יונ 01 2014

איך מאפשרים ללב לבטא את מה שמרגיש לו בצורה חופשית ומלאה?

האנשים השותקים.

כך אני קוראת להם.

אני פוגשת אותם שוב ושוב.

אנשים שסביב הלב שלהם יש מחסום עבה.

מחסום של שתיקה.

מבחוץ הכל בסדר.

אצל חלקם אפילו לא מבחינם בשתיקת הלב.

היא מיטשטשת בבליל מילים רציונאליות או ריקניות.

פעם גם אני הייתי כזאת…

מילה לא יצאה מהלב שלי.

גם כשהבנתי שזה הדבר הנכון לעשות זה פשוט לא הצליח לי.

המילים נתקעו. לא זרמו.

רק שקט גדול שעטף את הכל והסתיר אותי יותר מהכל.

אצלי זה היה מוקצן במיוחד כי מחסום השתיקה עטף גם את העולם המחשבתי שלי.

חשבתי אחרת מהסובבים אותי. ראיתי אחרת ושתקתי.

וככל שהשתיקה גדלה הבדידות גדלה ותחושת המחנק גדלה.

…אנשים סביבי בכלל לא ידעו שאני שותקת. אבל בפנים נחנקתי.

כשכבר לא הייתי מסוגלת יותר פתחתי בלוג אנונימי ובו התחלתי להביע החוצה את העולם הפנימי שלי. את מה שעובר עלי. מרגיש לי וחושב לי.

(למקרה ואתם שואלים הבלוג היה בקפה דמרקר ואיכשהו נעלם ונגוז לו לגמרי – לצערי אין לי העתק ממנו)

כך או כך אני מכירה את חוויית השתיקה

את ההסתובבות בעולם עם פער גדול בין מה שעובר עלי ומרגיש לי לבין מה שאני מבטא החוצה

את הפער הזה בין איך שאני רואה את העולם וחווה אותו לבין מה שאני מבטאה החוצה

את השתיקה הזאת סביב הלב, ובמקרה הכואב יותר גם סביב המחשבה.

בשבועות האחרונים שוחחתי עם עשרות אנשים שותקים

כל אחד והסיפור שלו.

כל אחד והשתיקה שלו

המשותף לכולם היא ההסתרה

הסתרה של חלק ממי שהם

חלק מהעולם הפנימי שלהם

ולמרבה הכאב, זה דווקא החלק המהותי שבתוכם…

כל אחד וסיבותיו הוא.

כל אחד ועברו הוא.

והמשותף לכולם היא תחושת המחנק והכלא הפנימי.

ככל שהעולם הפנימי עשיר יותר

ככל שהחופש המחשבתי גדול יותר

ככל שהלב מלא יותר

החיפוש אחר ביטוי גדול יותר

וההסתרה כואבת יותר

ושלא תטעו, חלקם אנשים מאד מפורסמים.

חלקם אפילו אנשי תקשורת שנונים

אמנים

מטפלים

פוליטיקאים

ורבנים

אנשים שכלפי חוץ נראים עם פה גדול

אנשים שכלפי חוץ נראים הכי טבעיים ומשוחררים

אנשים שהסביבה אוהבת ומעריכה על טוב ליבם

וגם אנשים שנראים רגילים ופשוטים שבתוכם מבעבע עולם פנימי עשיר שמחפש להתבטא. קול יחודי שמחפש להישמע

ושותק.

לא משנה איפה זה פוגש אותך

אם יש חלקים שותקים בתוכך

אם יש לך רגשות שאתה לא יכול לשתף ולחלוק

אם יש לך מחשבות ודעות שאתה לא יכול להביע

אם יש לך חלומות ותשוקות שאתה מצניע

אם יש לך צרכים ורצונות שאתה לא מביא לידי ביטוי

אתה מחמיץ משהו חשוב

אתה מחמיץ את החופש להיות מי שאתה בצורה מלאה

אתה מחמיץ את החיים עצמם

וזה לא חייב להיות כך.

אם אני למדתי לפתוח את הלב ולחלוק את הרגשות הכי עדינים, מביכים וחשופים שלי

אם אני למדתי לפתוח את הפה ולהביע את מה שחושב לי

גם אתם יכולים. (ותאמינו לי!)

אין כמו החופש להביא את מי שאתה לידי ביטוי באופן חופשי, זורם ופתוח.

רק כשאנחנו מביאים את עצמנו בצורה מלאה ומפסיקים להסתיר ולהסתתר אנחנו יכולים לחוות את ההרגשה הבסיסית שנועדנו להרגיש והיא – שמותר לנו להיות מי שאנחנו בצורה מלאה. ושמי שאנחנו זה טוב וראוי בצורה מוחלטת. ושאנחנו טובים וראויים לאהבה עם חוסר המושלמות שלנו.

חוסר השייכות, תחושת הזרות, הבדידות הפנימית והחוויה שאנחנו מסתובבים ליד החיים נעלמים

ומאנשים שותקים אנחנו הופכים לאנשים חיים

אז איך באמת מחוללים את השינוי?

איך מטפלים במחסום הזה שיושב בין העולם הפנימי שלנו לעולם החיצוני?

איך מאפשרים ללב לבטא את מה שמרגיש לו?

על זה בדיוק ועוד אני הולכת לדבר בוובינר מיוחד (הדרכה אינטרנטית שמועברת בשידור חי)

העולם הפנימי שלי – מסוד לעוצמה

הוובינר יערך ב12.6.14 יד' סיון בשעה 20:30

ההשתתפות היא בחינם אך יש צורך בהרשמה מראש – כאן בטופס (פשוט להכניס את כתובת המייל ולהירשם)

דואר אלקטרוני *

הקלטה תשלח לנרשמים בלבד כך שגם אם אין באפשרותכם להשתתף בשידור החי אני ממליצה להירשם

ועכשיו, אשמח לשמוע מכם איפה הנושא הזה פוגש אתכם באופן אישי – שתפו אותי כאן בתגובות

חשבו רגע על כל מי שאתם מכירים – אם יש מישהו שלדעתכם יוכל להפיק תועלת מההאזנה לוובינר אנא שלחו לו את הקישור להרשמה

הרבה אהבה וטוב,

חני

13 תגובות

13 תגובות לפוסט “איך מאפשרים ללב לבטא את מה שמרגיש לו בצורה חופשית ומלאה?”

  1. אוריבתאריך 01 יונ 2014 בשעה 9:29 am

    מדהים חני.מה שלומך?איך שכאילו הכל פתוח,חי,זורם ואפילו אנחנו בעצמינו מאמינים לזה ולא רק העולם שבחוץ,אבל בפנים הלב סגור,נעול,מצפה לישועה.היתרון שיש למטפל זה שהוא יכול לשמוע ממטופליו על זה ולהרוויח הבנה ופרופורציה על החיים שלו בעצמו..במקרה של הפוסט הזה גם חלקת זאת עימנו,אני אישית התחזקתי.ואיך כתבת:לא משנה מה המבחוץ שלהם=רבנים,אומנים;-)..המשיכי לזרוח

    [Reply]

    חני Reply:

    אורי יקר,
    כשאנחנו מתחברים לעצמנו,
    הכל הופך לברור כל כך.
    אנחנו מתחילים להתמודד עם המציאות האמיתית ולא עם הדמיונות והסיפורים אנחנו מספרים לעצמנו.
    אדם טוב אתה!

    [Reply]

  2. הילהבתאריך 01 יונ 2014 בשעה 11:40 am

    חני, מרתק ביותר לקרוא, זו בדיוק השאלה שאני מתחבטת בה..האם הפחד מלחשוף את עצמנו הוא בסופו של דבר פחד חיובי?
    פעמים אני פוחדת מלהראות את כולי, שכולם יראו את הקסם שיש לי ואת החלקים הפחות קסומים. כי אם כולם יגלו את הסוד שלי ויחוו אותו – אז אני כבר לא סוד, ודבר גלוי אין לאף אחד את המשיכה לגלות אותו ולהיות בקירבתו. הוא משעמם. הוא ידוע.
    זה קורה לי המון בהיכריות. אני מכירה אדם ורוצה לחשוף את האישיות שלי בפניו את הרגשות הקטנים את הדברים החיוביים שראיתי בו אבל אז אני מפחדת להיות חשופה אז אני סוגרת ומשדרת אישיות אחרת. אני פוחדת שאם הם יגלו אותי , את מי שאני, הם יעשו היכרות וימשיכו הלאה. לא ישארו לחיות עם זה..
    אז מה כן צריך? לחשוף או להשאיר לעצמך חלקים שהם רק שלך? כי החשיפה היא בעצם החופש והשחרור…

    [Reply]

    חני Reply:

    הילה יקרה,
    פחד הוא פחד. לא חיובי ולא שלילי.
    מטרתו לנסות להגן עלינו.
    העניין הוא, שהוא מוזן מהעבר.
    אם פעם כשהייתי ילדה קטנה קפצה עלי חתולה ונבהלתי היום בגילי המופלג אני עדין אפחד מחתולות למרות שאני כבר גדולה וחזקה.
    וכך גם לגבי פחדים רגשיים. אנחנו סוחבים אותם מהעבר ולפעמים הם כבר לא רלוונטים.
    הפחד שלך מזה שתחשפי וכבר לא ירצו אותך יושב על כאב גדול שאת סוחבת איתך מהעבר
    זה סיפור שאת מספרת לעצמך כדי להגן על אותה הילדה הקטנה שנפגעה
    חשוב לראות את זה לפני שאנחנו מחפשים מה לעשות עם זה.
    אבל בגדול, חשוב שתהיה לנו בחירה. כשאנחנו יכולים לחשוף ויכולים להסתיר כאן יש לנו בחירה אמיתית
    וכשיש בחירה יש חופש
    חיבוק גדול,
    חני

    [Reply]

  3. מיריבתאריך 04 יונ 2014 בשעה 12:35 pm

    wow נראה לי שאני במקום הנכון ולא סתם במקרה. המאמר הזה כאילו נכתב עלי באופן מושלם. תמיד חשבתי שאין צורך לשתף אחרים גם מבית היו סיסמאות של "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית ולא בחוץ" וזה מה שחרוט בזיכרוני. אז כמה לשתף ועם מי הם תמיד מחזיר אותי לפחד ואני ננעלת, אולי מפני חשיפה של אישיותי. ומה שקורה זהו המרחק שהשתיקה גורמת, מרחק מזוגיות מילדים ואפילו מעצמי. תחושה של לבדות אפילו בסביבה הומה אינה נעימה. תודה רבה חני.

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה גם לך מירי יקרה.
    מוזמנה באהבה להצטרף לוובינר!

    [Reply]

  4. זיובתאריך 04 יונ 2014 בשעה 7:45 pm

    חני היקרה מאוד! מבחינת ראש -רציה אנו מבינים את התהליכים. הבעיה היא הרגש, הנפש…. זה המחסום!!!! ואיך משתחררים מהמחסומים? רק בצורה ריגשית וזאת עבודה , עבודה , עבודה. אם יש לי חרדת הטישה, ריגשי אשם ומפחד להסתכן או מהתגובה של השני שהוא יקר לי לא נוכל להתקדם. רק יל ידי מודעות שיכלית איפשר….

    [Reply]

    חני Reply:

    זיו יקר,
    בדיוק על זה אנחנו הולכים לדבר בוובינר – מקווה לפגוש אותך שם איתנו!

    [Reply]

  5. שושיבתאריך 05 יונ 2014 בשעה 8:20 am

    חני בוקר טוב ממש כך מרגישה

    [Reply]

    חני Reply:

    חיבוק יקירה!

    [Reply]

  6. חניתהבתאריך 08 יונ 2014 בשעה 9:15 am

    חני יקירה
    פשוט מתענגת מהכתבות שלך ומהמסע אחר הלב. מבחינתי את מלאך משמיים
    יום נפלא

    [Reply]

    חני Reply:

    באהבה גדולה!
    יום נפלא גם לך.

    [Reply]

  7. זיובתאריך 11 יונ 2014 בשעה 6:18 pm

    אפשר לדבר שעות וימים…..אם יש בך פחד נטישה ולא מוכן להסתכן – כי השני קרוב,אהוב יכול לעשות ברוגז אז לא ניתן לשנות… אז תכלס איך עושים ולחיות בשלום עם עצמנו??? קשור גם לאהבה עצמית.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *