מרץ 21 2012

יום שלא צחקנו בו הוא היום המבוזבז בחיינו!

מאת: בשעה 12:08 pm נושאים: נוכחות בכאן ועכשיו,קבלה עצמית

את תחילת השבוע ביליתי בכנס של שלושה ימים. והאמת, תכננתי לשתף אתכם במה שעבר עלי שם. אבל מייל שקיבלתי גרם לי לשנות את נושא הפוסט לנושא הרבה הרבה יותר חשוב.

רבים וטובים מאיתנו מסתובבים עם כאב עצום מהילדות שלנו. חלק מאיתנו חוו ילדות מאד קשה וכואבת. ילדות של השפלות, אלימות מילולית, אלימות פיזית, התעלמות והזנחה וחלק מאיתנו אפילו סוחב כאב של התעללות מינית וגילוי עריות.

וזה קשה. זה קשה כל בוקר לקום עם הכאב העצום הזה, עם תחושת הערך הפנימית הלקויה ועם כל ההרס העצמי ולשים מסכה כאילו הכל בסדר ולנסות לתפקד. זה כואב, זה קשה, וזה קורע מבפנים.

למי שחווה ילדות נורמאלית, או למי שלא מחובר לעומק הכאב שלנו, אין כל יכולת להבין מה עובר בלב של אנשים שסוחבים איתם את הכאב הזה.

ולמה החלטתי לכתוב לכם על זה?

ק' מסתובבת יום יום עם כאב כזה, הלב שלה פצוע מבפנים. והיא פנתה אלי לאחר שקיבלה ממני דרך האתר תובנה יומית. את התובנה הבאה:

"יום שלא צחקנו בו הוא היום המבוזבז בחיינו". (רוברט הולדן)

תנסו להיזכר בילדים שהייתם. צחקתם כל כך הרבה פעמים

ביום. השתטיתם. נהניתם. השתוללתם. היה לכם כיף! חייתם!

לאן זה נעלם? מה גורם לכם לנסות לשמר את החשיבות

העצמית שלכם? מה מפחיד אתכם? מה לדעתכם יקרה אם

תסכימו לעצמכם להשתטות? להתגלגל מצחוק? ליהנות?

מי לימד אתכם שזה לא מכובד ולא ראוי? הסכימו לשים סימני

שאלה על כמה שאתם מכירים!

היא פנתה אלי בשאלה – כיצד אדם שהתעללו בו במשך כל חייו מהילדות יכול היום לצחוק כשמה שהוא זוכר זה רק את כל הרע שעשו לו ?

אדם שעבר גילוי עריות ומעשים מגונים איך הוא יכול להיזכר בדברים ואם קרו הטובים של הילדות ?

ואתם יודעים מה, היא לא היחידה ששואלת את זה. רוב מי שסוחב על עצמו ילדות קשה שואל את אותם השאלות. איך אני יכול לשמוח וליהנות כאשר החוויה שלי היא כאב, סבל וקושי? איך אני יכול להתחבר לטוב בעבר שלי כאשר העבר שלי מלא בחוויות טראומטיות ומכאיבות?

ואתם יודעים מה, אם מסתכלים על זה, יש צדק בכך. יש צדק בסבל, בכאב ובאומללות.

אבל השאלה שאנחנו חייבים כל הזמן לשאול את עצמנו – האם בצורה זאת אנחנו חיים את החיים שבאמת נועדנו לחיות? האם אנחנו חיים את החיים שבאמת ראויים לנו? האם אנחנו חיים את החיים שאנחנו רוצים?

נכון, העבר שלנו כואב מאד. נכון, חווינו סבל רב בעבר והיינו קורבנות. אבל. והנה האבל הגדול – העבר נגמר! העבר שלנו הוא כבר בלתי ניתן להשפעה ולשינוי.
המקום היחיד שאנחנו יכולים לשנות הוא את ההווה. כאשר אנחנו סוחבים איתנו את העבר אנחנו בעצם מחמיצים את ההווה.  ונותנים לאותו אדם שהתעלל בנו, להמשיך להתעלל בנו רגשית ומנטאלית בכל יום ויום מימי חיינו.
זה באמת כואב מאד, זה אפילו בלתי נסבל הריסוק הזה שחווינו בנפש שלנו.
ובאמת יכול להיות שכל העבר שלנו היה סבל איום ונורא.
אבל אנחנו חייבים לעצור ולשאול את עצמנו, האם כך אנחנו רוצים להמשיך לחיות את חיינו? האם אנחנו רוצים להישאר קורבנות לאותה התעללות ולאותו הכאב למשך כל חיינו? או שאנחנו רוצים לחיות אחרת. ומגיע לנו לחיות אחרת. מגיעים לנו חיים מלאים באהבה, שמחה והגשמה עצמית.

גם כאשר יש בתוכנו כאב עצום!!! עם נחישות ועם תמיכה אנחנו יכולים לקחת את אותה אנרגיה שתוקעה בתוכנו ולמנף אותה לצמיחה אדירה, להפתיע את עצמנו, להתחבר ללב שלנו. וליצור שינוי אמיתי.
יש בתוכנו ילד פנימי שמחכה להתבטא. שמחכה שנאפשר לו לשמוח, לצחוק, להתגלגל על הדשא,
לרוץ, לצעוק, לצעוד יחפים על הים, להתפלש בבוץ, ליצור בצבעי ידיים. בקיצור, לחיות!
וזה קשה, כיוון שאנחנו בונים את הזהות העצמית שלנו על הסבל ועל הקורבנות. על הקושי ועל הכאב. כל תחושת האני שלנו מסובבת סביב כמה רע לנו וכמה היה לנו רע. אנחנו פוחדים לשחרר את הסבל, אנחנו פוחדים לשחרר את העבר כיוון שהם אלה שמניעים אותנו כיום.

אין לנו מושג מה נהיה ללא הסבל. אין לנו מושג מה נרצה אם נשחרר את החסר כמניע. אין לנו מושג איזה תוכן ניצוק לחיים שלנו אם נחליט לוותר על התוכן המוכר לנו.

למרות התשוקה לשינוי. הטוב שקיים בבלתי ידוע מפחיד אותנו. כך שאנחנו מוצאים את עצמנו נאחזים בעבר כי זה מה שמוכר לנו. גם אם זה לא נעים, לפחות אנחנו מרגישים שם בבית.

וכך אנחנו מחמיצים את החיים. אומנם אנחנו צודקים. אך סובלים. כל האור והאהבה בעולם מגיעים לנו. כל החופש להיות ולבטא את מי שאנחנו מגיע לנו. אנחנו מחמיצים את כל היופי שבחיים כאשר אנחנו סוחבים איתנו את העבר. כאשר אנחנו לוקחים את העבר ומכניסים אותו להווה.

כי האמת היא, שכרגע. בדיוק כרגע. בנקודת הזמן הזאת – הכל בסדר. וככל שאנחנו נלמד להתחבר יותר לנקודת הזמן הנוכחית, ככל שנלמד להפסיק להזדהות עם העבר שלנו. לשחרר את ההזדהות שלנו עם הסבל שלנו כך נוכל להעיר מחדש את הילד שלנו, הילד השמח שבתוכנו. הילד שיכול לחוות את החיים כחוויה מתמשכת. הילד שיכול לאהוב.

באופן אישי אני מאמינה שלכל כאב יש ריפוי. אנחנו רק צריכים לרצות לקבל חזרה את החופש הנפשי שלנו ואז לצאת לחפש אחר אנשים או כלים שיעזרו לנו להשיג אותו. הנפש שלנו נועדה להיות חופשיה. היא נועדה להמריא לשמים ולגלות ארצות חדשות.

ללא קשר לקושי הילדות שחוויתם בעברכם, צאו למסע אחר החופש שלכם. יש בתוככם ניצוץ שאף אחד לא הצליח לכבות. העיזו להצית אותו. מגיע לכם! אתם ראויים לטוב ביותר!!!!

כרגיל, אני מזמינה לחלוק את הכאב שלכם ולשתף היכן הפוסט פגש אתכם.

הרבה אהבה,

חני

נ.ב. אני מכינה לכם הפתעה. תתכוננו….

נ.נ.ב. יצא לי מאמר מדהים באותו הנושא – מזמינה אתכם לקרוא כאן!

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “יום שלא צחקנו בו הוא היום המבוזבז בחיינו!”

  1. שוליבתאריך 21 מרץ 2012 בשעה 2:08 pm

    חני שלום

    שמי שולי נימני ואני רוצה לאמר לך תודה גדולה על המסרים והתובנות שלך בקשר לעבר

    השיעורים מעניינים ומרתקים, ונוגעים בנקודות כואבות , במיוחד ההסבר שלך מהשיעור הראשון

    איפה הכל מתחיל, מאוד אהבתי ולכן הרגשתי צורך להמליץ עלייך בבלוג שלי בתפוז שמיועד
    לגיל המעבר, אני בעצמי עדיין מתמודדת עם כעסים מהעבר, וההסבר שלך עזר לי להבין
    למה עדיין אני סוחבת את "הזבל הריגשי"
    באהבה גדולה
    שולי

    [Reply]

    חני Reply:

    היי שולי,
    הנדיבות שלך כ"כ מרגשת!
    כולנו סוחבים איתנו דברים מהעבר. מה שחשוב הוא לשחרר כל יום קצת.
    מה שחשוב הוא כל יום לצעוד צעד קטן לעבר החופש הנפשי שלנו.
    שוב, תודה רבה לך – הרבה אהבה,
    חני

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *