ינו 18 2015

הסיבה האמיתית לגירושין שלי

מה הבעיה שלך? הוא לא מכה אותך. לא מתעלל בך. לא משמיץ אותך. אז מה הסיפור שלך?

כמה אגואיסטית את יכולה להיות? כמה את יכולה להיות מרוכזת בעצמך? את לא רואה שאת הורסת לילדים שלך את החיים?

ביום בהיר אחד הסביבה שלי נחלקה ל-2

לאלה שלא מדברים איתי על המצב. (רק מדברים עלי מאחורי הגב…)

לאלה שכועסים עלי ומנסים להניע אותי מלעשות את המעשה האנוכי, חסר האחריות והפזיז שאני הולכת לעשות.

למעט אחות אחת וחברה וחצי. כולם שפטו אותי.

איך היא מעיזה?

דודה שלי הגיעה לאשקלון במיוחד בשביל לצעוק עלי שאני פוגעת בכל המשפחה המורחבת. מכאיבה לסבא וסבתא שלי, להורים שלי והכל מתוך אנוכיות לשמה. כשהכל כמובן מתובל בדברי תורה ומסרים בלתי מתפשרים בעד שלמות התא המשפחתי.

סבא שלי מצד האמא הסביר לי שלצערו, ממני אין לו נחת.

סבתא שלי מצד האבא התקשרה אלי על בסיס קבוע בניסיונות שכנוע והסברים כמה אני לא מבינה. ושהיא, ממרום גילה, שנותיה וניסיונה הרב בתור רבנית קהילה יודעת בוודאות שאתחרט על זה.

ההורים שלי עשו הכל בניסיון לגרום לי להתפכח.

דודה אחת שהיא יועצת זוגית אפילו הגיעה מחו"ל במיוחד בשביל לנסות ולהשפיע על האחיינית הסוררת.

כל מי שיכל להשפיע עלי היה מעורב.

ניסיונות השכנוע של כולם נעו בעיקר סביב הציר של:

איך את פוגעת בילדים שלך? בהורים שלך?

מה את רוצה? יש לך הכול?

דמיונות של אהבה זאת אשליה. קראת מידי הרבה ספרים…

מי ירצה אותך עם 4 ילדים. את תזקני ותהיי לבד.

אפילו המזבח מזיל דמעות כשבית מתפרק. זה מעשה שלא יעשה בישראל. (אלא אם כן את אישה מוכה. ואת לא.)

אם התחתנת איתו זה לא סתם. ואתם צריכים להישאר ביחד.

נשלחו אלי מחקרים על גבי מחקרים שמוכיחים את ההרס הבלתי הפיך שנגרם לילדים. את החרטה העמוקה של בני הזוג לאחר שנים של גרושין. הפחדות לגבי זה שאשאר לבד וכמה זה טבעי שגברים נעלמים מחיי ילדיהם – כך שהאחריות שלי על הילדים היא כפולה.

סופרו לי סיפורי זוועה על אימהות שגידלו את ילדיהם וכשאלה בגרו הם התנערו מהאמא ועברו לאב שהזניח אותם כל חייהם. כאילו נבאו לי: את תקרעי את התחת. ואז הם ירקו עליך ויעזבו אותך…

סיפורי אימה על אימהות שקרסו תחת הנטל הכלכלי. ועל כאלה שבזוגיות השניה שלהם לא ליקקו דבש ורק התגעגעו לראשונה…

ואני…

אני ידעתי שאני לא יכולה יותר לחיות ככה.

באמת שלא הייתי אישה מוכה.

לא סבלתי מאלימות. ממש לא.

להיפך. חייתי עם אדם שרק רצה בטובתי.

הוא עזר לי עם הילדים. פרנס. פרגן לי את כל מה שרציתי. קנה לי מתנות. אהב את המשפחה שלי. התאמץ בשבילי.

אבל לי לא היה טוב.

לא כך רציתי לחיות.

הרגשתי כלואה ולא ממומשת.

לא אהבתי.

הלב שלי לא היה איתו.

העניין הוא, שלקח לי זמן לגלות את זה.

לקח לי זמן לגלות שיש לי לב.

לקח לי זמן לגלות, מה זה בכלל להרגיש.

כבר בשבוע הראשון של החתונה קלטתי שאני בבעיה.

באותה תקופה, הדרך שלי להתמודד עם בעיות הייתה (כנראה לא ממש להתמודד…) להדחיק אותם.

הייתי בת 20.

לבוא להורים שלי ולומר להם מה אני מרגישה לא היה אופציה. לא הייתה לי שום מסוגלות לדבר על מה שאני מרגישה.

גירושין לא היו אופציה. לא הכרתי כמעט אנשים גרושים אז. ובטח לא היו כאלה בסביבה שלי.

הייתי לבד. וזאת הייתה הבעיה שלי.

לא ידעתי מה לעשות עם זה לבד.

זה היה גדול עלי.

קברתי את זה היכן שהוא. וכאילו, השלמתי עם מה שיש.

חייתי מהראש.

התנהלתי.

לאט לאט (במחויבות, נחישות ובעבודה קשה) במהלך השנים, נפתח לי הלב. התחברתי לגוף שלי. התחברתי לרגשות שלי. התחברתי לנשיות שלי. התחברתי לצרכים ולרצונות שלי והתחיל להיות לי צפוף.

צפוף מאד.

הגירושין עלו שוב על הפרק מבחינתי. לא עוד כפנטזיה אלא כמשהו וודאי.

רק הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה לילדים שלי.

איך אני יכולה להרוס להם ככה את החיים?

אז אמרתי לעצמי שאני אחכה שהם יגדלו ואז אתגרש.

ואז נהיה לי עוד יותר צפוף.

וחיים בנפרד הפכו להיות אופציה יותר רלוונטית.

רק שהפחד איך אסתדר כלכלית היה כל כך גדול. אני זוכרת את עצמי עושה חישובים לכמה כסף אזדקק ותוהה איך למען ה' אוכל להשיג אותו בכוחות עצמי.

ואז נהיה לי עוד יותר צפוף.

והגענו לפגישה אצל אברהם ליפשיץ המורה שלי. כבר היינו אצלו כמה פעמים בעבר. רק שהפעם דיברתי שם בגלוי על הרצון שלי להתגרש.

ואברהם אמר לי, אני מבין את מה שאת מרגישה. אבל תנצלי את הקשר הזה בשביל להתבגר רגשית.

אז המשכנו עוד קצת יחד.

ואחרי כמה חודשים נפרדנו.

היינו פרודים 3 וחצי שנים ואז התגרשנו.

במהלך ה10 שנים שחיינו יחד ו3 וחצי השנים שחיינו בנפרד הפכתי לאדם אחר.

לא הייתה חלקה בעולם הפנימי שלי שלא הפכתי.

שמתי סימני שאלה על כל המקומות שהיו לי בהם סימני קריאה.

טיפלתי בקשר שלי עם ההורים שלי.

בהורות שלי.

בקשר שלי עם הבורא, המקום הדתי והאמוני שלי.

בחרדות ההישרדותיות הכלכליות שלי.

במימוש העצמי שלי.

ברגשות ובמיניות שלי.

ועוד ועוד.

ולמרות הכל, השאלה הנשאלת היא – איך זה שלא הצלחתי לתקן את הזוגיות שלי?

האמת, זאת שאלה. ושאלה טובה.

והתשובה הכנה ביותר שאני יכולה לתת לכם ולעצמי היא שלא באמת רציתי.

עמוק בלב, לא רציתי.

אולי זה לא היה פייר לילדים שלי. אבל פשוט לא רציתי.

לכאורה, ניסיתי הכל.

הלכנו לטיפולים. לייעוצים. ללימודים.

ניסינו לבד ועם מומחים.

וזה לא הלך.

זה לא הלך, כי בנקודת אמת הכי פנימית ועמוקה – לא היה שם רצון. (לפחות מצידי)

ואת הרצון הזה לא הצלחתי לייצר בכוח.

כשמגיעים אלי גבר או אשה לקליניקה ומספרים על קשיים בזוגיות

דבר ראשון אני בודקת אם יש רצון.

אם יש את הרצון של הלב.

לא רק של הראש.

לא רק של הדת.

לא רק רצון שנובע מפחד.

האם יש שם את הרצון של הלב?

אם הוא ישנו, אז ברור לי שיש מה לעשות.

אם הרצון הזה איננו, אז זה כבר קשה יותר.

ולפעמים השאלה היא – אם אין רצון של הלב אז מה הטעם?

האם שימור התא המשפחתי ללא אהבה, אינטימיות וקשר הם אכן פרה קדושה שאסור לשחוט?

האם מגע פיזי, משיכה מינית ותשוקה הם אכן רק מותרות?

מה זאת זוגיות בשבילכם?

מה משאיר אתכם בזוגיות שלכם?

מהי האנרגיה שקיימת בבית שלכם?

האם יש לכם שותף אמתי לחיים? כזה שאתם אוהבים, אכפת לכם ממנו ואתם באמת ובתמים חפצים בטובתו?

האם הזוגיות הזאת מפרה את הצמיחה של שתיכם בזוגיות הזאת או שמא היא בית קברות משותף?

האם אהבה, כנות, קבלה, אינטימיות, אכפתיות ונאמנות הם היסודות שעליהם מושתת הקשר הזוגי שלכם?

או שמא, פחדים, ביקורת, תסכול, ריחוק, בדידות, טינה, סודות וניכור הם באי ביתכם?

מה אתם מרגישים כשאתם באים הביתה ורואים את בן/בת הזוג שלכם?

האם אתם באמת ובתמים רוצים להזדקן איתו?

תכלס' אין לי תשובות בשביל אף אחד מכם.

בקושי תשובות לעצמי.

אבל לשאול שאלות זאת התחלה של כל חירות.

חירות תודעתית, נפשית ורגשית.

חירות שמאפשרת אהבה ושמחה.

חירות שמאפשרת קירבה ואינטימיות.

מה שכן, שלא יובן בטעות. אני ממש לא ממליצה על גירושין גם לזוגות שהביטחון השתלט להם על החיים והאהבה והתשוקה נעלמו מחייהם.

לכל זוג יש שיעור לעבור ביחד. שיעור – שאם לא נלמד אותו בזוגיות הזאת נאלץ ללמוד אותו בזוגיות הבאה. וחבל. אם אתם כבר ביחד, למה לא לנצל את זה בשביל לצמוח?!

וכל עוד שלא עשיתם זאת, מוקדם מלקבל החלטות גורליות.

אני שמחה להזמין אתכם להצטרף אלי ואל אילן ארבל לקורס אינטרנטי מיוחד במינו 'לבנות קשר אינטימי בזוגיות'

הקורס הוא קורס ייחודי. המשלב תוכן ותהליך.

אז כן. כמובן שהוא לא תחליף לטיפול זוגי. אבל הוא מתאים לזוגות שגרעין האהבה מפעם בתוכם והם רואים את עצמם ביחד ומוכנים לעשות הכל בשביל שהביחד הזה יהיה הכי טוב שיכול להיות.

הוא מתאים גם לכאלה שרוצים לשפר את הזוגיות שלהם ובן הזוג שלהם לא מעוניין להגיע לטיפול או יעוץ זוגי.

'לבנות קשר אינטימי בזוגיות' הוא לא עוד קורס.

הוא תהליך של שינוי.

תהליך של שינוי שיניע ריסטרט בקשר הזוגי שלכם

הקורס מתחיל ביום רביעי ה21.1 בשעה 20:30

הקורס מוקלט עבור כל הנרשמים. גישה חופשית לנרשמים למשך שנה שלמה.

ניתן להשתתף בקורס יחד עם בן הזוג.

הקורס מתאים לרווקים שמחפשים זוגיות

לנשואים שמחפשים לשפר ולהעמיק את הזוגיות שלהם.

מתאים גם לזוגיות שנשואים כבר 20 שנה.

הקורס מתאים גם למטפלים ומאמנים שמאמינים בגישה אינטימית ואוהבת עם המטופלים שלהם. ובעיקר למטפלים ומאמנים זוגיים.

עלות הקורס – 937 ₪ ניתן לשלם ב3 תשלומים.

בתשלום אחד תקבלו הנחה של 100 ₪. ותשלמו רק 837 ₪.

איך לדעת אם הקורס מתאים לך?

פשוט מאד:

כאן יש לכם טעימה משיעור המבוא

בלחיצה כאן תועברו לדף עם ההקלטה המלאה של שיעור המבוא.

אם שיעור המבוא מדבר אליכם ופוגש את הלב שלכם – הקורס בוודאות מתאים לכם.

לפרטים והרשמה ניתן ללחוץ כאן

או לפנות לחני – 054-2187702

אילן – 050-3509844

הדרך לשינוי עוברת דרך המוכנות שלנו לעמוד באומץ מול עצמנו ולהעז לשאול את השאלות הנכונות ולהתבונן למציאות בעיניים.

אשמח מאד שתחברו אלי ואל אילן ותצטרפו לנרשמים שכבר שריינו לעצמם מקום בקורס המרתק הזה.

מסע אינטימי שתצאו ממנו אוהבים יותר מאשר שנכנסתם אליו…

הרבה אהבה וטוב,

חני

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “הסיבה האמיתית לגירושין שלי”

  1. רחלבתאריך 18 ינו 2015 בשעה 10:10 am

    חני ואילן, הקורס נשמע מדהים ומועיל. אם רק היה לי האפשרות הכלכלית הייתי מצטרפת. הרבה הצלחה!!

    [Reply]

  2. אורי אדלרבתאריך 18 ינו 2015 בשעה 4:44 pm

    הפוסט הכי חזק שקראתי על זוגיות והבירורים שבה.טלטל אותי-הן כמי שמכירך ולומד ממך והן כמי שחווה דברים בזוגיותי.העלה לי מליון שאלות שעוד אשאל.האומץ שלך אדיר בכל השלבים שתיארת.איך לוקחים ממנו השראה?

    [Reply]

  3. חני כהןבתאריך 19 ינו 2015 בשעה 4:59 pm

    מתחברת מאוד לנכתב פה. גם אותי זה מטלטל מאוד אחרי 20 שנות זוגיות. אני חושבת שתמיד יהיה פה הימור רציני ואולי גם אהבה לא נשיג. אני פוחדת לשפוך את התינוק עם המים.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה,
    הפחדים שלנו הם נקודות החולשה שלנו…
    הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם פחדים
    זה לבחון את הסיכונים בצורה רציונאלית ואז אם עדיין אנחנו רוצים לפעול אז פשוט לפעול למרות הפחד.
    הפחד נעלם באמצעות עשיה. לא בשום דרך אחרת.
    חיבוק והצלחה.

    [Reply]

  4. yaelבתאריך 29 ינו 2015 בשעה 1:57 am

    תודה לך חני על שלפחות קראת את התגובה שלי למרות שלא אישרת אותה כמו שציפיתי שיקרה,
    בפעם הבאה כשתפרסמי פוסט אישי על חייך תצייני בבקשה שאת מבקשת לכתוב רק תגובות מחמיאות ונעימות,
    תודה וכל טוב

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה,
    אני לא כ"כ מבינה לאיזה תגובה את מתכוונת.
    אני מאשרת את כל התגובות ומזמינה אותך לכתוב שוב.
    חיבוק ויום נפלא,
    חני

    [Reply]

  5. pבתאריך 14 יול 2015 בשעה 12:11 pm

    דבר ראשון את כותבת נפלא
    דבר שני: בתור רווקה מה שאת מספרת נורא מפחיד אותי, את מתארת בן זוג שכביכול הכי בסדר ועושה מה שצריך ולומד גם כדי לשפר ועדיין זה לא טוב והכל בגלל החוסר רצון אבל שנים! לקח לך לראות שאין לך באמת רצון אז מה יהיה איתנו בשביל לא להגיע למצב כזה נהיה חברים 10 שנים ואז נחליט. אני רוצה לדעת איך למנוע כזה מצב לפני הנישואין?
    (הפחד הוא שלפעמים זה ההיפך יש משיכה ורצון אך חוץ ממנה אין הרבה בסיס לקשר משותף מה שממילא יוצר את ההרגשה שעדיף שיהיה בסיס איתן ואיתו כבר תבוא המשיכה והרצון.)
    תודה

    [Reply]

RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *