ינו 30 2012

התפתחות אישית ועידן האינסטנט

מאת: בשעה 9:25 am נושאים: התבגרות רגשית,תדמית ומהות

יש רגעים כאלה, בהם אני מרגישה עוף מוזר. בהם אני מרגישה חריגה בנוף. אני מדברת על הצורה בה אני תופסת את החיים שלי ואת החיים בכלל.

אני מקבלת המון פניות במייל של אנשים שמרגישים חוסר סיפוק בחיים שלהם. של אנשים שמרגישים חוסר חיבור בסיסי למהות שלהם. של אנשים שנכנעים לשנאה העצמית שלהם ולחוסר הקבלה הפנימית שלהם. לכולם רע. כולם כמהים לאור ולאהבה ומבקשים עצה. יותר מדויק, הם מבקשים פתרון קסם.

מתוך תקווה שאני איזושהי פייה שיכולה לפזר עליהם מעט מאבק הכוכבים שלי ולגרום לשינוי. לגרום שהסבל יעלם מחייהם ויכנס הטוב. ברגע שהם קולטים ש(לצערי) אני עדיין לא פייה. ולא רק שאני לא מסוגלת לפזר עליהם מאבק הכוכבים המיוחל, להיפך, אני מדרבנת אותם לצאת למסע סזיפי ומייגע. מסע בו הם יאלצו להתמודד עם חלקים לא נעימים שלהם, מסע בו הם יאלצו להתמודד עם פחדים ועם שדים רדומים. מסע בו כל מה שהם מכירים על עצמם ישתנה, מסע בו כל הזהות העצמית, שמבוססת על התדמית שבנו במהלך חייהם, תתערער להם. באותו הרגע הם נסוגים.

הם מעדיפים להמשיך בבריחה הקבועה שלהם. הסבל שלהם אומנם לא נעים, אבל לפחות מוכר. חם ונעים להתפלש בסבל שלנו. זה לוקח מאיתנו את הכוח, ולרגע אנחנו נהנים להיות קורבנות מיואשים וחסרי אונים.

אין דבר שיותר מפחיד אותנו מהבלתי ידוע. העניין הוא, שכל מה שאנחנו באמת מייחלים לו, נמצא מעבר לגבולות המוכר והידוע. ללא האומץ לעזוב את גבולות הביטחון, גבולות המוכר – אין לנו כל סיכוי לגלות את הארץ המובטחת. את המקום הפנימי בתוכנו שנטול סבל ומלא בקבלה ובשלווה. את המקום הפנימי בתוכנו שמלא באור ובאהבה. את המקום הפנימי שחי את החיים ולא רק משרת אותם.

לפני שנים כשהייתי בטיפול, העברתי חלק ארוך מהטיפול בניסיון לאלץ את המטפל שלי לעשות את העבודה בשבילי. השתוקקתי להיות כמו רכב במוסך שמגיע מקולקל ויוצא מתוקן ללא כל מעורבות מצידו. הוויתור וההפנמה שאת הדרך עלי לעשות בעצמי, ושאין קיצורי דרך. היו שיעור מאד מייסר בעבורי.

ההבנה שאין ברירה. ועלי להתייצב מול השדים שלי. שעלי להסכים להרגיש את כל מה שאני רועדת פחד מלהרגיש אותו. שאין מנוס אלא לעשות את העבודה בכוחות עצמי. אחרת שום דבר מהותי לא יקרה. מקסימום, התדמית שלי תהיה יפה יותר. ההבנה הזאת היא זאת שגורמת לי להתמיד גם כאשר אפשרויות הבריחה קורצות לי. גם כאשר ההרגלים שלי מבקשים את קרבתי וגם כאשר אני מגיעה פעם אחר פעם למורה שלי והוא אומר לי שוב לעשות עבודה במקום ספציפי כמעט בלתי אפשרי.

העניין הוא, שברגע שמתבוננים באמת. קולטים שאין דרך אחרת. הדברים בתוכנו שדורשים תיקון הם כמו אריה מסוגר בכלוב. הם יעשו הכל בשביל לנסות למשוך את תשומת ליבנו. בתחילה זה יהיה באמצעות תחושות פנימיות כמוסות, שרק מי שיסכים להקשיב להם יזהה אותם. מאוחר יותר, זה יופיע בצורה ברורה כריקנות וחוסר משמעות כרוניים. כמועקה שאינה חולפת. ואז, אם עדיין נבחר לאטום את עצמנו באמצעות בריחה לאוכל, עבודה, מין, עישון, נתינת יתר, השגיות ועוד. זה יעבור להתבטא בבעיות פסיכוסומאטיות. ואם גם אז, במקום לקלוט את מה שהגוף משדר לנו. ננסה לטפל בטיפול קוסמטי באמצעות תרופות שאמורות להעביר את הסימפטומים אך לא לרפא מהשורש. לא תהיה לנפש שלנו ברירה אלא להתפרץ במחלה. ואם גם אז לא הפנמנו את המסר. אם לא השכלנו לעצור ולקלוט את השיעור. כנראה שכבר לא ממש תהיה לנו דרך חזרה.

הפוסט הזה מוקדש באהבה, לכל אותם עשרות פונים במייל שמחפשים את גלולת הקסם שעדיין לא נוצרה. צאו למסע אחר האהבה הפנימית ששוכנת בתוככם. כבר לא תחפשו שום גלולה…. (אולי רק לפעמים :))

אשמח לתגובותיכם,

חני

אה, ואיך שכחתי? האם ביקרתם כבר באתר החדש שלי – תובנה יומית? www.dailyinsight.co.il

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “התפתחות אישית ועידן האינסטנט”

  1. אלוןבתאריך 30 ינו 2012 בשעה 10:48 am

    וואו!!!!!! הפוסט הזה ממש נפל עלי בבום אחד גדול! הרגשתי שאת מכירה אותי לפחות 20 שנה ועשית לי קריאת מפה…אני באמת שלא מוצא את המילים לתאר לך עד כמה קראת את מצבי מבלי להכיר אותי כלל. מ ד ה י ם
    אשמח לקרוא דברים נוספים שלך
    אלון

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה אלון,
    בנוסף לבלוג, אתה יכול למצוא עוד מאמרים שלי בקישור הבא:
    http://www.articles.co.il/author/34665
    יום מעולה,
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *