אוג 16 2015

להרגיש שמשהו חסר!

יש רגעים שבהם בא לי לזרוק הכל.

ברגעים האלה אם רק הייתי יכולה הייתי עושה לעצמי ריסט ומזמינה לעצמי אישיות אחרת. פשוטה יותר. תמימה יותר. חלקה יותר וכנועה יותר.

כזאת שנוח לה עם מוסכמות. שלא מנסה להבין כל דבר ובעיקר כזאת שעושה גם מה שלא ברור לה רק בגלל שכולם עושים. כזאת שלא רואה. ושגם כשהיא רואה היא מצליחה להסתדר עם צרימות הרמוניות כאלה ואחרות.

יש רגעים שקשה לי לפלס את הדרך שלי. שהחיפוש שלי קשה לי.

יש רגעים שאני פשוט כמהה להיות חלק מההמון. להיות חלק ממליארד טועים. חלק מאלה שנוהרים להם עם ההמון רק בגלל שהוא המון. להיות כזאת שלא יודעת, לא אכפת לה ולא רוצה לדעת.

יש משהו במפגש עם הקהילה שממנה אני באה שמעיר בי את כאב האינדבדואליות. שמעיר בי את הכאב של אלה שמפלסים את דרכם בכוחות עצמם. את הכאב של אלה שמרגישים זרות אל מול המון דומה של אנשים ששואבים כוח, אקסטזה, שייכות ועוצמה רק מעצם היותם כה רבים שהולכים בדרך אחת שמאד ברורה להם, בדרך שמלאה בסימני קריאה שנבדקים רק עד גבול מסויים ושכך זה בסדר להם.

השבת התארחנו אצל חברים מקסימים. האמת היא שתכלס' ממש קינאתי בהם.

קינאתי בהם על זה שהדרך שלהם נורא ברורה להם. על שאין להם שאלות. על שהספקות לא אוכלים בהם כל חלקה טובה. על כך שאין בהם ניגודים נפשיים שמושכים אותם לכיוונים שונים. על שהם מאמינים בדרך שלהם ומחזיקים בה ללא עוררין. על שהם לא רואים את כל מה שצורם בדרך הזאת. על כך שהם לא רואים את חלקיות הדרך. על שהדרך שלהם מנחמת אותם ומשרה בהם ביטחון. בעיקר בעיקר, על האמונה המלאה ועל הנחמה שהדרך הזאת מקנה להם.

אולי ממבט ראשון זה נראה ההיפך. אבל יש בי משהו שעמוק בפנים רוצה להיות חלק ממשהו גדול.

משהו שכמה להתמסר למשהו שהוא גדול ממנו.

געגוע פנימי שמנהל את חיי.

יש אנשים שהקהילה מספקת להם את המענה הזה.

ויש כאלה, ואני בינהם שזה פשוט לא עובד להם. עם כל הרצון הטוב. ותאמינו לי שיש הרבה רצון. [המחיר של ללכת לבד כואב בהרבה מהמחיר של להיות חלק מהעדר]

יש אנשים שהכמיהה למשהו שהוא גדול מהם. הכמיהה לאחדות, התמסרות והתכללות בוערת בתוכם, משגעת אותם ומייסרת אותם.

הכמיהה הזאת מניעה אותם ולא מאפשרת להם לנוח. היא דוחפת אותם בחיפוש שלהם ומאותתת להם כשמשהו מזוייף ולא מדוייק להם.

הם לא מצליחים למצוא את זה בקהילה. לא מצליחים להתמסר לדרך אחת מסוימת ללא עוררין. לא מצליחים להסתפק בתשובות שמרגיעות את הרוב וקולטים כל הזמן את מוגבלות הדרך.

החיפוש שלהם הוא לא [רק] אחר שייכות אלא [בעיקר] להתכללות.

מי שאין בו את הגעגוע הזה להתמסרות לאינסוף.

מי שאין בו את הכמיהה למוסס את הנפרדות ואת המשיכה להתרחבות שכוללת בתוכה הכל.

מי שאין בו את הכאב על חוסר ההרמוניה וחיפוש מתמיד אחר הרמוניה.

לא יבין זאת לעולם.

יש לי חברה שכבר שנים חוזרת ואומרת לי: "חני. עזבי. יש לך הכל. מה את עדיין מחפשת? עזבי את החיפוש שלך ופשוט תחיי כמו כולם. תמצאי גבר. תתמסדי. תחסכי. תתקדמי לבית משלך. תשחררי את החיפוש שלך. תלמדי לחיות איתו ותתעלמי ממנו".

היא לא מבינה. היא לא יכולה להבין.

היא לא מבינה שלא אני בוחרת בחיפוש הזה. החיפוש הזה בחר אותי.

והאמת היא, שלא תמיד זה קל. להיפך…

ברור לי שחלק מכם יושב עכשיו, קורא את המילים שלי ומפטיר לעצמו בחוסר הבנה: "מה היא רוצה?!" "מה עובר עליה?!" "הכל בסדר איתה?!" "היא נהייתה כזאת מוזרה החני הזאת…"

אבל גם ברור לי שחלק מכם [אולי קטן], יושב כאן עכשיו, קורא את המילים שלי. מזדהה ונאנח לעצמו בהקלה שהנה הוא לא המשוגע היחיד שמסתובב כאן על כדור הארץ.

אז כן, יש כאן בינינו כאלה שמגיל צעיר ביותר מסתובבים בעולם בתחושה של חוסר חיבור.

כאלה שמסתובבים בחוויה פנימית שבאיזשהו מקום הם לא מחוברים כאן עד הסוף למה שקורה.

הם מתבוננים החוצה, רואים אחרים מסתדרים, זורמים וחיים. אבל הם עצמם לא מצליחים להבין עד הסוף איך זה עובד כאן? איך הדברים באמת מתנהלים כאן? מה יש לאחרים שלהם חסר?

האנשים האלה מגיעים לעולם עם זיכרון נשמתי מאד גדול של אחדות והרמוניה. ובפועל את זה הם מחפשים. זה מה שהולך להניע את החיפוש שלהם וזאת גם הסיבה להסתגלות האיטית יותר שלהם ל'חוקי המשחק' כאן.

ככל הזיכרון הנשמתי של האדם גדול יותר, הגעגוע התמידי שמלווה אותו גדול יותר והחסר התמידי והזרות שאיתם הוא מסתובב כואבים יותר.

לכאורה הם נראים כמו כולם. אבל בתוכם יש משהו שמייסר ומאותת להם כל הזמן שאולי זה לא המקום שלהם. שמשהו בהם אולי לא בסדר כי הם פשוט לא מצליחים ליישר קו ולהרגיש חלק. שחסרים להם כלים שלאחרים יש ושאין להם מושג מאיפה מתחילים להשיג אותם. ההבנה שמשהו לא עובד להם בלי להבין מה, מאד מאד מתסכלת ומייאשת אותם.

בדרך כלל אמות המידה שלהם על החיים גבוהות מאד, הם מזהים בקלות את אלה שמזייפים, הם מתרחקים משטחיות נמשכים לדיוק וכתוצאה מכך חלקם גם מפתחים חוסר אמון בסיסי באנשים ובמניעיהם ותחושת זרות.

איכשהו הם חיים בחוויה שהם צריכים להגן על עצמם ברמה כזאת או אחרת.

החיים שלהם מלאים בבדידות.

ובתכלס' הדבר שהם הכי כמהים לו זה חיבור ואחדות מלאים. אבל למרבה האבסורד זה גם הדבר שהכי מפחיד אותם….

זה על רגל אחת תמצית המסע שלהם. תמצית הכאב שלהם. תמצית הפחדים שלהם. תמצית הייסורים שלהם. ותמצית התיקון שלהם.

זה סיפור חייהם.

ללמוד להתמסר, להתכלל, להיות באינטימיות ולהרגיש חלק ממשהו שהוא גדול ממך.

נשמע פשוט. אבל זה ממש לא כך.

זה מסע של חיים.

– – –

באופן אישי, הדבר שאני הכי רוצה והכי רעבה לו הוא גם הדבר שאני הכי פוחדת ממנו. הכמיהה להתכללות משגעת אותי ומניעה אותי כל הזמן. אבל זה גם הדבר שאני הכי פוחדת ממנו בעולם.

הרצון למוסס את הנפרדות שלי ולהתרחב להיות הכל, הוא מה שהכי מפחיד אותי. הפחד מלאבד את עצמי ולא להיות, הוא זה שתמיד משאיר אותי ברמה מסויימת נפרדת.

באופן אישי, לאחר שנים רבות למדתי לחיות עם זה בשלום.

יש יותר רגעים של אחדות בחיים שלי מה שמביא לסיפוק ולשמחה. באותם רגעים יש לי הכל ואני לא צריכה כלום.

אני הולכת בדרך, מתמודדת עם פחדים וכל הזמן מרחיבה את יכולת ההתמסרות שלי.

אבל יש פעמים שהמפגש עם הקהילה מעיר בי את אותה הילדה שמרגישה לא בסדר כי היא לא חלק. את אותה ילדה שמאד רוצה להיות חלק ולא מצליחה. אותה ילדה שאסור שיראו שהיא חושבת אחרת, את זאת שקולטת זיופים בשניות. את זאת שלא מצליחה להבין ושמאד מאד רוצה להיות בסדר. את זאת שפוחדת שכל הבניין שעליו מושתתים חייה יתמוטט אם היא תעיז להיות היא, אם היא תעיז להקשיב לאמת שלה, לבטא את השקפת העולם שלה וללכת בדרך שלה.

ולמה אני כותבת לכם את כל זה? האמת אין לי מושג.

אבל בפועל, לא מזמן הבטחתי למישהי שאני מאד אוהבת. שהקונפליקט שלה עם הקהילה שלה ועם המקום שבו היא גדלה מערער אותה, לכתוב בנושא. האמת שלא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. היו נושאים רלוונטיים יותר אבל איכשהו לאחר שבת שהנושא הזה התעורר בי שוב, הוא כנראה רצה להיכתב דרכי. והנה מילותיי כאן.

באופן אישי, לא הייתי מחליפה את דרכי בשום דרך אחרת.

הדרך שלי מרתקת אותי ומוציאה ממני חלקים שלא היו יוצאים בשום צורה אחרת. היא מחברת אותי לכוחות הנפש שלי ובתכלס', היא הדרך שלי!

אז נכון, יש רגעים שאני מתייסרת מכך שאני רואה, שאני יודעת ושהדרך שלי לא פשוטה וחלקה. שהיא מושכת אותי לכיוונים שונים ולא מאפשרת לי להשאיר שום מגירה סגורה ושום אבן לא הפוכה.

אבל היא גם זאת שהפכה אותי למי שאני. היא זאת שמניעה אותי קדימה. היא זאת שדוחפת אותי להתמודד עם פחדים, לגרש שדים פנימיים ולפגוש חלקים שהייתי מעדיפה שלא לדעת על קיומם.

היא זאת שמאתגרת אותי לחיות את המסתורין ולא מאפשרת לי להירדם במרוץ אחר הדברים הטפלים של החיים.

היא זאת שמרחיבה אותי.

מה שכן, אני משתדלת כל הזמן להזכיר לעצמי שהדרך ממש לא חייבת להיות מלאה בסבל.

השיעור של ההולכים בה הוא לקבל את עצמם, לאהוב את עצמם והכי חשוב להתבונן על עצמם דרך העיניים שלהם ולא דרך העיניים של הקהילה/העדר/החברה.

השיעור שלהם הוא להתבגר ברמה הרגשית הכי פנימית ועמוקה.

להתעלות על הצורך הבסיסי באישור ובשייכות ולהכניס בו בחירה.

וזה גם השיעור שלי…. [לפחות אחד מהם]

תודה שקראתם עד כאן גם אם אין לכם מושג מה אני רוצה :)

הרבה אהבה,

חני

נ.ב. וכשאני חושבת על זה איכשהו לא כתבתי כאן שום מילה על אהבה. אז כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לכתוב פוסט המשך…

חיבוק.

17 תגובות

17 תגובות לפוסט “להרגיש שמשהו חסר!”

  1. מתיבתאריך 16 אוג 2015 בשעה 8:48 am

    יש אהבה ויש תשוקה ואסתר פרל מדברת וכותבת שאהבה מהסוג של הורה לילד , אהבה של דאגה לשני , הגנה עליו , אחריות עליו , אהבה כזאת מכבה תשוקה ויתכן כשייצרו אותנו עם המיניות שלנו יצרו בנו את הדבר שהכי לא מסתדר לנו עם הרבה כללים שספגנו מהרינו, מהתרבות האחריות שלנו

    [Reply]

  2. ערן בראונשטייןבתאריך 16 אוג 2015 בשעה 9:53 am

    היי חני
    כל מילה מדויקת
    תודה

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה לך ערן!

    [Reply]

  3. רוניבתאריך 16 אוג 2015 בשעה 10:19 am

    היי חני
    אני צועד בדרך הלא סלולה והמאתגרת הזאת,
    מזדהה מאוד עם מה שכתבת בצורה כל כך ברורה נהירה ואמיתית
    לעיתים אני תוהה אם לא הייתי מעדיף דרך חלקה, פשוטה, קלה יותר
    רוני

    [Reply]

    חני Reply:

    רוני…
    לא בטוח שזה לפי בחירה :)

    [Reply]

  4. יהושעבתאריך 16 אוג 2015 בשעה 7:01 pm

    נראה לי כי הלבטים והמחשבות שדוחפות אותך כלפי מעלה זקוקות לחשיבה גבוהה.
    אני לא בטוח כי את עולה לקומה מספיק גבוהה כדי לחוש את המבט הגבוה.

    [Reply]

    חני Reply:

    מי יודע…

    [Reply]

  5. יהושעבתאריך 16 אוג 2015 בשעה 7:07 pm

    יש בך כמיהה למרחבים, השליטה במרחב באה מהגובה.
    אבל אני לא בטוח שאת מגביהה כדי לנגוע בהם.

    [Reply]

  6. עדיבתאריך 17 אוג 2015 בשעה 3:15 am

    היי חני, אני מזדהה לגמרי עם מה שכתבת…כל החיים אני מתמודדת עם התחושה הזאת של חוסר חיבור,
    ולא מוצאת את מקומי בעולם. כרגע אני על דרך של התפתחות רוחנית, זו תקוותי היחידה.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה.
    תנסי לשלב גם עבודה רגשית…
    חיבוק

    [Reply]

  7. אתי לויבתאריך 17 אוג 2015 בשעה 1:19 pm

    היי חני.. את מוכשרת ברמות. קודם כל בשל הבנתך את הדברים לעומקם.. ואחכ בשל הכישרון להביעם ולהעלותם על הכתב.. אני אחת שלא מאמינה בעבודת הפסיכולוגים כי תמיד אמרתי מאיפה אתחיל לספר לו ומאיפה אתחיל להסבייייר. לו.. זר לעולם לא יבין את הדברים .. להיכנס לנבכי נשמתו של אדם זה רק אלוהים יודע לעשות.. ואת יודעת חני עוד דבר רוצה להגיד לך אני מרגישה ממש לא נעים להיות מנויה על כל המאמרים כתבים סרטונים רעיונות ההנאה הלימידה והסיפוק ואולי גם עזרה שאת מגישה לנו בכל דרך אפשרית.. מעל גלי כל מדיה אפשרית.. חח.. לא נעים לי… יודעת למה??

    [Reply]

    חני Reply:

    :)

    [Reply]

  8. יעלבתאריך 17 אוג 2015 בשעה 3:03 pm

    חני יקרה!
    אני מצטרפת לכל מה שכתבו כאן. אני מרגישה כלואה. אני מרגישה שאני זקוקה למרחבים
    ולחופש אין סופי. עד כדי כך שאני רוצה להיות רק לבד. מרגישה שאני לא מוציאה את כל מה
    שאני יכולה לתת.
    אני ממשיכה לחקור ולחפש…… אך עד מתי?
    אין לי ברירה אלא להבין שאני צריכה להצליח להנות מהדרך| המסע,,,, האין סופי הזה.
    מעריכה ומכבדת כל מילה.

    [Reply]

    חני Reply:

    יקרה…
    חיבוק!
    מפצירה בך ללכת לקבל עזרה רגשית.

    [Reply]

  9. יעלבתאריך 17 אוג 2015 בשעה 3:08 pm

    את כותבת שיש רגעים שאת מתיסרת, ואני כותבת שאני כל הזמן מתיסרת.
    גם לא תמיד הסביבה נותנת לך לחיות בשלום עם עצמך,,,,,
    בקיצור המורכבות גדולה.
    אני ממש סקרנית לשמוע ממך תגובה,
    תודה רבה.

    [Reply]

  10. גליתבתאריך 19 אוג 2015 בשעה 11:04 am

    האהבה מרפאה הכל…
    מעניין, באמת מעניין,לא רק לגבייך…
    אם לאחר מציאת הגבר המתאים לך, גם היית כותבת על כאבי הדרך…………….

    [Reply]

    חני Reply:

    ימים יגידו :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *