ינו 03 2015

להרגיש בדידות בזוגיות…

הייתי בת 20 וחצי כשהתחתנתי

והאמת, לא ידעתי כלום על זוגיות.

יותר מדויק לא ידעתי כלום.

לא ידעתי כלום על עצמי. כלום על החיים. כלום על גברים. כלום על קירבה ומערכת יחסים.

לא ידעתי אפילו למה אני מתחתנת.

כלום. פשוט כלום.

זה לא שככה חשבתי אז. רק שבראייה לאחור אני מבינה.

אז. הייתי בחורה חרדית רגילה.

הולכת בתלם. מאמינה בדרך שאליה גדלתי וחונכתי ומזוהה איתה.

הייתי בטוחה שאני מבינה.

הייתי בטוחה שאני חושבת.

הייתי בטוחה שיש ביד שלי איזושהי אמת ברורה ושאני ברת מזל לגמרי.

כבר בשבוע של השבע ברכות (השבוע הראשון לנישואין) קלטתי באיזושהי נקודה פנימית ועמוקה שאני בבעיה.

שעשיתי טעות.

לא שהגבר לו נישאתי היה איש רע או משהו כזה.

להיפך, הוא תמיד ניסה ורצה שיהיה לי טוב

אבל דיברנו בשפה שונה.

אני זוכרת את הרגע הזה. את הבהירות הזאת לגבי עוצמת הטעות שעשיתי.

זה היה שבר של ממש.

לא ידעתי מה לעשות עם זה.

אבל ההבנה שנועדתי עד סוף ימי לחיי בדידות הייתה כל כך כואבת שפשוט הדחקתי אותה.

חייתי בסוד. הכאב שלי היה סוד.

החסר שלי היה סוד.

הבדידות שלי הייתה סוד.

הרצון שלי היה סוד.

הלב שלי היה סוד

התשוקה שלי היתה סוד.

אני הייתי סוד.

ניסתי להמשיך לחיות מהראש. זה עבד רק לתקופה.

ההיריון הראשון שלי הציף מקומות רגשיים שלא ממש ידעתי איך להתמודד איתם לבד

ו'שלום הבית' [=השקט התעשייתי] עלה על שרטון.

הרגשתי בכלא.

לא הצלחתי לשים את האצבע על מה שכואב לי.

לא הצלחתי לבטא באמת את עומק הכאב שלי.

לא הפנמתי אז שמותר לי להיות.

הרגשתי שקופה.

אולי אם הייתי יודעת להביא את עצמי בצורה פתוחה כנה ואמיתית, הנישואין שלי היו נגמרים אחרת.

הרגשתי כלואה.

מצד אחד, מאד לא מובנת.

מצד שני, לא מצליחה באמת לומר ולבטא את מה שמרגיש לי.

גירושין לא היו אופציה.

אולי בדמיון ובפנטזיה.

אבל לנגד עיניי היו הילדים.

לא יכולתי לחשוב על הנזק שיגרם להם.

הרגשתי רע.

הדחקתי את הרע.

עד שכבר לא יכולתי יותר.

זה לא שלא ניסתי.

הלכתי לטיפול לבד.

הלכנו לטיפול ביחד.

למדתי. השתלמתי.

גם הוא למד.

הלכנו לייעוץ.

זה לא עבד.

התגרשנו.

כיום אני לבד.

אני לבד אבל לא בודדה.

כל התהליך הזה גרם לי למצוא את עצמי.

הוא עזר לי להוציא את עצמי לאור.

לפרוץ את המחסום שהיה סביב הלב שלי. סביב העולם הפנימי שלי ולהעיז לבטא אותו.

בראייה לאחור,

עשיתי הרבה טעויות.

לא ידעתי איך לבחור בן זוג.

חיפשתי חיבור אידיאולוגי רציונאלי והזנחתי את החיבור הגופני והרגשי.

הסתרתי את עצמי בקשר הזה.

העדפתי לשתוק. לספוג. כביכול 'להתעלות על עצמי' במקום באמת להתמודד.

הדחקתי את הלכלוך במקום לנקות אותו.

העדפתי לוותר על עצמי רק לא לקחת סיכונים.

שתקתי במקום לדבר.

ביקרתי. שפטתי. האשמתי במקום להעיז ולחשוף את הכאב שלי.

חיפשתי להיות צודקת ונאחזתי בשליטה.

תכלס' לא יכולתי אחרת.

עשיתי את הכי טוב שידעתי.

אין בי שום חרטה.

לא על הזוגיות ולא על סיומה.

ובטח לא על הדרך שעברתי (ועדיין עוברת) שהביאה אותי למקום שבו אני נמצאת היום.

כיום, אני מבינה שזוגיות אמיתית לא יכולה להיות מושתתת רק על ביטחון וחברות.

לזוגיות טובה לא דרושים רק 2 אנשים טובי לב, רצון משותף וערכים משותפים.

זוגיות טובה היא זוגיות של זכר ונקבה.

לא זוגיות של הורה ילד.

ההבדל בניהם הוא תהומי.

בשביל שזוגיות תספק את צרכי הגבר והאישה גם יחד חייב להיות בה מרכיב זהה של ביטחון וריגוש.

ריגוש הוא כל מה שקשור להזנה של הנשיות והגבריות של בני הזוג.

של המימוש המיני והרגשי של הקשר.

של אהבה, אינטימיות וקירבה.

של סיפוק הצרכים השונים של הגבר והאישה.

של מוכנות אמיתית, להעמיק את הביחד המשותף ולהיות בקשר ללא תדמית.

זה לא קל.

זאת עבודת חיים.

בעיקר בעידן שלנו.

עידן שבו רוב הזוגות נשאבים לדפוס של הורה ילד.

עידן שהפנטזיות של 'החוץ' מושכות אותנו החוצה מהזוגיות.

עידן שבו אצל רובינו הפער בין הגיל הרגשי שלנו לגיל הכרונולוגי שלנו רק הולך וגדל מידי יום. והפיצול בין המין, הלב והראש רק הולך ומעמיק.

עידן שהפחד מאינטימיות וקירבה משאירים אותנו בודדים מאד וכלואים מאד.

עידן שבו רובינו שכחנו מי אנחנו באמת ואנחנו נאחזים בזהות אשלייתית בדויה ולא מאפשרים לה ללכת. כי מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו הזהות הזאת, התדמית הזאת היא מי שאנחנו.

אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקורס מיוחד שאני מעבירה יחד עם אילן ארבל בנושא 'לבנות קשר אינטימי בזוגיות'

את אילן פגשתי לראשונה לפני כ9 וחצי שנים.

חברה הציעה לי לעבור אצלו קורס קצר באבחון בצבעים. הגעתי ונדלקתי.

אילן הוא המורה הראשון שלי. וגם זה שהכיר לי את המורה העכשווי שלי אברהם ליפשיץ.

אצל אילן נחשפתי לראשונה לעולם מרתק ומופלא שלא ידעתי כלום לגביו קודם.

עולם מופלא שאנחנו יכולים להעביר חיים שלמים בלעדיו. בלי לדעת שאנחנו משרתים את החיים ולא חיים אותם.

עולם האהבה.

הקורס יערך במתכונת של דיאלוג משותף ביני לבין אילן.

יהיה בו הרבה מקום לשאלות ולהבנה מעמיקה על הדרך לבניית קשר אינטימי בזוגיות שלכם.

לא רק לחיות עם אדם נוסף בבית שלכם.

לא רק שקט תעשיתי. נוחות וביטחון.

אלא קשר של אהבה, אינטימיות וקירבה.

קשר של חיבור והעצמה הדדית.

קשר של מימוש מלא של הנשיות/הגבריות שלכם.

הקורס יהיה בתשלום.

אך שיעור המבוא שלו הוא בחינם.

בשיעור המבוא נעסוק בשאלות – מה לא עובד בזוגיות שלי? למה אני עדין מרגיש לבד? מהם הגורמים לקונפליקטים, לריחוק ולניכור בקשר זוגי?

כמו שאתם יודעים, הבנה של הבעייתיות היא חצי מהפיתרון.

השיעור יערך ביום שני כא' טבת 12.1 בשעה 20:30 ויועבר בשידור חי דרך האינטרנט.

כפי שכתבתי, ההשתתפות היא בחינם אך מחייבת הרשמה מראש.

ניתן להירשם כאן באמצעות הטופס

או כאן בעמוד ההרשמה עם כל הפרטים על הקורס

אשמח שתצטרפו אלינו למסע מרתק זה. ואם יש אנשים נוספים שאתם מכירים שיוכלו להיתרם מהצטרפות למסע זה אנא הזמינו גם אותם להצטרף.

אפשר לחיות בטוב. אפשר!!!

הרבה אהבה,

חני

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “להרגיש בדידות בזוגיות…”

  1. חבתאריך 04 ינו 2015 בשעה 1:27 pm

    "חיפשתי חיבור אידיאולוגי רציונאלי והזנחתי את החיבור הגופני והרגשי"

    יש גם הפוך חבור גופני בלי איאדולוגי וזה קורה המון בדור שלנו ,ויש גם גופני בלי רגשי , וזה גם לא טוב -לא?

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *