אוג 29 2014

מה למדתי מחודשיים ארורים של מלחמה?

מאת: בשעה 12:00 pm נושאים: התפתחות אישית,מימוש עצמי

האמת, החופש הזה עבר מהר.

מאד קשה לי עם המסגרת הלימודית של בית הספר.

לדאוג למערכת, שיעורי בית, הסעות.

לדאוג לקום בזמן ולהתארגן

לא אוהבת את המסגרת הזאת וקשה לי לחיות לפיה.

אבל אין הרבה מה לעשות, הילדים צריכים להגיע בזמן עם כל מה שצריך. לא?!

בכולופן, למרות שאני לא אוהבת את המסגרת של בית הספר

החופש הגדול הוא אתגר נוסף.

אז נכון שהכל נינוח יותר ואין שיעורי בית (מי צריך את הדבר הזה למען ה'????)

ואין עבודות ומבחנים. ומערכת ותלבושת ואיחורים וחיסורים והסעות…

אבל יש 4 ילדים בבית שבטוחים שגם אמא שלהם בחופש בדיוק כמוהם.

הניסיון לתמרן בין הילדים לעסק הוא לא קל בפני עצמו

ואף פעם אני לא ממש בטוחה מה עדיף –

הסיוט של המסגרת הלימודית או האתגר של החופש.

כך או כך, השנה החופש הזה עבר מהר ובקלות

המון אזעקות, נסיעות, נידודים, טיולים, הפוגות…

ואיכשהו החופש נגמר.

בכלל לתפקד בתקופה הזאת, זה לא היה פשוט.

אבל להיות אם חד הורית ל4 ילדים עם אחריות כלכלית, רגשית ונפשית זה התיש ממש.

וכך מצאתי את עצמי הרבה ערבים מותשת ולא מסוגלת לעשות יותר מידי.

את הזמן של השקט והניסיון לאסוף את עצמי העברתי הרבה ערבים בצפייה בסרטי טבע.

והאמת, המלצה שלי – אם אתם רוצים ללמוד משהו על החיים האלה ועל הדרך שבה עובד העולם הזה

צפייה בסרטי טבע היא אחלה דרך.

הנה כמה תובנות שלי:

1. לבעל חי עדרי, אין יכולת לשרוד ללא העדר. שום סיכוי! ואם הוא צעיר ועדין יונק, אין לו סיכוי לשרוד ללא אמא שלו גם במחיצת העדר.

אם במהלך מנוסה, היונק איבד את אמא שלו והוא לא מצליח למצוא אותה. הוא אבוד.

הקשר בינהם הוא החשוב.

2. האמא מטפלת בילד שלה ולא להיפך. האמא מופקדת על סיפוק הצרכים של הילד שלה בצורה מלאה. היא אחרית להגן עליו, להאכיל אותו ולדאוג שיתאמן ויתנסה בכל מיני פעילויות שמכינות אותו לעתיד

3. אם מאיזושהי סיבה, הגור לא הספיק להתנסות או שמשהו קטע את ההתנסויות שלו בזמן שהוא היה אמור להתנסות במיומנויות הנדרשות לו להמשך הקיום שלו – הוא בבעיה. הוא לא ידע לדאוג לעצמו לאוכל או שלא ידע להגן על עצמו ולשרוד.

ההתנסויות הם קריטיות! אף אמא לא מנסה למנוע אותם מהילד שלה אלא להיפך.

4. ברגע של כאוס יש כאוס. ברגע של מנוחה יש מנוחה. כשטורף שבע, הוא לא ינסה להזיק לאף בעל חי אחר. וכשאנטילופה אוכלת בנחת, היא אומנם שומרת על חושים מחודדים אך חיה במנוחה.

אין סטרס. ברגע של כאוס העדר בורח, האדרנלין חוגג. אבל לאחריו, הכל רגוע.

ויתרה מכך, אפילו בעל חי שכמעט נטרף, חוזר לעצמו ברגע שהאיום חולף.

אין אגירה של מתח. אין פחדים. אין דאגות. יש חיים וכשיש איום יש תגובה מידית לאיום ברגע שהוא מופיע.

5. הפחד מהמוות לא משתק. ברור שהרצון לחיות מוטבע עמוק. ולכן בעלי החיים מנסים להתגונן ולשמר את חייהם. אבל כשאמא רואה איך הבן שלה נטרף היא מנסה לעזור לו. ואם לא מצליחה היא פשוט משחררת וממשיכה הלאה.

הפחד מהמוות לא משתק. הוא מתקבל כחלק בלתי נפרד מהקיום.

6. אין היאחזות בדברים. שינויים במזג האוויר, במזון, בתנאי המחיה קורים וקורים הרבה. בעלי החיים לא נאחזים בשפע שהיה להם ומנסים לשחזר אותו. הם פשוט ממשיכים הלאה. אין עבר שתוקע. יש כל הזמן הווה.

הנוכחות בהווה היא זאת שמאפשרת את החופש לחיות ללא פחד וללא היאחזות. לחיות בחופש. פשוט לחיות!

עד כאן כמה תובנות מעולם ההישרדות ועכשיו,

איך זה קשור למלחמה שלנו ולחיים שלנו?

1. הקשר ביננו להורים שלנו בגילאי הינקות שלנו הוא קריטי לרווחה הנפשית שלנו. אם לא חווינו סיפוק של הצרכים הרגשיים והפיזיים שלנו באופן כזה שהקנה לנו חוויה של ביטחון בקיום שלנו – אנחנו בבעיה.

בעיה שבאה לידי ביטוי בכל מיני אופנים. אבל בשורשה היא משותפת לרובינו. אם לא חווינו קירבה רגשית מלאה. אנחנו בבעיה רגשית שבאה לידי ביטוי בהקשר החברתי.

2. מול ההורים שלנו אנחנו ילדים. ילד אמור לקבל. הרבה פעמים אנחנו הופכים להיות ההורים של ההורים שלנו כבר מגיל צעיר ואנחנו נתקעים שם עם בור שחור שלא מצליח להתמלא ועם מערכת יחסים לא טבעית מול ההורים שלנו.

אז אולי אנחנו נחמדים, מרים, טובים ודואגים. ואולי ההורים שלנו אפילו ממש מתגאים בילדים הטובים והעוזרים שאנחנו. אבל היכן שהוא עמוק בפנים – הבור הזה רק יושב ומעמיק ולעולם לא מצליח להתמלא.

3. הניסיון שלנו למנוע התנסויות מהילדים שלנו כדי שיהיה להם קל יותר או מנסיון לגונן עליהם – גורם להם לנזק בלתי הפיך.

הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מודעים לקשר בין התנסויות שמנענו מהילדים לבעיות שמופיעות לאחר שנים.

קחו לדג' את הנושא של נקיון יתר בילדות שמביא לבעיות גדולות במיניות בבגרותינו.

הרבה פחדים שמתעוררים, דימוי עצמי נמוך, חוסר אונים נרכש, תחושה של "חוסר אני" וחוויה של חוסר מסוגלות הם רק חלק מהדברים שמתפתחים כתוצאה מחסר מספיק בהתנסויות בילדות.

4. היכולת לשחרר מתח היא קריטית. הפעלת השרירים כדרך לשחרור אנרגיה עודפת היא קריטית.

אנחנו חווים כל כך הרבה מצבי איום במהלך החיים שלנו. לרוב הם לא איום קיומי על החיים שלנו. אלא איום אשלייתי. זה יכול להיות כמו השפלה, העלבה שלא באמת יביאו למוות שלנו – אך החוויה הפנימית של איום והפרשת אדרנלין. חוסר ביטוי מספיק של כעס והדחקתו. ו… סרטים או משחקים של מצבי אלימות וכד'

כל אלה מביאים אותנו לעודף אנרגיה שתקועה בגוף שלנו ומשגעת אותנו.

אנחנו לחוצים. מוטענים רגשית. מופעלים בקלות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות אבל גם בדכאונות, עלות, חוסר מוטיבציה וכד'.

המערכת שלנו עמוסה ואנחנו לא מפרקים את האנרגיה העודפת זאת. מה שאומר שנחשיבה שלנו מזדהמת וכך גם הרגשות שלנו.

יש פחדים. דאגות. מתח. הרס עצמי. שנאה עצמית וחוסר יכולת לשחרר שליטה.

באיזשהו מקום בתת מודע, אנחנו חיים בחוויה כמעט מתמדת של איום. ומקומות שמאפשרים לנו הקלה רגעית הופכים להיות מקומות שאנחנו מתמכרים אליהם – כמו מין, אוכל, אלכוהול, עישון, ספורט וכד'.

5. אנחנו פוחדים מהמוות.

וגרוע יותר, אנחנו פוחדים מהחיים.

6. אנחנו נאחזים בעבר. נאחזים בערכים שלנו. נאחזים באמונות שלנו על מה שאמור להיות ואיך זה אמור להיות. ומפסיקים לחיות.

ההיאחזות שלנו באיך ומה צריך להיות הורסת אותנו מבפנים. מפריעה לנו לחיות. גורמת לנו למות בעודנו בחיים. העיקר שלא נאלץ להתמודד עם מה שבאמת קורה שם בתוך המערכת הזאת.

רק לא לחיות. לחיות זה אומר להרגיש. להרגיש זה אומר לכאוב את החסר שלנו. להרגיש זה אומר להרגיש את החסר שלנו. להודות בתלות ובנזקקות שלנו. להסכים להתמסר למה שעולה. לחיות זה אומר להפסיק להיאחז.

אז, הפוסט הזה כבר ארוך ממש.

ויש עוד הרבה על מה לכתוב.

אבל הפעם אני לא רוצה להציע לכם שום פיתרון.

רק להזמין אתכם לחשוב.

פשוט לחשוב ולהתעורר…

להסכים לראות מציאות.

להודות בה.

ואז לחפש.

לחפש את הדרך לחיים של כל אחד מאתנו באופן אישי.

דרך שהיא אינדיבידואלית במהותה אך מושתת על עקרונות יסוד שמשותפים לכולנו.

הדרך להיות מי שאתם ולחיות בהתאם לבריאה שהנכם.

ועכשיו, בחודשיים האחרונים, יצא לי הרבה לחשוב.

הרבה לחשוב על התכנים שלי. על האנשים שאני מלווה. על האנשים שעוקבים אחרי.

לחשוב על החברה ועל החיים בכלל.

ואני זקוקה לעזרתכם.

בשביל להבין טוב יותר את מה שמעסיק אותך ולנסות לתת מענה מדויק יותר למה שמטריד אותך אני זקוקה לעזרתך. בבקשה הקדש כמה דקות למילוי השאלון כאן למטה. זה יעזור לי מאד.

אני מבטיחה לשתף אתכם בתוצאות השאלון

ובגלל שאני אוהבת אתכם, ויודעת שזה ממש לא מובן מאליו להקדיש את הזמן והחשיבה למילוי השאלון אז אני מצ'פרת את כל מי שימלא את השאלון בהדרכה אינטרנטית מיוחדת שאעביר בחינם לגמרי רק לממלאי השאלון. ההדרכה תועבר לאחר החגים והנושא יקבע על סמך התשובות שלכם.

כמובן לא לשכוח להגיב, לפרגן בלייק ולשתף את הפוסט עם כל החברים…

הרבה אהבה ותודה,

חני

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “מה למדתי מחודשיים ארורים של מלחמה?”

  1. חיהבתאריך 02 ספט 2014 בשעה 4:56 pm

    מקווה שהשאלון יצא אליך. מדובר בבתי הצעירה בת 28, גרושה עם ילד בן 3 וחצי, שלא ניתקה מגע עם הברסלבים הנחנחים שהביאו אותה למצב הזה, שהיא לא מוצאת שידוך מתאים למרות שהיא יפה, נחמדה, אישיות, מוכשרת מאד ועובדת כמורה מחנכת בהצלחה לא רגילה.
    בתודה
    חיה

    [Reply]

  2. aaבתאריך 03 ספט 2014 בשעה 3:20 pm

    עמוק מאד.
    פתח למחשבה עצמית.
    להת'.

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *