מרץ 11 2012

על מה מבוססת תחושת ה"אני" שלך???

מאת: בשעה 1:19 pm נושאים: התפתחות אישית,תדמית ומהות

הרבה נושאים רבו על הזכות שאכתוב עליהם פוסט. אבל בסוף מצאתי את עצמי עם ארבעה ילדים בבית שתובעים ממני את מלוא תשומת הלב שלי. זה כבר מגוחך, מידי כמה חודשים אני מוצאת את עצמי בשגרה צפויה מראש של אזעקות והשבתת לימודים.

זה פשוט מדהים, איך שהחיים שלנו מתנהלים לפי דפוסים קבועים מראש. זה בא לידי ביטוי במישור הלאומי של הפסקות אש, חיסול מבוקש ואז הפגזה ושוב מתחילים מחדש סיבוב של הפסקת אש, חיסול מבוקש ושוב הפגזה וחוזר חלילה. אבל מה שיותר עצוב זה שהדפוס הזה בא לידי ביטוי בחיים האישיים שלנו ובקשרים החברתיים שלנו.

כל אחד מאיתנו והדרמה הקבועה שבתוכה הוא נעול. אנחנו מרגישים נורא ייחודיים אבל האמת היא שהתגובות שלנו צפויות מראש. הדרמות הנפשיות שאנחנו משתתפים בהם צפויים מראש ובמשחקים החברתיים והזוגיים שאנחנו משתתפים בהם כמעט ואין לנו בחירה.

העניין הוא שאנחנו כמעט ולא מסוגלים להיות נטולי משחק. אנחנו מאמצים לעצמנו את המשחק של ההורים שלנו, משחקים שבהם אנחנו זוכים לפידבק חברתי גבוה וכל משחק שנותן לנו סיפוק מסוים. רבע שעה של שיחה איתכם על החיים שלכם מספיקה בשביל לעלות על הדמות אותה אתם משחקים. ועל טיב הדרמה בה אתם משתתפים.

יש את הדרמה הנפשית השכיחה ביותר של אדם שמרגיש רע עם עצמו – אוכל על מנת להשתיק את הרגשות שלו – משמין – מרגיש רע עם עצמו – שוב אוכל וחוזר חלילה.

כל אחד מוצא את הדרמה הנפשית, הזוגית והחברתית שלו בהתאם לתפקיד שהוא לוקח לעצמו. בהתאם לאופי התדמית שהוא מסגל לעצמו. זה יכול להיות הנדבן, היועץ, המסכן, זה שתמיד אין לו, זה שכולם פוגעים בו, זה שמתאמץ ולא מצליח, זה שעושים לו עוול, החסר אונים, הבריון, אציל הנפש ועוד ועוד.

כמעט ולא נמצא מערכת יחסים עם עצמנו או עם הזולת שהיא אמיתית ומהותית נטולת דרמות ומשחקים. מאחורי הצורך להשתתף בדרמה נפשית קיים פחד. פחד עצום.

מגיל אפס בנינו את הזהות העצמית שלנו על שקר. בנינו את הזהות העצמית שלנו על תדמית לא אמיתית. כל תחושת האני שלנו מבוססת על הדרמות בהם אנחנו משתתפים. זאת אומנם תחושת אני מזויפת אך היא עדיין תחושת אני.

כאשר תחושת האני שלנו מבוססת על תדמית בעצם אין לנו תחושת אני. אנחנו מנסים להשיג לעצמנו תחושת ערך ומשמעות שנובעת מהישגים חיצוניים או מדברים שקיימים מחוץ לנו. אך זה לא באמת מחלחל פנימה. זה אומנם מזין את הדרמה בה אנחנו משתתפים. אך לא מעבר.

כאשר משהו מטלטל קורה בחיים שלנו ותחושת האני המזויפת מתנפצת אנחנו נשארים חסרי כל. חסרי ערך עצמי ותחושת משמעות. פתאום כל מה שהגדיר אותנו כבר לא שווה כלום. פעם למדתי בקורס עם מישהי שאבא שלה התאבד כיוון שירד מנכסיו. והיא הצדיקה אותו. אותו אב לדג' היה מזוהה עם התדמית שלו כעשיר ובעל יכולת. וברגע שהשתנה הסטאטוס שלו, לא היו לו שום כוחות נפש פנימיים שאפשרו לו להרגיש בעל ערך גם כאשר התדמית החיצונית השתנתה.

אבל האמת שלא צריך להרחיק. אני רואה את זה בעצמי, כל פעם כשאני מנטרלת את הדרמה האישית שלי אני נשארת עם כלום. והכלום הזה מפחיד. הוא מפחיד בגלל שתחושת האני המזויפת שלי מתנפצת ומה שנשאר זה ריק. האמת היא שמתחת לריק קיים מאגר בלתי נדלה של מהות, אהבה ושלווה. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

ובינתיים, עד שהסיפור של הטילים יגמר אי פעם אם בכלל – אנחנו יכולים לבחור לעשות שינוי בחיים האישיים שלנו. אנחנו יכולים לבחור לצאת לחופשי. להפוך לעצמאיים נפשית. אבל בשביל זה אנחנו חייבים לזהות את הדרמות הנפשיות שלנו ופשוט להפסיק להזדהות איתם. לא להילחם בהם. לא לשפוט אותם. פשוט להתבונן בהם, לאפשר להם להתרחש אבל פשוט לא להיות חלק מהם.

אז מה הדרמה שלכם? מרגישים כישלון? מרגישים שעושים לכם עוול? מרגישים חסרי אונים? מרגישים שלאף אחד לא אכפת מכם? מרגישים שכולם תובעים מכם יותר מידי? טובעים בייסורי מצפון רגשות אשמה? מרגישים שאי אפשר לאהוב אתכם? מרגישים נחותים מאחרים? מרגישים בעלי ערך יותר מאחרים? מרגישים שאתם חייבים להסתובב עם חיוך מרוח על הפנים שלכם? מה?

העיזו לשים סימני שאלה. מי תהיו בלי בדרמה האישית שלכם? האם האגו שלכם יונק את תחושת הזהות העצמית והייחודיות שלו מהדרמה האישית שלכם? תסכימו רק לראות. השאר כבר יבוא מאליו…

הרבה הצלחה, וכמובן הצלחה גם לי בניסיון להעסיק ארבעה ילדים שמבלים להם בבית…

מחכה לתגובות שלכם – בעיקר אשמח שתשתפו היכן הפוסט נוגע בכם.

חני

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “על מה מבוססת תחושת ה"אני" שלך???”

  1. תלמידהבתאריך 12 מרץ 2012 בשעה 12:13 am

    מצטרפת לאיחולים ולחיזוקים. דברייך חזקים ונוגעים.
    מוצאת את עצמי שוקעת בהרהורים לגבי המשפטים האחרונים. האם באמת מספיק רק לראות? האם כל השאר מתרחש מאליו? רק אצלי הדברים עובדים אחרת? הבחנתי בלא מעט דפוסים נפשיים בי במהלך השנים. ראיתי, השתוממתי, כמו מאליו נוצר מרחק ביני לבינם. הם הדפוס שלי אבל הם אינם אני. ו – – – אחרי ימים או עשור (או הרבה פחות) מצאתי את עצמי שוב שם.
    מה בדיוק משתבש אצלי? רק אצלי?

    [Reply]

    חני Reply:

    היי תלמידה,
    הדרמות שלנו יונקות מעצם היותם בצללים. בחוסר המודעות שלנו.
    יכול להיות שמה שהדפוס שהפכת מודעת אליו הוא חלקי? הוא כיסוי?
    כמו בדג' של מישהי שאוכלת כשמרגישה רע. ששמה לב שהיא אוכלת אבל לא מזהה את הדפוס הנפשי שקיים מתחתיו. אין לה סיכוי לשחרר אותו.
    אולי תעיזי לשתף מה הדרמה שבתוכה את שבויה?
    אם עלית על הנקודה האמיתית, מספיק לצפות בה. לאט לאט היא מצטמקת. ורגעי החופש גדלים בהדרגה.
    לפעמים כששנאה עצמית מהולה בעניין היא עצמה לב ליבו של הדרמה. הדרמה לא יכולה להיעלם כי היא פיתרון מעולה לכך שלא נצטרך להתעסק עם השנאה העצמית שקיימת בנו.
    הרבה הצלחה,
    חני

    [Reply]

  2. שרוןבתאריך 12 מרץ 2012 בשעה 9:56 am

    חני תודה על הדברים שכתבת
    כמה שהם נכונים!
    ונותנים הרבה חומר למחשבה והתבוננות
    אבל כמי שתמיד קופצים לה הרבה שאלות
    איך באמת מתפטרים מדרמה שזיהינו ולא זמנית כמו שכתבה תלמידה מעלי?
    ואיך מגיעים למאגר העשיר שמתחת?

    [Reply]

    חני Reply:

    שרון יקרה,
    תנסי לדבר על החולשות שלך. על הדרמות שלך. על הכאב שלך.
    דיבור מתוך הכאב הרגשי שלנו מוביל אותנו היישר למקום הפנימי השליו שלנו.
    תנסי! תסכימי להיחשף באמת.
    זה מפחיד אבל כל כך פשוט.
    חיבוק,
    חני

    [Reply]

  3. אביבתאריך 05 יול 2012 בשעה 8:32 am

    שלום חני…. תודה רבה על שיתוף הפסוט הזה. כמו תמיד אני נהנה לקרוא כתבות שלך. ערוכים בטוב טעם ודעת ונוגעים ללב מאוד. אני רוצה לציין כאן שאומנם אחד הדברים הקשים והמבלבלים הוא להתחבר באמת לעצמך אבל כמו שהוא קשה ומבלבל. ברגע שמוצאים אותו ומשלימים איתו ונותנים לו ביטוי ומקום. השמחה עצומה והרוגע הנפשי גבוה ביותר. שוב תודה רבה על השיתוף ששווה הון. יום אמיתי :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *