נוב 04 2012

מה הסוד של החיים?

ביום שישי הבן שלי חגג יום הולדת של גיל 9. יצאנו יחד לזמן איכות משותף. תוך כדי שיחה הוא אומר לי: "אמא, מה הסוד של החיים? אני עוד לא גיליתי מה הסוד של החיים…" אתם צריכים להכיר אותו בשביל להבין שהשאלה הזאת כל כך אופיינית לו. ההבנה והעומק הרגשיים שלו הם משהו שאפשר רק לקנא בהם. אי אפשר לסבן אותו בתשובות שטחיות.

בכל אופן חשבתי קצת על השאלה שלו ועניתי לו שלחיים של כל אחד יש סוד אחר שאותם הוא אמור לגלות. אנחנו נמצאים כאן ועוברים מסע אישי ופרטי לעבר הסוד שעלינו לפצח לבד. אף אחד לא יכול לפצח את זה בשבילנו. אבל אנשים אחרים כן יכולים להאיר לנו ולכוון לנו את הדרך.

אבל יש גם כמה סודות שהם כלליים ונכונים לכולם ואחד מהם הוא הסוד שהחיים קיימים רק בהווה. החיים קיימים רק ברגע הזה. ואם במקום להיות נוכחים באופן מלא ברגע הזה אנחנו מכלים את זמננו בצער על העבר או בדאגות על העתיד. אנחנו מחמיצים את החיים. החיים נמצאים כאן. ורק כאן. ברגע הזה. בשנייה הזאת ממש. ובזאת. ובזאת… אין חיים בעבר ואין חיים בעתיד. יש חיים רק עכשיו.

כאשר אנחנו חיים מתוך חיבור מלא ללב שלנו, הרגשות שלנו זורמים ואנחנו נוכחים לגמרי בהווה, אנחנו חיים באמת.

בהווה, אין דאגות. אין דרמות. אין סיוטים. אין מחשבות טורדניות. אין כאוס. יש שקט. יש מהות. יש קבלה. יש רצון. יש חיים.

הבעיה היא, שאצל רובנו הלב סגור ובמקום לחיות בלב אנחנו חיים בראש. וכאן מתחיל הסבל שלנו. ככל שהלב שלנו סגור יותר, תדר ההרץ במוח שלנו גבוה יותר = המתח הפנימי שלנו עולה. החשיבה שלנו הופכת לשלילית יותר ואנחנו נמצאים במרוץ מסחרר סביב הזנב שלנו.

אנחנו סוחבים איתנו את העבר שלנו ומחמיצים את הרגע הזה. אנחנו חיים במרדף מטורף אחר יעדים חיצוניים ומחמיצים את הרגע הזה. וכך עוברות להם השנים ופתאום אנחנו קולטים שאנחנו לא יודעים באמת מי אנחנו. פתאום אנחנו קולטים שהזמן עבר אבל לא באמת חיינו. פתאום אנחנו קולטים שהחמצנו את חוויית החיים.

אז נכון, אולי כבשנו פסגות ויעדים. אולי מימשנו מטרות בתחום החומר. אולי העבר שאנחנו סוחבים על גבינו נותן לנו תחושה טובה של קורבנות או של אנשים שנעשה להם עוול. אולי זה אפילו גורם לנו להרגיש טובים יותר, נעלים יותר או צודקים יותר מאנשים אחרים. אבל ברגע של הארה, כשפתאום אנחנו קולטים את המבוך שאנחנו מתרוצצים בתוכו. אנחנו לא ממש יודעים מה לעשות.

אז אנחנו הולכים ומנסים את כל שיטות האמירות החיוביות. ומתחילים לומר לעצמנו אמירות חיוביות וזה לא ממש הולך.

ואז אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לצמוח ולהתפתח. ואנחנו לומדים, קוראים, עוברים סדנאות. דברים כן קורים ומשתנים. אך בבסיס עמוק עמוק אנחנו יודעים שאנחנו עוד בסבל ושלא באמת התבגרנו רגשית. ושבעצם מה שמנהל את הצמיחה שלנו זה חוסר הקבלה העצמית שלנו.

ואז אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להתכוונן לרגע הזה. ואנחנו מתרגלים נשימה ומדיטציות. ואולי אנחנו הופכים אפילו לטיפוסים רוחניים מאד. אבל עמוק בפנים אנחנו עדין חשים בדידות וחוסר שייכות.

וזה בגלל שאנחנו מחמיצים את אחד מהדברים העיקריים, בשביל להתמסר לרגע הזה אנחנו חייבים לשחרר שליטה באופן מוחלט. ואת זה אנחנו פוחדים פחד מוות לעשות. אנחנו פוחדים לאפשר ללב שלנו לשחרר שליטה.

בלי השליטה, הזהות העצמית שלנו מתפרקת בשניות. ומזה אנחנו הכי פוחדים. להיות חסרי זהות בשבילנו זה כמו להיות כלום = מוות. אנחנו מעדיפים להיתלות בכל זהות שגיבשנו לעצמנו בעבר גם אם היא גורמת לנו לסבל רב. אנחנו מוכנים להסיר זהות אחת רק בשביל להמיר אותה בזהות אחרת. אבל להיות בלי זהות. להיות בלי ריק. אנחנו לא מעיזים. יותר מזה, אנחנו אפילו נאבקים בשביל להיאחז בזהות הזאת. בזהות שגורמת לנו לסבל.

וכך אנחנו מסנדלים את הקפיצה הקוונטית שאנחנו כל כך מייחלים לה. בהווה, ברגע הזה אין זהות. בלב פתוח באמת, אין זהות. באינטימיות והתמזגות עם הטבע, עם הבריאה או עם הקרובים לנו הזהות מתמוססת. ועד שלא נהיה מוכנים לקחת את הצעד ולראות מה קורה כשהכל מתמוסס. אנחנו נחמיץ את החיים עצמם. אנחנו נחייה בחוויה שיש כאן משהו שעוד לא פיצחנו ושעוד לא הגענו אליו.

היכולת להשיל הכל ולהתמסר היא זאת שמעבירה אותנו מרמת התפתחות אחת לשנייה. וכן. אני יודעת שזה מפחיד. זה באמת מפחיד. זה פחד מוות. ולכן מעטים כל כך מוכנים לעשות את זה. אבל אם תהיו נחושים מספיק בשביל להתמודד עם הפחדים שלכם הכל יראה לכם אחרת. החיים שלכם יהיו אחרים. אתם תהיו אחרים. שאלות כמו "מי אני?" "מה משמעות חיי?" "מה הסוד של החיים?" כבר לא יטרידו אתכם. תחיו במסע יומיומי של גילוי והתחדשות. מסע שנובע מבפנים החוצה.

אז מה עושים בשביל לחיות כך?

כמובן אני יכולה לומר לכם את הדברים הכי פשוטים כמו מדיטציות, נשימות והרפיות. אבל בשביל שדברים באמת יחלחלו פנימה. הדרך לדעתי היא קודם לפגוש את עצמנו באינטימיות מלאה ולהתמודד עם כל מה שעולה. להתחיל להסיר את הזהות שלנו קודם כל מול עצמנו ולא לעטות על עצמנו בתמורה זהות של רוחניקים…

ואת זה אנחנו יכולים לעשות דרך:

1. מגע עיניים – קשר עין אינטימי עם מישהו אחר שחשוב לנו. ואם אין לנו מישהו כזה, אז עם עצמנו דרך המראה. פשוט להתבונן לעצמנו או למישהו אחר בעיניים במשך 5 דקות מידי יום. בשקט, בלי לדבר. פשוט להתבונן וזהו.

2. לנתק מכשירים אלקטרונים – לעשות פסקי זמן גדולים מהמחשב, מהפלפון, מהטלוויזיה, מהרדיו ומקריאה – ופשוט לראות מה עולה. ואיך אתם ממלאים את הזמן הפנוי שנוצר לכם. לא לברוח ממה שעולה. פשוט להתבונן.

3. לצאת לטבע לבדכם – פשוט לצאת לטבע בלי מכשירים בלי כלום. להיות אתם עם עצמכם. לשכב על הדשא ולהקשיב למה שעולה. לתת לתדר של הטבע לגעת ולהדהד בכם פנימה בתוך הלב.

4. לקבל מגע – מגע אינטימי ולא מיני. מגע רך ולהתמסר אליו. אם יש לכם אנשים קרובים תבקשו את זה מהם ואם אין, אז תלכו למישהו בתשלום. לא להתבייש בצורך של הגוף שלנו במגע. לא להסתיר את זה.

זהו פחות או יותר בשביל השלב הזה. יש דרכים נוספות, אבל זה הבסיס עצמו. בסיס שאם תתרגלו אותו הוא יבנה לכם שורש חזק לצמיחה. לצמיחה אמיתית. ולא לצמיחה מתוך בריחה.

אשמח לשמוע מכם – מה לדעתכם הסוד של החיים?

הפיצו את הפוסט עם כולם – תודה!

הרבה אהבה!

חני

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “מה הסוד של החיים?”

  1. סיוןבתאריך 04 נוב 2012 בשעה 10:25 am

    תודה רבה חני על הפוסט המדהים ועל כל התובנות שאת שולחת לי כל יום!
    אני הולכת ליישם :)

    [Reply]

  2. תלמידהבתאריך 04 נוב 2012 בשעה 12:27 pm

    נפלא…

    [Reply]

  3. יעלבתאריך 05 נוב 2012 בשעה 12:07 am

    חני שלום!
    את כל הזמן מדהימה אותי מהמקצועיות שלך,
    ואני מרגישה ענקית ביכולת של ההתבוננות שלי בעצמי למרות הפחד והאיום שהיה שם.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה,
    איזה כיף זה להרגיש ענקית כתוצאה מהתמודדות עם פחד…
    זאת הדרך היחידה לבניית תחושת ערך עצמי אמיתית ופנימית!

    [Reply]

  4. שרהבתאריך 06 נוב 2012 בשעה 9:01 am

    לדעתי הסוד של החיים הוא השמחה!
    נכון, לא תמיד קל להיות בשמחה אבל באמת ברגע שאני מקבלת את עצמי ומקבלת את סביבתי כמו שאנחנו אז גם ההמשך יהיה שמח
    לאהוב את עצמי בלי תנאים וזה בזכות שמחה
    השמחה מקלה על החיים ומזרימה אותם בדרך הנכונה.
    גם כשקורים לנו דברים עצובים, וזה קורה לפעמים… צריך לדעת ולהתרומם.
    זה מה שאלוקים רוצה ולא יעזור לדשדש בעצב. צריך להמשיך הלאה ולהשפיע רק טוב וזה נעשה ע״י שמחה
    להיות בעצבות זה עצתו של היצר הרע! הוא רוצה שנחשוב לא טוב ואז נהיה מדוכדכים. לא נוכל לתפקד ולהעניק לנו ולמשפחתו את הדבר הנחוץ לנו ביותר- אהבה וקבלה.
    שמחה מניעה אותנו לאהוב ולהגשים את חלומותינו ועוד ועוד
    שיהיה לכולנו יום שמח!
    חני תודה על העצות וכל התובנות
    זה נפלא

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך שרה!
    שמחה קיימת רק בהווה…
    אין שמחה בעבר. ואין שמחה בעתיד. שמחה יש כאן ועכשיו :)

    [Reply]

  5. אליבתאריך 14 נוב 2012 בשעה 12:55 pm

    תודה רבה על עוד מאמר מעולה :)

    אני עוקב באופן קבוע ומאוד נהנה

    [Reply]

  6. רעותבתאריך 23 דצמ 2012 בשעה 12:28 pm

    "הבעיה היא, שאצל רובנו הלב סגור ובמקום לחיות בלב אנחנו חיים בראש"

    אבל שאלת חיי היא- איך פותחים אותו??

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *