מאי 02 2015

להסכים להראות את עצמך

בשביל מה זה טוב? הוא שואל אותי…

בשביל מה זה טוב לדבר על מה שכבר היה ועבר?

בשביל מה זה טוב????

הפחד ממלא את האוויר.

הכאב הבלתי אפשרי…

בשביל מה לגעת במה שעבר כבר ונגמר?

בשביל מה להחיות את מה שמת?

בשביל מה?

ואני…

אני רק מרגישה את כל הבליל המשתק הזה שלו שפוגש את הבליל המשתק הזה שלי

מרגישה, מכילה ומחכה…

אין דרך אחרת.

אין באמת דרך אחרת לריפוי מלא

הדרך לריפוי עוברת דרך הלב והרגשות.

וברגשות, מה לעשות אין רק אהבה.

יש שם עבר שלם של רגשות, חוויות ואירועים תקועים שבשעת מעשה תת המודע שלנו לא היה מסוגל לשאת ולכן דחק אותם פנימה. העלים אותם מעיננו.

להסכים להראות – זאת הדרך!

להסכים להראות את הצורך. את הכאב. את החולשה. את הפגיעה. את הכעס. את חוסר האונים. את הרצון. את הייאוש. האכזבה. הבדידות. הבושה. האשמה. הפחד. התקווה. האמון. העוצמה. האהבה.

להסכים להראות את מי שאתה.

להסכים להראות את מי שאת.

[להסכים להראות את מי שאני…]

כל מה שנשאר שם בצללים. כל מה שאנחנו מעדיפים להשאיר בחושך, במרתף. כל מה שאנחנו מסרבים לראות ולהראות – מתחיל לעבוד נגדנו.

וכך בשקט בשקט מתחת לפני השטח מתפתחות להם מבפנים הפרעות אכילה, דיכאון, חרדות, מחלות פסיכוסומאטיות, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון ועוד מרעין בישין.

האמת היא שכמעט כל מה שלא עובד לנו נכון וטוב בחיים קבור שם, באנרגיה התקועה. ברגש התקוע.

ובהיעדר היכולת הבסיסית והראשונית ביותר שלנו.

יכולת שכולנו נולדנו איתה.

ואתם יודעים מה – יותר מיכולת.

צורך.

צורך אמיתי של ממש.

שמישהו יראה אותנו.

יראה את כל כולנו.

שתהיה לנו האפשרות להראות את עצמנו.

להראות את כל כולנו. את כל מי שאנחנו.

לפעמים לא צריך הרבה יותר מזה בשביל להירפא.

פשוט להסכים להוציא לאור את כל מה ששוכב שם בפנים.

בתכלס', זאת נקודה חשובה ומשמעותית מאד.

כולנו חיים ברמה כזאת או אחרת של חשיפה וברמה כזאת או אחרת של 'סוד', העדר חשיפה.

ולכאורה זה מתעתע.

כי יכול להיות שאני דברנית גדולה מאד. ובחוויה שלי אני משתפת ומדברת על הכל.

אבל האמת היא שזה לא מספיק.

ישנם 3 רמות של חשיפה.

חשיפה ברמה הרציונאלית

חשיפה ברמה הרגשית

וחשיפה ברמה האינטימית

כל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר על הסקאלה הזאת מבחינת יכולת החשיפה שלו.

ככל שאנחנו מעמיקים יותר לכיוון האינטימי, נמצאים שם הכאבים היותר גדולים, מהגילאים היותר מוקדמים והתקיעויות המשמעותיות והמשפיעות ביותר. וכתוצאה מכך גם כמויות ואיכות הפחדים היותר משתקים עד כדי אימה וחרדה של ממש.

זה אחרת לכתוב בוואצפ לחברה שאני בודדה מאשר לומר בטלפון לאותה חברה שאני בודדה מאשר להרגיש את הבדידות, לכאוב אותה ובאותו הרגע לשתף אותה פנים אל פנים מול אותה החברה.

ככל שאני מצליח יותר לשתף מתוך הכאב ופחות לדבר על הכאב מבחוץ, הריפוי שאני מכניס לחיים שלי גדל משמעותית.

האנרגיה הרגשית התקועה משתחררת. גוף הכאב מתכווץ ואני מפנה מקום לאהבה ולחופש.

וחשוב מכל, אני מתבגרת רגשית. אני מכניסה זמן לרגש התקוע ומאפשרת לגיל הרגשי שלי להתחיל להתקדם לכיוון הגיל הכרונולוגי שלי.

אז כן.

כולנו סוחבים איתנו רמה מסויימת של כאב.

חלקנו סוחבים רמה מאד גבוהה של כאב ופגיעות.

חלקנו עברנו ילדות מאד קשה, כואבת ובודדה.

חלקנו גדלנו בצל ביקורת ובהיעדר מוחלט של אהבה וקבלה.

חלקנו עברנו חוויות לא נעימות ואולי אפילו טראומטיות.

חלקנו מגיל אפס מסתובבים בעולם עם תחושת זרות וחוסר שייכות.

חלקנו ננטשנו. נבגדנו והוזנחנו.

חלקנו נחשפנו לרוע ולאלימות מזעזעת.

חלקנו חיים בהישרדות רגשית מהשנייה בה הגחנו לעולם ואולי אפילו כבר מהעוברות.

זה לא קל.

החוויות הרגשיות האלה תקועות עמוק בתוך תת המודע

והכאב שם לא נעלם. רגש שהודחק, נמצא שם במלואו. כשהוא דחוק בתוכנו הוא נמצא שם בחושך ללא זמן.

ברגע שאנחנו מאפשרים לו לעלות, הוא נחווה על ידינו במלא עוצמתו, כאילו זה קורה עכשיו. וזה קשה מאד. כואב מאד!

רק שאם אנחנו רוצים לחיות חיים עם חופש פנימי. חיים מלאים באהבה. חיים של קרבה. אינטימיות וחיבור –

אין מנוס מלפתוח את הלב.

ואם אנחנו באמת רוצים לפתוח את הלב, עלינו להיות מוכנים להרגיש את כל מה שמרגיש בו.

להסכים להרגיש כאב בדיוק כמו להסכים להרגיש אהבה.

אי אפשר לחיות בלי אהבה.

ובאותה המידה אי אפשר לחיות בלי להרגיש את הכאב.

אי אפשר לחיות בלי הלב.

אפשר להתנהל. אפשר לגסוס. אפשר להתבונן על החיים. אפשר לשרת את החיים. אפשר לרוץ ולברוח.

אבל בשביל באמת לקחת חלק בחיים אין מנוס מלפגוש את החיים דרך הלב.

הדרך אל הלב היא דרך חיים.

דרך חיים שמחייבת הרבה אומץ. כנות וחמלה.

זאת דרך שמרככת אותנו. נותנת לנו להרגיש חלשים. נזקקים. זאת דרך שמחברת אותנו לעצמנו ולאחרים.

אז נכון – היא מחייבת אותנו לוותר על ההיאחזות ב:

'אני לא צריכה אף אחד'

'אני יראה לכם שאני הצודקת ואתם הטועים'

'מי אתם בכלל…'

'אין סיכוי שאני אראה שרע/קשה לי'

זאת דרך שמחייבת וויתור על הנפרדות ועל המאבק.

זאת דרך שמחייבת וויתור על התחרות והצורך להוכיח.

זאת דרך שמחייבת כניעה. התמסרות. והרבה קבלה.

וכן.

זה מפחיד.

זה מפחיד לוותר על האגו.

זה מפחיד לוותר על הזהות העצמית שלנו שמושתתת על פחד.

זה מפחיד לוותר על הכלים ההישרדותיים שבחוויה שלנו הגנו עלינו מפגיעה.

זה מפחיד להראות את מי שאנחנו.

אבל זה משתלם.

זה משתלם בגדול.

זאת הדרך היחידה לחיות מתוך בריאות אמיתית.

מתוך חיבור אמיתי וביטוי מלא של הבריאה הייחודית שהיא מי שאנחנו.

ביטוי של המהות הכי אותנטית ושייחודית רק לנו.

אז בשביל זה.

בשביל זה, זה טוב.

בדיוק בשביל זה שווה להיכנס לשם פנימה ולהתחיל לעשות בדק בית. להסכים לשחרר, להראות ולהתחבר.

להסכים לחיות באופן מלא.

אשמח לשמוע מכם איפה זה פוגש אתכם באופן אישי בחייכם.

הרבה אהבה וטוב,

חני

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “להסכים להראות את עצמך”

  1. מתיבתאריך 03 מאי 2015 בשעה 6:45 am

    מקסים , נפלא …
    אשמח לשמוע מהו "סוד" הטיפול שמאפשר למטופל לעשות את הקסם הנפלא הזה …

    אהבה
    מתי

    [Reply]

  2. אביטל לויבתאריך 03 מאי 2015 בשעה 9:46 am

    את כותבת מדהים וכל מילה אמת!

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *