אוק 14 2012

הכל על הדימוי העצמי שלך…

מאת: בשעה 12:12 pm נושאים: התפתחות אישית

אין כמו לעשות הליכה על הבוקר. אבל כשזה מלווה בסיפור ובתובנה טובה זה עוד יותר כיף.

הבוקר יצאתי כרגיל לכיוון הפארק הלאומי, שם אני עושה את הליכת הבוקר שלי. כשהגעתי ראיתי קבוצה של פנסיונרים מתגודדים ליד השער. מסתבר שהשער היה עדיין סגור. התקרב אלי אחד מהפנסיונרים ואמר לי שתיכף יגיע קובי ויפתח את השער. החלטתי לחכות והתחלתנו קצת לדבר. הוא סיפר לי על המוצא שלו מברדיצ'וב אוקראינה ושהוא כבר 35 שנה בארץ וכו' וכו'.

תוך כדי שיחה, קלטתי בצדודית העין אדם נוסף שמגיע. גם הוא פנסיונר שאני פוגשת אותו מיד פעם בבקרים. אדם אדיב שתמיד מחייך. אז ציינתי בדרך אגב, "הנה מגיע האדון הנחמד".

לא תאמינו מה קרה מרגע זה. לא יודעת מה הרגיש אותו אחד שדיבר איתי עד עכשיו בנחמדות. אבל פתאום היה נראה שכרגע יש לו מטרה אחת בחיים. והיא להנמיך את האדון הנחמד. בינתיים נעצר האדון הנחמד לידנו וזה היה נראה כך:

הפנסיונר הראשון התחיל למשש לו בבגדים ולומר לו – מאיזה חברה הבגדים שלך? איזה פירמה ידועה? הבגדים שלי מפירמת X. אח"כ התחיל לשאול אותו כמה פעמים ביקרת בחו"ל ביקרת במקום זה וזה והתחיל לפרט את המקומות שהוא היה. אח"כ זה עבר לקרחת ולמראה החיצוני שלו. בקיצור, הוא ניסה בכל דרך אפשרית להוציא את האדון הנחמד קטן יותר ממנו.

זה היה מדהים ומגוחך גם יחד. בינתיים הגיע קובי ופתח את השער ואני המשכתי לדרכי מתוך הבנה שאין מה לעשות הגיל לא עושה את העבודה. ההיפך, ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מתקשים יותר להסתיר את החלקים שאנחנו בדרך כלל מסתירים כמו קנאה, דימוי עצמי נמוך, רגשות ילדותיים ועוד. כך שאין ברירה אלא להתחייב לתהליך אמיתי ופנימי של התבגרות רגשית. כיוון שהזמן לא עובד לטובתנו :)

זה גם גרם לי לרצות לכתוב פוסט על דימוי עצמי. אבל לפני הדימוי העצמי, כמה מילים על התדמית שלנו ועל הגיל הרגשי שלנו. כאשר אנחנו נתקעים בגיל רגשי מסוים. הגיל הרגשי שלנו נעצר באותה הנקודה ומנקודה זאת ואילך במקום רגשות אנחנו יוצרים תדמית. תדמית היא הדרך שלנו לתמוך בשכל ולהסתיר את זה שאנחנו תקועים רגשית בגיל מאד צעיר. התדמית תומכת בנו ומאפשרת לנו לתפקד ולהסתדר בתחומים הרציונאליים של החיים.

אבל מה שקורה זה, שככל שאנחנו מתבגרים, התדמית מתחילה להתערער. הגוף מזדקן ונחלש, ומפנה יותר אנרגיה לתהליכים שחשובים יותר להישרדות שלו.

כך שלתדמית נשאר פחות אנרגיה ומתחילים להיווצר בה בקיעים. מה שיוצר מצב שאפשר פחות להסתיר דברים, מתחילים להתנהג בצורה ילדותית יותר, מפוחדת יותר. מתעקשים על שטויות וכד'. בעצם מה שהתדמית נועדה להסתיר, מתחיל להיחשף מידי פעם.

ולכן פעמים רבות נראה אצל קשישים התנהגות ילדותית. זה לא קורה כי הם חוזרים אחורה בגיל אלא בגלל שהגיל הרגשי האמיתי שלהם נחשף. הוא היה קיים שם תמיד, רק שהתדמית שלהם הצליחה להסתיר זאת וכיום היא כבר לא תמיד מצליחה להסתיר זאת.

בכל אופן לענייננו: דימוי עצמי זאת הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו בעיניי עצמנו. ללא כל קשר לחברה. הקשר היחיד לחברה זה שהחברה נותנת לנו את נקודות התייחסות. החברה בעצם אחראית על קנה המידה אליו מתייחס הדימוי העצמי שלנו.

הדימוי העצמי שלנו הוא תוצאה של המהות שנולדנו איתה, יחד עם התכנים שהפנמנו מהסביבה ויחד עם החינוך שקיבלנו.

התכנים שהפנמנו מהסביבה מתבססים על טיב הקשר שהיה לנו עם הסביבה שלנו. עם ההורים, המורים ועם האנשים הקרובים לנו. באיזה אופן הם התייחסו אלינו? כמה מגע, חום ואהבה קיבלנו? כמה האמינו בנו, עודדו אותנו ותמכו בנו? כמה ומתי קיבלנו מילים טובות? האם וכמה התייחסו אלינו בכבוד? ועוד.

במידה והילדות שלנו הייתה ילדות תומכת, חמה, אוהבת, מאפשרת ומקבלת. במידה ולא חווינו ניסיונות לשינוי מי שאנחנו, מצד הסובבים אותנו כך גדלנו להיות מבוגרים בעלי דימוי עצמי תקין.

אבל במידה והילדות שלנו לא הייתה בדיוק כזאת. במידה וגדלנו בתחושה שמה שאנחנו הוא לא בדיוק טוב. ושהסביבה לא ממש מרוצה ולא ממש אוהבת את מה ואת מי שאנחנו. במידה ולא קיבלנו עידוד ותמיכה על מי שאנחנו ולא הרגשנו רצויים כמו שאנחנו – גדלנו להיות מבוגרים עם דימוי עצמי בעייתי.

דימוי עצמי בעייתי יכול להיות הן דימוי עצמי נמוך והן דימוי עצמי גבוה. בשתי המצבים אנחנו חווים את עצמנו כקטנים. רק שבדימוי עצמי נמוך – הסוד שאנחנו קטנים הוא מהסביבה בלבד (אנחנו מודעים לכך וחווים זאת בתוכנו). ובדימוי עצמי גבוה – לרוב הסוד שאנחנו קטנים הוא אפילו מעצמנו (אנחנו מסתירים זאת אפילו מעצמנו).

במידה וחווינו פחות חום מגבולות. פחות אהבה ויותר ביקורתיות, שיפוטיות והאשמות. נוצרו בנו תחושות פנימיות של חוסר יכולת, חוסר ערך ורגשי נחיתות (שאנחנו קטנים ופחותים מאחרים). התפתחה בנו חוויה פנימית, שמשהו בבסיס שלנו הוא לא טוב מספיק ושאחרים טובים יותר = דימוי עצמי נמוך שמשאיר אותי תלותי באחרים.

אך במידה והילדות שלנו התאפיינה בפינוק או בחוסר גבולות. במידה והיא התאפיינה בחוסר ניתוב של העוצמות שלנו. התפתחה בנו חוויה שאנחנו טובים יותר מאחרים, אנחנו מזלזלים בסמכות ובאנשים שהם לא בדיוק מצליחנים בקנה מידה שלנו = דימוי עצמי גבוה. דימוי עצמי גבוה שגורם לנו להסתתר מאחורי טבעת של חשיבות עצמית וגאווה.

בשתי המקרים, הגיל הרגשי שלנו הוא צעיר יותר מהגיל הכרונולוגי שלנו. ולרוב הגיל הרגשי שלנו יהיה צעיר מגיל חמש. כאשר הגיל הרגשי שלנו כל כך צעיר, הוא זה שבעצם מנהל אותנו רגשית, דבר שמשאיר אותנו עם דימוי עצמי של ילד. שזה אומר שאנחנו קטנים, חלשים ופוחדים מסמכות.

דימוי עצמי תקין מחייב שהגילאים הכרונולוגי והרגשי שלנו יהיו תואמים. ולשם כך, עלינו לעבור תהליך מודע של התבגרות רגשית. עלינו לאפשר לרגשות הילדיים שלנו להתבגר ובכך להשתחרר מהסוד הפנימי שלנו = שאנחנו קטנים וחלשים. אחרת לנצח נשאר בתוך דפוס שבו ננוע בין חוויה שאנחנו קטנים יותר מאחרים לבין תשוקה להיות גבוהים יותר מאחרים ולהיפך, שאנחנו גבוהים יותר מאחרים ומשתוקקים להיות נמוכים יותר מאחרים.

בדימוי עצמי תקין, אנחנו בגובה של הזולת. אנחנו מביטים על הזולת ועל עצמנו כאל אנשים שווים עם יכולות שונות. זה אינו מלווה במטען רגשי. יש לנו את היכולת להתכופף ולהתמלא מתוך בחירה. ויש לנו את היכולת להיות בתפקידים שמצריכים אותנו להיות במקום גבוה יותר, אך גם זה מתוך בחירה. אנחנו מתבוננים על עצמנו דרך העיניים שלנו. ותופסים את עצמנו בהתאם למי שאנחנו באמת.

אנחנו מפסיקים לנסות להקטין אחרים כיוון שאנחנו יודעים, שלזולת אין באמת קשר למי ולמה שאנחנו. ומבינים שבשביל להיות גבוהים באמת עלינו לרומם את עצמנו. שזה אומר להתפתח נפשית ואישית.

בדימוי עצמי תקין, אנחנו מבטאים את מי שאנחנו בצורה מלאה וחיים מתוך חוויה פנימית של עוצמה ושלמות. אנחנו לא מרגישים כל הזמן שמשהו בנו לא מספיק טוב. ובאותה מידה, גם לא מרגישים את הדחף הזה להוכיח לעצמנו ולאחרים כמה אנחנו שווים.

זאת הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולהתבונן – היכן בחייכם אתם מרגישים קטנים יותר? היכן בחייכם אתם נותנים כוח לאחרים עליכם ומקטינים את עצמכם? היכן אתם מגביהים את עצמכם, מרחיקים את עצמכם ומזלזלים באחרים? כמה אתם מסוגלים באופן יזום להנמיך את עצמכם ולבקש? כמה אתם מסוגלים להרגיש שלמים עם מי שאתם בלי צורך להצטדק ולהוכיח???

רגע לפני סיום, אני רוצה להוסיף הערה כללית. אני מוצאת את עצמי כותבת הרבה על החשיבות של התפתחות אישית ושל התבגרות רגשית. ואכן, התבגרות רגשית היא נקודת מפתח להרבה קשיים וסבל שיש לנו בחיים.

משום מה יש לי את הרושם, שאנשים מצליחים לקלוט את חשיבות הצבת יעדים והתמדה בדרך להשגת היעדים בתחום החומר. בתחומים כמו רכוש, קריירה וכד'. אבל כאשר מדובר בהצבת יעדים בתחום הרווחה הנפשית ויתרה מזאת כאשר מדובר על התמדה בתהליך. משום מה כוח הרצון והיכולות נעלמים. כישלונות מאד קטנים מרפים את ידינו. ואנחנו נכנעים למוכר ולידוע. נכנעים למציאות החיים הלא רצויה אך המוכרת. ואומרים לעצמנו – "מה לעשות ככה אני"

ואני תוהה לעצמי, למה? למה זה כך? למה אנחנו מעדיפים להתלונן, להתבכיין ולהישאר בסבל ולא מתגייסים בכל הכוח לצאת מהביצה הזאת?

מה אתם אומרים???

לא שאני אומרת שכולם כאלה, אבל הבודדים שכן מתגייסים בכל הכוח והעוצמה. הבודדים שכן מתמידים בדרך. הבודדים שכן מצליחים להיחלץ ממצב תודעה של חסר רגשי למצב תודעה של שפע רגשי הם החריגים. רובינו נתקלים באיזושהי נקודה שבה אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא מסוגלים לצאת ממנה. מה גורם לזה להיות כל כך קשה להשגה? אנחנו הרי כמהים לחופש הנפשי הזה. או שלא?!

שתפו את הפוסט עם כולם – תודה!

אשמח שתגיבו בתגובות למטה, ותשתפו אותי בתובנות שעלו לכם מקריאת הפוסט :)

רק טוב,

חני

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “הכל על הדימוי העצמי שלך…”

  1. אבי הלויבתאריך 14 אוק 2012 בשעה 6:50 pm

    ערב טוב חני.. פוסט מעולה… מאז שהתחלתי ( בזכותך ואיתך) לעבוד על ההתפתחות האישית שלי ועל ההתבגרות הרגשית שלי התחלתי להרגיש באמת שקט נפשי רוגע נפשי אמיתי.. גם כשאני לא מצליח וגם כשאני לא צודק וגם כשאני יוצא קטן ולא טוב.. לגבי מה שרשמת בסוף הפוסט "למה האנשים שבאמת מציבים מטרה להתפתחות אישית והתבגרות רגשית ומצליחים בה הם מועטים??" (מתוך פוסט אחר שפירסמת) כי אנשים אוהבים להשאר בזהות שלהם שהם לא בסדר להרגיש חסרי אונים ושירחמו עליהם ( אלוהים וכו ) אם זה מענווה מוטעית ואם לאו אין להם זהות אחרת הם לא מכירים את עצמם בלי אשמה בלי ביקורת הרסנית ואני מבין אותם… לילה טוב

    [Reply]

  2. יעלבתאריך 14 אוק 2012 בשעה 10:16 pm

    חני את מדהימה!
    כל פעם מחדש אני נפעמת מהיכולות והמקצועיות שלך,והיופי להביא את זה ברמת כתיבה שכזאת.
    אני מסכימה איתך לגבי הצרות שיכול הדימוי העצמי יכול להוביל אותנו ומאידך לגדולה.
    אני בתקופה ארוכה של התבוננות עמוקה,וכמה היה קשה לי להבין ולקבל שאני פועלת ממקום של דימוי עצמי נמוך וכמה קשה הפער בין התחושה הפנימית לבין החיצונית,אבל מה שחשוב שאני יודעת שעשיתי דרך ארוכה ועדיין הדרך לפניי–הדרך לקבלה אמיתית אותנטית ושלוה,
    אני חושבת שאנשים לא מציבים להם מטרות כמו מטרות חומריות,מפני שהם לא יודעים מה לעשות,וכמו כן בריאות נפשית עדיין לא בכותרות כמו ה"בריאות החומרית",למרות שחל שינוי קל בשנים האחרונות.
    הרשי לי להביע את תודתי והערכתי אליך,(את מצילה נפשות )

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך יקירה!

    [Reply]

  3. תלמידהבתאריך 15 אוק 2012 בשעה 12:07 am

    נכון וצודק וחכם… למרות שההבנה והתודעה לבדן אינן מספיקות כדי לחולל שינוי,
    וגם הדרך להתבגר רגשית לא נעשית ברגע אפילו אם מתאמצים…

    [Reply]

    חני Reply:

    יקירה, ולמה זה צריך להעשות ברגע?
    לטבע יש קצב משלו. אי אפשר להאיץ תהליכים אפשר לחבור אליהם :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *