נוב 16 2014

הסוד שבתוכך!

מאת: בשעה 9:47 am נושאים: התפתחות אישית,תדמית ומהות

העולם הנסתר מהעין

כך אני קוראת לו.

עולם שחי ורוחש לו מתחת למה שנראה בעין רגילה.

עולם שכשאתה נחשף אליו אתה מבין שאין כמעט אדם ללא סיפור. אין אדם ללא מסע.

בתקופה האחרונה, אני מעבירה יותר ויותר שעות במפגשים אינטימיים עם בני אדם.

גברים ונשים. דתיים וחילוניים. יהודים ובני דתות אחרות.

אנשים שהמשותף לכולם הוא הפער בין העולם הגלוי לעיני חוץ, לעולם הנסתר מן העין…

כלפי חוץ, הם אנשים מצליחים שהרבה אנשים אחרים אולי יושבים ומקנאים בהם.

ובפנים… עולם שלם של סודות.

סודות מכל הצבעים, הסוגים והמינים.

עולם שלם של סיפורים.

איכשהו עומקם של דברים, בסוף הכל מתנקז לאותם מקומות של בדידות, הכאב בחסר באהבה, הרגשה שאני לא טוב מספיק ופחד להיות מי שאני באמת.

מסתבר שמתחת לכל הסיפורים, לכל הפרצופים, לכל הזהויות, אנחנו נורא דומים.

החסרים שלנו דומים. הכאבים שלנו דומים והרצונות הכי בסיסים ועמוקים שלנו דומים.

והם: שיאהבו אותנו ושיראו אותנו.

החופש להיות מי שאנחנו ועדין לזכות באהבה ובאישור.

ככל שהחסר שלנו גדול יותר אנחנו מסתירים אותו יותר.

ככל שאנחנו מסתירים אותו יותר אנחנו כלואים יותר.

ככל שאנחנו כלואים יותר אנחנו סובלים יותר.

ככל שאנחנו סובלים יותר, הבעיה שאנחנו נמצאים בה, גדולה יותר…

אני זוכרת את עצמי ברגעים השחורים של חיי.

הכל היה סוד.

החסר שלי באהבה.

הבדידות התהומית שלי.

התחושה שאני לא טובה מספיק.

המחשבות שלי, הדעות שלי שאיכשהו היה נורא שונות מהמקום שגדלתי וחייתי בו.

הזעם שלי. השנאה.

ומסתבר שגם העוצמה שלי.

בחלק מהתחומים הסוד הזה היה אפילו מוסתר מעצמי.

המיניות שלי. הרגשות שלי. היצירתיות שלי. הכעס שלי. האלימות שלי. התשוקות שלי. הדמיון שלי. כל אלה היו סודות אפילו מעצמי שלקח לי (ועדין…) שנים לגלות אותם.

הרגשתי כלואה.

העולם נראה לי מקום כ"כ שחור. החיים הרגישו לי כ"כ מלאי סבל ואומללות.

הכל חנק אותי.

הדת.

הזוגיות.

הילדים.

ההורים.

העבודה.

אני עצמי.

הרגשתי שאין לי לאן לברוח.

שלא משנה איזה בחירה אקבל בחיים שלי, לא אוכל להרגיש איתה שלמה.

שהמחיר גדול מידי לא משנה מה אבחר.

זאת הייתה אומללות של ממש.

התפללתי לנס.

התפללתי לאיזושהי גאולה חיצונית שתבוא ותושיע אותי.

למשהו או למישהו שיתנו לי את הביטחון לצאת לדרך ולהתמודד באומץ עם חיי.

שיתנו לי את הביטחון ולבחור צד…

חיפשתי ביטחונות מראש ופתרונות קסם.

אחח כמה פנטזתי על ישועה חיצונית ומהירה…

על משהו שירפא שם בבת אחת את הכאב. על משהו שימחק לי את המועקה ויסדר לי את החיים בצורה הטובה ביותר.

וכשזה לא קרה,

וכשהבנתי שכנראה זה גם לא משהו שהולך לקרות בקרוב.

לא נותרה לי ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהתחיל להתמודד באומץ עם כל מה שהעדפתי שיסתדר מעצמו. עם כל מה שהעדפתי לא לגעת בו.

מה שמעניין הוא, שלא הייתי טירונה בתחום ההתפתחות האישית.

הגעתי לבור העמוק של חיי אחרי כמה שנים טובות של חיפוש.

אחרי טיפולים, קורסים ולימודים.

שאיכשהו עזרו אבל מסתבר שלא מספיק…

לא משנה איזה דרך רוחנית אנחנו עושים. אם אנחנו לא מטפלים עד הסוף בעולם הרגשי שלנו – לא עשינו עבודה מהשורש.

הרבה אנשים עושים דרך רוחנית ובעצם בורחים אליה רק בשביל לא להתעסק בעולם הרגש ובנפש.

אפשר לדבר על אמונה, ביטחון, אהבה, חמלה ונתינה. אפשר אפילו ממש לחיות לפי הערכים האלה כבריחה מעולם היצרים והרגשות שלנו.

בשביל באמת להתפתח לאדם שלם ומזוכך. אין מנוס מלהתעסק בעולם הרגשי והנפשי שלנו.

רק כשאנחנו יוצרים סנכרון בין הראש, הלב והמין שלנו – אנחנו עולים על דרך המלך. רק אז משהו בתוכנו הופך לשלם. רק אז, משהו בפנים נרגע.

רק אז, העולם הפנימי הופך להיות זה שגלוי החוצה ואנחנו מרגישים איתו בנוח.

הרבה אנשים באים ואומרים לי:

מה זה כל הדברים האלה שאת אומרת? זה ממש אנוכי. די כבר כל הזמן להתעסק עם עצמי. 'אני' ו'אני ו'אני'. מה עם לצאת קצת מה'אני' שלי? מה עם לחיות למען מטרה נעלה יותר? די כבר להיות שקועים בעצמנו.

וזה בדיוק הקטע,

א. הגענו לכאן לעולם בשביל לחיות את החיים שלנו. לחיות את מי שאנחנו. המחויבות הראשית שלנו היא לנו לעצמנו. כשנחזיר ציוד אף אחד לא ישאל אותנו למה לא היינו מישהו אחר. הדבר היחיד שאולי ישאלו אותנו זה למה לא היינו מי שיכולנו להיות? מי שנועדנו להיות?

ב. כל מה שקיים בתוכנו ולא מטופל – מנהל אותנו. מפעיל אותנו בצורה סמויה ולא מודעת. וכשזה לא מודע, אין לנו ממש חופש בחירה לגביו.

אז כל מידות הכעס, הקנאה, הגאווה, הנקמנות, השתלטנות, השנאה. הביקורת. השפיטה. כל התאוות, ההתמכרויות והסטיות הקטנות (או הגדולות :)) שלנו מגיעות ממקמות בנפש שלא התעסקנו איתם.

איכשהו בסופו של דבר מישהו משלם על זה מחיר. לרוב, אלו האנשים הכי קרובים ויקרים לנו.

כך שזה הרבה יותר אנוכי מסתבר, לא לגעת בכאוס הפנימי שלנו….

נכון.

זה מפחיד.

זה באמת מפחיד.

השדים הפנימיים שלנו מפחידים אותנו יותר מכל דבר אחר.

התלות שלנו. הנזקקות שלנו לאהבה. חוסר האונים שלנו. תחושת האפסיוות שלנו. העוצמה שלנו. ועוד ועוד חלקים בתוכנו, מפחידים אותנו יותר מכל דבר אחר.

הרבה יותר קל לנו, לנהות אחרי העדר. לנסות להרשים. לנסות להתאים את עצמנו חברתית.

הרבה יותר קל לנו אפילו להתמרד נגד העדר. להיאבק בעדר. לעשות ההיפך. להילחם.

הרבה יותר קשה לנו לנתק את עצמנו לגמרי מהעדר ולחפש את המנגינה האישית שלנו שלא קשורה כלל לעדר.

למנגינה שבוקעת מתוכנו. למנגינה שנשמעת כשהראש, הלב והמיניות שלנו עובדים ביחד.

למנגינה של המהות הייחודית שלנו.

ואיך שומעים אותה?

איך שומעים את המנגינה הזאת?

איך יוצרים אחדות בין כל החלקים שלנו?

איך מרגיעים את הסיפור שלנו עם העדר?

האמת שזאת דרך חיים.

זאת דרך שבה אנחנו משנים את הפוקוס מהחוץ פנימה.

זאת דרך של התמודדות עם סודות ופחדים.

זאת דרך שמעלימה את הפיצול בין העולם הפנימי והחיצוני.

זאת דרך שהופכת את העולם הפנימי לגלוי. בראש ובראשונה בפני עצמנו ואז בפני היקרים לנו.

ברגע שאנחנו מסכימים להיראות,

הקסם שחיפשנו שיקרה בחיינו מתרחש.

החסר נרגע והאהבה מתחילה לנהל את חיינו.

ורגע לפני שאני מסיימת, אני רוצה להוסיף משהו שמאד כואב לי.

כפי שציינתי אני עובדת עם הרבה אנשים.

אבל מסתבר שהסובלים ביותר הם:

– גברים חרדים

– הומואים בארון בעלי משפחה

– נשים ערביות (בעיקר דתיות)

– נפגעי טראומות בילדות.

והסיבה העיקרית היא – כמה אסור לך להיות אתה?! והשילוב בין גודל הסוד לבדידות.

לגברים בכלל, הרבה יותר קשה לחלוק את העולם הרגשי שלהם. לגברים חרדים במיוחד – בעיקר כשמדובר על דברים שקשורים 'בינו לבינה', למערכות יחסים ולכל העולם האינטימי והמיני. וכשמצטרפים לזה גם בעיות עם הדת או הקהילה – הקושי גדל והופך לגוש כאב אדיר שלא תמיד יודעים מה לעשות איתו.

לא משנה מי את או אתה שקוראים עכשיו את המילים האלה.

לא משנה איפה אתם גרים. מה אתם עושים ומה צבע הבגדים שלכם.

לא משנים ה'חטאים' שלכם והסודות האפלים שלכם.

מותר לכם להרגיש טוב! מותר לכם לחיות בטוב.

אני לא הולכת להתווכח עם אף אחד לגבי מערכת האמונות שלו. בטח שאין לי שום ביטחון שמערכת האמונות שלי היא האמת הצרופה.

מה שכן אני יודעת, שגם אם לפי מערכת האמונות שלכם, אתם מתנהגים כחוטאים גמורים – עדין אתם לא המעשים שלכם.

אתם בסדר גמור גם אם מערכת הערכים שלכם שופטת את ההתנהגות שלכם כלא ראויה.

יש אותנו ויש את המעשים שלנו. וזה ממש לא היינו הך.

מותר לכם להרגיש טוב.

מותר להרגיש טוב עם מי שאתם.

מותר לחיות. מותר לשמוח.

מותר להיות אתם!

מותר לאהוב את מי שאתם.

מותר להראות לעולם את מי שאתם!

מי שאתם הוא טוב.

ואם זה לא ברור לכם ואתם לא ממש מרגישים כך, אז אל תוותרו וגשו לקבל עזרה ממישהו שיעזור לכם לראות את זה ובעיקר להרגיש את זה.

ממישהו שיעזור לכם לאהוב את האדם המדהים שאתם.

אוהבת אתכם,

חני

נ.ב לכל החברים שהתעניינו מתי אני פותחת את המחזור הבא של הקורס "לחיות ולבטא את הפוטנציאל שלך ב100%" זה הולך לקרות ממש בקרוב. עקבו אחר המיילים…

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “הסוד שבתוכך!”

  1. עופרבתאריך 16 נוב 2014 בשעה 8:10 pm

    חני שלום. איך אפשר להתייעץ איתך באופן אישי?

    [Reply]

    חני Reply:

    אפשר בשמחה במייל דרך הצור קשר
    ובטלפון 054-2187702
    :)

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *