 pm

    ישר כח!
    הייתי מבקש יותר פירוט כלומר יותר דוגמאות
    ליציאה מהמעגל פשוט איך.
    תודה

    [Reply]

    חני Reply:

    היי יצחק,
    תשוטט בבלוג. יש כאן הרבה תכנים שמפרטים יותר.
    ואני אשתדל בקרוב לכתוב פוסט ספציפי שיסביר מה לעשות ואיך.
    יום נפלא!

    [Reply]

  2. אלכסנדרהבתאריך 04 יונ 2012 בשעה 6:05 am

    חני תודה!
    תודה על הפוסטים שלך! אני התחברתי לאתר ממש לא מזמן, וכמה אני נהנית לקרוא מה שאת כותבת.
    הפוסט שכתבת על החסרים שלנו וכמה הם שולטים בחיינו, זה בהחלט רק הקצה של הנושא. זה קצה וזה בסיס להתחלה. להתחלה מעניינת של שינוי חשוב כל כך בחיי האדם.
    אני, למשל, ככל שאני מתעמקת בנושא, יותר ויותר, אני מודעת לחסרים שלי, לחסרים עמוקים היושבים בתוכי. לפעמים מרגיש שכל כך נוח להם שזה פשוט בלתי אפשרי לנקות אותם. מעניין היה לי לקרוא את הפוסט שלך בנושא ולראות שזה משהו שקיים אצל כולם, כל אחד והחסרים שלו, אך כולם, בעצם, נכנסים תחת אותן הכותרות- חוסר בחום, ביטחון ואהבה כמובן. החסרים האלה מונעים ממני להתקדם הלאה, כמו שהיתי יכולה, וגם האנושות כולה 'נתקעת' ולא ממשת את הפונציאל הנפלא שקיים בתוכה.
    אני מאחלת להתרפא ולהתבגר רגשית! מאחלת לי ולאנושות כולה! (: שיהיה יום נפלא!

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אלכסנדרה על תגובתך החמה והמפורטת.
    המודעות היא תחילת הריפוי. ואת נשמעת אחת שבדרך.
    יום נפלא ומלא בטוב!!!
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *