ינו 27 2013

מה שהעץ מספר לי על צמיחה אישית…

מעשה בזרע שנזרע באדמה, היה לו חלום לצמוח לעץ גדול נושא פרות ופרחים. שמעניק מיופיו ומפירותיו לסביבה. עץ בולט והדור. עץ שאף אחד לא יוכל לפספס. בתוך תוכו ידע הזרע שלכך הוא נולד. שזאת התכלית שלו. שזאת המהות שלו.

ככל שנקפו הימים, התרחש דבר הפוך לחלוטין. במקום לצמוח ולהפוך לעץ מרשים, הזרע הלך והרקיב. "זה הסוף" אמר הוא לעצמו בחרדה. "אני הולך למות" מלמל הוא בייאוש. "הכול כאן חשוך ואפל. כבר עדיף לי לוותר על החלום שלי ולהישאר רק זרע קטן. רק לא להעלם. רק לא להתמוסס. רק לא להימחק."

המצב הלך והחמיר, הזרע רק המשיך להרקיב. השחור רק נהיה שחור יותר ויותר. והחלום נהיה רחוק מתמיד.

"מה שאני צריך זה רק שמישהו יוציא אותי מכאן. שמישהו יראה מה שקורה לי. שמישהו ישים לב שאני הולך ונעלם. שמישהו ירגיש את הקושי שלי". אבל זה לא קרה. הוא נשאר שם כלוא, בתוך האדמה. מרקיב אל קירבה.

"אני מת". אמר לעצמו הזרע ועצם את עיניו בייאוש ובכניעה. "אני מת. בלי שאף אחד אי פעם יזכה ליהנות ממה שיש לי לתת. אני מת. בלי שאי פעם אני אחווה סיפוק וצמיחה. אני מת ככישלון אחד גדול."

השחר הפציע, והוא פקח את עיניו. לא מבין איך זה שהוא עדיין כאן. "משהו קורה לי. אני לא ממש יודע מה. אני לא ממש רואה מה. אבל אני מרגיש משהו חדש". זה היה שונה מכל מה שהוא הכיר. זה כבר לא היה ממש הוא. לא מה שהוא רגיל אליו לפחות…  מי זה שחושב עכשיו הוא תהה לעצמו. האני הרגיל שלו התפרק. אז מי זה שבכל זאת נמצא כאן ומתבונן? הוא לא הצליח למצוא תשובה. אבל זה כבר לא כל כך שינה. משהו חדש קורה. וזה קורה לא בדרך שהוא תכנן לעצמו. "מתרחש כאן קסם שאני לא ממש מכיר…" הוא היה חייב להודות.

אני יכולה להמשיך כאן עוד ועוד. על תהליך הנביטה, על איך שלאט לאט הוא הפך מגבעול דקיק לעץ חסון. על הפרות ועל הפרחים. על השלכת ועל הצמיחה. אבל כמובן שזה רק משל. משל לחיים שלנו עצמם…

כמה שדברים שאני לומדת מהעץ…

על מנת לעלות לרמת ההתפתחות הבאה שלנו, ההזדהות שלנו עם הזהות הנוכחית שלנו חייבת להיעלם ולהרקיב. וכן, זה בפרוש סוג של מוות. מוות של המוכר והידוע. מוות של כל מה שאנחנו מאמינים בו. מוות של האגו.

וזה מפחיד. וזה מאיים. וזה מרגיש הסוף שלנו. ולפעמים אנחנו מעדיפים להיאחז בכוח בקיים, מפחדים לאבד את עצמנו. אפילו שאת הקיים אנחנו כבר מזמן לא רוצים. הפחד להיעלם. הפחד לא להיות משמעותיים כל כך חזק. אבל מאידך, אם רק נבטח בתהליך. אם רק נאמין שרק כשאנחנו מוותרים על ההזדהות עם האגו. על ההזדהות עם הזהות הנוכחית שאימצנו לעצמנו, רק כך משהו חדש יכול לקרות…

וכן. כשהכול מתפרק. פתאום אנחנו מוצאים אותו. מוצאים את החלק הזה שבתוכנו, שלא מזוהה עם האגו שלנו. שלא מזוהה עם התדמית המזויפת שאנחנו חנוטים בתוכה. שלא מזוהה עם המחשבות והרגשות שלנו. מוצאים את העד המתבונן. זה שאנחנו יכולים לסמוך עליו גם כשהכול מתפרק…

ככל שהשורשים חזקים יותר, כך העץ חסון יותר. צומח גבוה יותר ועמיד יותר. באופן כללי בני אדם מפתחים "שורש" עד גיל 7.  במידה וקיבלנו חינוך לא נכון, אין לנו שורשים. אין לנו חוויית קרקוע וביטחון. וצמיחה ללא שורשים חזקים היא בעייתית. ולכן, צמיחה אמיתית חייבת לעבור דרך בניית שורש. דרך בניית עוגנים בעולם החומר.

החלק העיקרי של תהליך הצמיחה הוא מוסתר. הוא מתרחש עמוק מתחת לפני השטח. לכאורה, למי שמתבונן יכול להראות שכלום לא קורה. אבל התנאים כולם מבשילים לצמיחתו של העץ הגדול. גם בתהליך האישי שלנו, הרבה לפני שאנחנו רואים שינוי חיצוני, אנחנו פשוט מכשירים את הקרקע לצמיחה שלנו. ומה שהכי חשוב זה האמונה בתהליך וההתמדה.

האמונה, שיום אחד משהו יקרה, למרות שכרגע שום דבר לא נראה כלפי חוץ.  וההתמדה – האומץ להתמיד. הכוח להתמיד גם כשכלום כביכול לא קורה. הכוח להתמיד רק מתוך הידיעה הפנימית, שנועדנו לגדולות. שחיים שלמים כזרע קטן, הם לא באמת אופציה בעבורנו.

מה שמדהים הוא, שגם לאחר שהזרע אכן הופך לעץ. תהליך הצמיחה שלו לעולם לא נגמר.

אחרי החורף מגיע אביב – אחרי שכל העלים נושרים. אחרי שהעץ עומד לפעמים ערום כולו. מגיע האביב, הפריחה מתחילה. הפרחים ממלאים את העץ, העלים חוזרים לצמוח. והפירות מגיעים. במחזוריות הטבע, כל תקופה רעה עוברת ואחריה מגיעה תקופה טובה יותר. תזכרו את זה בפעם הבאה כשאתם בשפל….

העץ נהנה מעצם זה שאחרים נהנים ממנו. הוא נותן מפירותיו בחינם. נותן מצילו. הוא חושב מה יש לו לתת ולא מה יש לו לקחת. הוא לוקח מהאדמה רק את הדרוש לו בשביל לחיות. ומחזיר לה כפל כפליים. כאשר אנחנו הופכים את נקודת המבט שלנו – ממה יש לנו לקבל מהעולם, למה שיש לנו לתת מהעולם – זה לנו האות שצמחנו. זה לנו האות שאנחנו חיים בהרמוניה עם הטבע.

כמובן שנתינה ללא קבלה, היא לא מאוזנת. עלינו לקבל מהחיים את הדרוש לנו להפוך לעצים גדולים יותר, חזקים יותר ונותנים יותר. אין כל טעם בלצבור חפצים ורכוש. אין כל טעם בלקבל דברים שלא מזינים ולא מצמיחים אותנו. זה רק מרחיק אותנו ממי שאנחנו באמת…

כל כך הרבה עצים. כל כך הרבה סוגי עצים. כל כך הרבה סוגי פירות ופרחים. ואף אחד לא מיותר… יש כאן מקום לכולנו. יש כאן מקום לכל היופי של כל אחד ואחד מאיתנו. אין עץ שדומה בצורה מושלמת לעץ אחר. אין אף אחד שדומה בצורה מושלמת לאדם אחר. יש כאן מקום לכולם. וזה כל היופי. תסכימו להתמקד בלהיות מי שנועדתם להיות. אין טעם לקנא בעצים אחרים. אין טעם לנסות לרצות להיות עץ אחר. הפוטנציאל של העץ שלכם הוא מדהים. פשוט הסכימו להתמקד בו ולאפשר לעצמכם לפרוח…

– ואחרון החביב, מה שהופך כל עץ לסיפור מיוחד בפני עצמו. זה ניסיון החיים שלו בשילוב המטען הגנטי שלו. שום דבר ממה שעברנו בחיים לא היה לשווא. שום כאב או חוויה לא היו מיותרים. הם כולם חלק ממה שמרכיב את הייחוד הספציפי של העץ המדהים הזה, שהוא אתם. קבלו באהבה את העבר שלכם. חלקים גדולים מהיופי הפנימי שלכם, הם בזכותו.

כמובן שאפשר גם להוסיף על הנוכחות המלאה של העץ בהווה. אבל הכי טוב בשביל זה, זה לצאת לטבע. להתיישב מתחת לאיזשהו עץ ופשוט להתמסר לתדר של הבריאה.

אוהבת אתכם. וכמובן שאשמח לשמוע על התובנות שיש לכם מהעצים… (ולא רק:))

חני

14 תגובות

14 תגובות לפוסט “מה שהעץ מספר לי על צמיחה אישית…”

  1. ח. תלמידהבתאריך 27 ינו 2013 בשעה 11:01 am

    מאמר מאלף. שווה לגזור ולשמור על שלחן העבודה…

    [Reply]

  2. שרוןבתאריך 27 ינו 2013 בשעה 12:14 pm

    חני יש לך רוח הקודש?
    כאילו כתבת ממש בשבילי!
    תודה!

    [Reply]

  3. אבי הלויבתאריך 27 ינו 2013 בשעה 12:23 pm

    ואוו ואוו ואוו ואווווו

    חני זה מדהים…. גם מאמר מדהים וגם בכתיבה המיוחדת והמדהימה שלך…

    מה שאני מוצא כרגע זה פשוט להמשיך להגיד "ואווווווווווווווווווווווווווווווו"

    אהבתי מאוד את המאמר ואת הצורה שבו הוא רשום אני ממש מזדהה עם מה שרשום תודה רבה לך חני היקרה על
    החומר החשוב שאת מקדישה לנו אוהב אותך.. יום טוב ומדהים כמוך

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך! ויום מקסים :)

    [Reply]

  4. rebeccaבתאריך 27 ינו 2013 בשעה 2:41 pm

    וואו גדול…כל הכבוד על הכתיבה הקולחת.

    "ככל שהשורשים חזקים יותר, כך העץ חסון יותר. צומח גבוה יותר ועמיד יותר. באופן כללי בני אדם מפתחים "שורש" עד גיל 7. במידה וקיבלנו חינוך לא נכון, אין לנו שורשים. אין לנו חוויית קרקוע וביטחון. וצמיחה ללא שורשים חזקים היא בעייתית. ולכן, צמיחה אמיתית חייבת לעבור דרך בניית שורש. דרך בניית עוגנים בעולם החומר."

    את הקטע הזה פחות אהבתי …..למה הכוונה באין לנו שורשים וכו' שכתבת?
    אני מאמינה במציאת פתרונות יצירתיים גם לאלה ובמיוחד לנטולי שורשים האלה.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה, כמובן שיש פתרונות.
    אבל לתקן זה הרבה יותר מלבנות נכון….

    להכות שורשים אפשר בכל גיל. רק שזה מחייב עבודה…

    שורש = בעיקר חום ואהבה ללא גבול בילדות וקבלה ואישור על מי שאנחנו.

    [Reply]

  5. אורליבתאריך 27 ינו 2013 בשעה 3:11 pm

    רגיש נכון וכל מילה חשובה. אני אוהבת את הכתיבה שלך חני. לומדת הרבה. צריך רק ליישם.

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה יקירה,
    יישום זה אכן המפתח :)

    [Reply]

  6. נאוהבתאריך 28 ינו 2013 בשעה 12:20 am

    חני זה פשוט מהמם! יפיפה כ״כ זורם עמוק ואותנטי, התחברתי לכל מילה! כל הכבוד!!

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה נאוה!!!!

    [Reply]

  7. נועהבתאריך 28 ינו 2013 בשעה 5:56 pm

    גם אני אומרת וואווווווו
    מקסים, ומאד מדויקֱ !

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה יקירה!!!

    [Reply]

  8. יעלבתאריך 03 פבר 2013 בשעה 10:46 pm

    חני יקרה!את מדהימה!
    את כותבת יפה וכיף לקרא את הדברים במיוחד שזה נגע במחשבות שלי בדיוק.
    איזה כיף שיש לך אומץ להפיץ את כל האור שלך.יש לי גם חלום להפיץ את האור שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת ואולי כל דבר בעיתו.
    אשמח לקבל עצה מחני ומכולם.
    תודה עד בלי דיי יעל.

    [Reply]

    חני Reply:

    יעל יקרה,
    יש כאן 2 דברי – אחד צורת ההבעה. ואחד תכני ההבעה.
    לאיזה דרך יצירתית את מתחברת?

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *