פבר 10 2017

טו בשבט. חרדים. אהבה ומה שבניהם…

מאת: בשעה 11:09 am נושאים: התפתחות אישית,נוכחות בכאן ועכשיו

אני נוהגת באוטו אחרי שהורדתי את הבת שלי בבית ספר ורצתי לקנות לקטנה כדורי מציצה טבעיים לגרון.

מעבירה בראש את כל מה שאני עוד צריכה להספיק לעשות עד מוצ"ש לפני הטיסה לחתונה של אחותי.

רק המחשבה על לארוז לילדים לשבוע מכניסה אותי לחרדה 😉

חושבת על התעודות שהחבר'ה מקבלים היום ופתאום קולטת שהערב טו' בשבט.

הזמן טס אין מה לומר.

שנה שעברה בטו' בשבט בכלל היינו בווייטנאם, במציאות חיים שונה לחלוטין.

והנה אני, כאן. עמוק בשגרת החיים.

חושבת על טו בשבט. על המשמעות של החג הזה, שמזכיר לנו להתחבר לטבע.

מזכיר לנו לשים לב למחזוריות החיים.

מזכיר לנו שעם כל הכבוד לקצב שלנו לטבע יש קצב משלו.

שתהליכים בעולם הטבע מתרחשים באיטיות ובמחזוריות של התהוות, בשלות והתפוררות.

חושבת על צמיחה ומוות. חושבת על הצמיחה שלי, על ההתפוררות שלי. על הצורך המתמיד בהזנה. על סוף והתחלה. חורף וקיץ. פריחה ונשירה. על שאין שום דבר מיותר. על שאיפה לאיזונים.

על כללים לא גמישים – אם אתה חי לפיהם אתה בבריאות ואם לא, אתה בחוסר איזון. על כניעה, התמסרות. על עוצמה ואפסיות. על אשליות של שליטה. על הישרדות. על נוכחות ועל אחדות.

הרבה מחשבות.

הטבע הוא המורה שלי. הוא המורה הטוב ביותר שלי. הוא מורה שככל שאקשיב לו יותר, אבין יותר.

תוך כדי, מתערבבות לי מחשבות על נושאים שתכננתי לכתוב לפני שאסע.

על מפגש עם עוול. על כאב וצורת חיים של קפיאה.

ולמה אני מתכוונת?

הרומן שלי עם המגזר החרדי התחיל מזמן. הוא בעצם התחיל כשנולדתי ואולי אפילו דורות קודם.

אני מגיעה מהמגזר. חייתי בקרבו רוב חיי. המשפחה שלי חרדית. חברות שלי חרדיות. ואפילו הילדים שלי חרדים.

היו תקופות שממש שנאתי את החרדיות ואת מה שהיא מייצגת.

הרגשתי כל כך כבולה. כעסתי על החינוך, על מערכת הערכים, על העיוות. בעיקר כעסתי על חוסר היכולת שלי להיות חופשיה בתוכו ועל המחיר שאני נאלצת לשלם בשביל לפרוש מהעדר וללכת בדרך שלי.

תחושת העוול, הקורבנות והכעס ליוו אותי תקופה. ואז, לאט לאט הצלחתי להתפייס. הצלחתי להפריד את עצמי (בתוכי) מהמגזר, לשחרר את העבר, לכבד את אורח החיים השונה ולמצוא דרך לאזן בין הדרך שלי לדרך של היקרים לי.

אני חייה את חיי במנותק מהמגזר, בלי שום הגדרות ומקבלת את זה שלכל מגזר וחברה הזכות לנהל את חייהם כפי בחירתם. ובעיקר לזה שלכל מטבע 2 צדדים. ומה שלא טוב לי יכול להיות אולי טוב לאחרים. ומה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לאחרים.

רק מה?

זה כמו מערכת יחסים. כשקרובים מאד אחד לשני, הפצעים מתחככים – וכשמתרחקים זה כבר פחות כואב.

כל עוד אני מתבוננת על זה מרחוק, זה סבבה. זה כמו שאני אטייל בסין ואראה את רגלי הלוטוס של נשות סין. או כמו שאטייל בתאילנד ואראה את שבטי ארוכות הצוואר. זה יראה לי מזעזע אבל זה לא יגע בי רגשית. אחווה את זה מהצד, בסקרנות – מין תרבות פרימיטיבית שפוגעת בחבריה. אפגוש את זה רציונאלית ולא רגשית.

אבל אם אפגוש אשה כזאת, אתקרב אליה, אתקשר אליה והיא תפתח את ליבה בפני ותכאב את כאבה על הנזק הבלתי הפיך שעשו לה – זה כבר ישפיע עלי אחרת. זה יהדהד בי. זה יגע בי. זה יפגוש אותי.

אני מטפלת באופן אישי באנשים מכל המגזרים. רק מה? כנראה שהרקע האישי שלי גורם לכך שיגיעו אלי הרבה גוונים של חרדים או חרדים לשעבר.

ואם יש משהו שאני לא מצליחה להישאר שלווה מולו זה מפגש עם גבר או אישה בגילאי 30 שיש להם כבר שישה/שבעה ילדים שמרגישים כלואים.

כל עוד שזה סיפור על ספקות באמונה, רצון בחופש ובהגדרה עצמית רחבה יותר, תחושה של חיים כפולים, חיים בכלא או כל דבר אחר. זה יהיה בסדר. תהליך נורמלי ורגיל. כואב אבל אפשרי.

אבל כשזה סיפור על גבר או אישה שנשואים לבן זוג שהם לא בחרו. פשוט חיתנו אותם. זה משגע אותי. זה מקומם אותי. העוול הזה כל כך מכאיב לי.

מה בן אדם בגיל 30 עם שישה ילדים יכול באמת לעשות כשאין ולא הייתה לו אף פעם משיכה לבת זוגו? מה יכולה אישה בת 30 לעשות כשמעולם לא חשקה בבן זוגה? ואולי אפילו הוא מגעיל אותה אבל היא כבר אמא לכמה וכמה ילדים?

הסיטואציה הזאת היא כל כך קשה ולא אפשרית כיוון שלא משנה מה יבחר אותו אחד, המחיר יהיה כבד מנשוא.

עכשיו, זה נכון שבכל המגזרים ישנם זוגות שנישאו, הקימו בית וחיים ללא משיכה מינית או ללא אהבה. זה נכון שבעיות בזוגיות ועבודה זוגית יש לכולם. רק מה? התחושה הזאת של העוול. של חוסר הבחירה. החוויה הזאת של גבר – שלא הוא בחר את בת זוגו היא תחושה מסרסת, מכעיסה, מקוממת ובעצם כך גם מעכבת את היכולת כן להצליח לבנות משהו טוב בין בני הזוג.

פגשתי בשנים האחרונות כאלה שבחרו לעזוב כי לא יכלו יותר לחיות ללא אהבה ותשוקה והמחיר שנאלצו לשלם היה כל כך גדול עד בלתי אפשרי.

פגשתי בשנים האחרונות גם כאלה שבחרו להישאר כי לא יכלו לשלם את המחיר הקהילתי והמשפחתי והמחיר שהם משלמים הוא כל כך כואב ומייסר.

אז נכון, כשזוג מגיע אלי ביחד ואומר לי – אנחנו לא בחרנו אחד את השני אני בד"כ אומרת להם בואו ננסה. בואו נעבור תהליך שבו נוכל להגיע לנקודת בחירה. אבל רק להשתחרר מהחוויה הזאת של: 'עשו לי עוול' זה תהליך של שנים. כך שבשביל אכן להצליח לבנות זוגיות אוהבת ומלאת תשוקה צריך המון נחישות, אומץ ורצון שלא תמיד נגישים לכולם.

ואיך כל זה מתקשר בכלל לטו' בשבט ולצמיחה?

משמעות החג היא חיבור לטבע, להיות בקשב למחזוריות שבטבע.

מעצם זה שאנו חיים בעולם הטבע, הכללים שאנו אמורים לחיות לפיהם הם כללי הטבע.

[וכן, בהחלט יש מקום לרוח ולשאיפה לרוח – אבל אנחנו כמו עץ – ככל שהשורשים נטועים עמוק יותר וחזק יותר, כך אנחנו יכולים לעלות ולצמוח גבוה יותר.

כשאנחנו עפים לרוח בלי לטעת שורשים בארץ אנחנו לא יציבים, אנחנו מנותקים, מרחפים והקריסה היא רק עניין של זמן.]

בטבע אין עצירה במקום – או שאתה בהתהוות או שאתה בבשלות או שאתה בהתפוררות. אתה תמיד חלק מהמחזוריות.

בשביל לחולל שינוי אנחנו חייבים להשקיע אנרגיה, ללא השקעת אנרגיה אנחנו בהתפוררות.

לא משנה מה אנחנו חרדים/דתיים/חילוניים/אתאיסטים/נוצרים/דרוזים/ערבים/בודהיסטים/לא מוגדרים – שינוי אפשרי. אז נכון, לעיתים המחיר שלו כבד מאד. אבל לשבת ולא לעשות כלום יביא רק התפוררות של המצב הקיים ולאו דווקא לטוב.

אז גם אם אתם מרגישים שעשו לכם עוול, וזה יכול לקרות אצל כולנו ובכל תחום בחיינו.

אפילו אם זה רק בקטע של: 'רציתי ללמוד אומנות וההורים שלי לחצו עלי ללמוד ראיית חשבון' מגיע רגע שבו נקודת הבחירה היא שלי. גם אם הנקודה הזאת היא ממש קטנה. פצפונת, בלתי נראית. היא תמיד קיימת. וביכולתנו להגדיל אותה בהתמדה.

וכאן אני מזכירה לעצמי, שלהחזיק ולהתעסק בעוול זה לשרת את ההתפוררות – להוסיף אור ולהכניס עוד בחירה, זה לשרת את הצמיחה.

וכן. קורים ניסים. לכולנו, מגיע הרגע שבו אחרי ההשקעה, הזריעה, החרישה, ההשקיה – צומחים הפרחים ומבשילים הפרות המתוקים.

~~~

בהזדמנות זאת אני רוצה להזמין אתכם לסדרת מפגשים בנושא אינטימיות שתערך אצלי בבית באשקלון.

המפגש הראשון 'להתחבר מהלב' יערך ב:

יום שני 6.3.17 סדנת נשים 8:00 בערב באשקלון

יום שלישי 7.3.17 סדנת גברים 8:00 בערב באשקלון.

במפגש נשים דגש על עבודת עומק, שחרור דפוסים מגבילים, התמודדות עם פחדים, הגדלת היכולת שלנו להיות נוכחים, מחוברים לעצמו ולסביבה מתוך זרימה, קירבה ופתיחת הלב.

נאתר את הרגע בו עולה הרתיעה מהאינטימיות, מה היא בעצם טומנת בחובה ונרחיב את היכולת להיות נוכחים בה.

נתרגל פתיחת לב, נוכחות, זרימה של אהבה, קשב והשקטה.

עלות המפגש 200 ₪

לפרטים והרשמה 054-2187702 (במידה ואני לא עונה שלחו סמס ואחזור אליכם)

אשמח לפגוש אתכם!

שיהיה חג שמח ושנה מלאה בצמיחה ובחיבור לטבע מחוצה לנו, אבל בעיקר לטבע הפנימי האותנטי והמהותי שלנו.

הרבה אהבה וטוב,

חני

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “טו בשבט. חרדים. אהבה ומה שבניהם…”

  1. aaבתאריך 10 פבר 2017 בשעה 1:24 pm

    שלום,
    תפקידו של האדם בעולם הוא לעזור לאחרים, בין ברוח ובין בגוף.
    אם זו דרכך ושאיפתך, אזי את מגשימה את עצמך באופן המועיל והמוצלח ביותר.
    כל שאר השיטות, מגדרים, מגזרים וכדומה, הם רק תפאורה חיצונית.

    [Reply]

  2. בלההבתאריך 11 פבר 2017 בשעה 7:37 pm

    חני יקרה את אישה מרשימה ,אוהבת מאוד את הגישה שלך והאומץ הטבעי שנטעת בעצמך לעצמך,המשיכי להעמיק שורשיך להתלבש בעלווה ירוקה שתפריח פרחים ליצירת פירות שיזרעו עצמם בבוא העת וכך מחזוריות של חיינו תמשיך לשגש ואנחנו אתה. שתיהיה לך נסיעה שמחה ומזל טוב בברכה בלהה

    [Reply]

  3. אסתר יליןבתאריך 13 פבר 2017 בשעה 11:57 am

    ״ברוך ה׳ יום יום״
    אין קביעות בעולם
    וזה יסוד התשובה
    ההתחדשות
    זה עניין של
    אל תעשה לך כל פסל כל תמונה
    לא להיות מקובעים
    ב״תמונה״
    לא על אחרים
    ולא על עצמנו
    כי אם
    זו המשמעות של עבודה זרה
    והחוויה האישית
    מקבעת
    צריך לעשות
    את חקר המחשבות
    ״האם זאת האמת?!״
    כשיטת ״העבודה״
    של ביירון קייטי
    ולהתנקות !
    ולהשתחרר !
    ןלצאת מעבדות לחירות אמיתי
    עבדות למחשבות שמאמינים להם
    וחירות משוחררת מהן
    שמפנה מקום
    להתחדשות
    לצמיחה
    להתקדמות
    ״ברוך ה׳ יום יום״

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *