אפר 12 2016

חיים עם סימני שאלה…

ביום ראשון, היום האחרון שלנו בקמבודיה תפס אותי הרב של חב"ד לשיחה. (אני מוכרחה לציין שהוא איש מדהים)

הוא ניסה להבין מה עבר עלי שהפסקתי להיות חלק מהעדר.

ניסה להבין מה אני מחפשת. במה אני מאמינה ומי אני באמת.

האמת, שזה ניסיון שנועד לכישלון מראש.

אני כל כך מורכבת שכל ניסיון להבין אותי ולהכניס אותי לאיזושהי תבנית הגיונית מוסדרת הוא בלתי אפשרי.

מה גם שבשביל להבין ולהתחבר לחוויה של מישהו אחר אנחנו זקוקים חוץ מלוגיקה והיגיון גם להקשבה שמגיעה מהלב. הקשבה שמהדהדת בגוף.  והסכמה לפגוש דברים כמו שהם ללא השלכה של מערכת האמונות ונקודת המבט שלנו על מי שמולנו.

יש אנשים שהחיים שלהם נורא ברורים. זאת הדרך. זאת האמת. כך צריך לחיות. כאן התשובות. אם זה לא עובד לי, הבעיה היא בי ולא בדרך.

עכשיו, ככל שזה לא יעבוד לי יותר, כך אני אתפצל יותר. מצד אחד אחזיק חזק יותר בדרך. מצד שני אתמלא ברגשות אשם וארגיש לא טוב מספיק – מה שבוודאות רק יגרום לזה לעבוד פחות בשבילי וישפיע על תהליכים פסיכולוגים לא מודעים שאני עובר.

אם יש משהו שלמדתי בחיים שלי, זה שבני אדם הם לא נקניקיות. לא כולם אותו דבר. לכל אחד עולם פנימי משלו. צרכים משלו. אין שבלונה אחת שמתאימה לכולם. וכל ניסיון לכפות אותה על הכלל רק מייצר חברה מלאה בהסתרות. באשמה ובמגננות. חברה בה ה'אני העליון' והאיד חיים בפיצול מטורף שרק מייצר סבל ואידיאליזציות אשלייתיות.

האמת היא שבעולם החומר, (העולם שלנו) דברים הם מורכבים ומלאים בניגודים.

באופן אישי אני יכולה למצוא את עצמי –

מאמינה ולא מאמינה

רוצה ולא רוצה

נמשכת ומתרחקת

יודעת ולא יודעת

מחפשת ובטוחה

וכך הלאה.

אחדות קיימת ברוח. במקור. בשורש.

כיצורים אנושיים, אנחנו לא פלטות. יש בנו קולות שונים. כיוונים שונים. מחשבות שונות. רצונות וצרכים שונים. ללא יכולת להכיל את הניגודים ואת הקצוות שקיימים בתוכנו אנחנו מתקבעים ונאחזים בערכים שלא בהחלט שלנו. ולא בוודאות משרתים אותנו. אנחנו לא מצליחים לעמוד בערכים של עצמנו ומייצרים סבל אינסופי.

אז כן. אני מודה בפה מלא.

אני לא יודעת מה האמת המוחלטת. לא יודעת מה נכון ולא נכון. לא מתחילה אפילו להבין את החיים האלה. לא ברור לי איך דברים עובדים.

ובכל זאת – זה בסדר לי.

מוכנה לחיות באי הידיעה. מוכנה להכיל את הספקות. את התהיות. את הבלבול. את המורכבות. את הסתירות. זה חלק מהיותי בת אדם. התפיסה שלי מוגבלת. אין שום דרך שבה עם תפיסה אנושית אוכל לדעת את הכל.

הדרך היחידה בה אפשר לחוות אחדות היא דרך הלב. דרך החיבור לכאן ועכשיו ודרך קבלה נטולת מאבק של מה שיש.

זה עצמו כבר יוצר שקט ושלום פנימי.

מותר לא לדעת.

מותר לטעות בדרך.

מותר לתהות בדרך.

מותר שיהיו ספקות.

מותר לחשוב מחשבות מנוגדות והפוכות.

מותר לחיות עם סימני שאלה

האושר לא נמצא בראש. הוא בלב.

כשהלב פתוח, כשהאהבה זורמת, התודעה נרגעת והכל הופך לברור.

הרבה אהבה וטוב,

חני בורנשטיין

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בשביל לעקוב אחרי בוואצפ יש לשלוח הודעה ל 917831956719+

או למייל chanybornstien@gmail.com

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “חיים עם סימני שאלה…”

  1. פיניבתאריך 14 אפר 2016 בשעה 11:06 pm

    בחווייה שלי. היפרדות קיצונית מחיי קהילה, ואי איזון ביחסי – יחיד/ציבור. בא ממקום של – אם לא אהיה כ"כ שונה אז אין לי זהות. אם לא אהיה אינדיבידואל אז אהיה רק כבשה אחת מני אלף.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *