אוג 19 2012

מה הדבר שהכי מעצבן אותך?

מאת: בשעה 2:12 pm נושאים: התפתחות אישית,מי אני?,תדמית ומהות

יום רביעי שעבר נסענו לטייל במי קדם. משם המשכנו למעיין חדורה. מעיין מקסים, מלא במים וסביבת טבע מדהימה.

בילינו כשעה במעיין כשלפתע הגיעה קבוצה של 3 חברה. אחד מהם בחור כבן 38 היה לחוץ במיוחד מקולות השמחה וההנאה של הילדים.

זה כל כך עיצבן אותו שהילדים משמיעים רעש כשהם נהנים שזה היה מדהים. הוא כמה פעמים ביקש ממני להשתיק אותם. ופשוט התקשה לסבול את זה.

הדבר שאותי הדהים, זה שהילדים לא צעקו, לא צרחו, ולא השתוללו ממש שום דבר בסגנון פשוט נהנו וביטאו את הנאתם. (ותאמינו לי שהם יודעים לצעוק אבל זה לא היה המקרה…)

קצת דיברנו ומסתבר שאותו אדם פשוט לא מסוגל לסבול קולות הנאה של ילדים. לא מסוגל לסבול את הקולות של ביטוי השמחה. וזה היה עצוב.

כל מה שאנחנו שונאים או לא מסוגלים לסבול הוא מראה מדויקת לדלת שלנו לצמיחה. זה מראה מדויקת למקום שבו עלינו לעשות עבודה. זה כמו מפה מדויקת שמאבחנת היישר את מקום הפצע הכואב.

כשאותו אדם לא מסוגל לסבול קולות הנאה ושמחה. זה אומר שהחיבור שלו עם הילד הפנימי שלו כל כך מנותק. שהוא חווה כל כך הרבה כאב כשהיה ילד ואיפשר לעצמו לבטא את עצמו בצורה מלאה עד כדי כך שכיום הוא לא מסוגל לראות אפילו מישהו אחר נהנה ושמח.

אז אומנם הוא מגיע למעיין. אבל הוא בשליטה. הוא צריך את התנאים האופטימליים כדי שכלום לא יציף אותו. כדי שכלום לא יעצבן אותו. כדי שכלום לא יעיר את השדון הענק שרובץ בתוכו.

אבל כמו שכבר אמרנו בעבר, היחיד שחי את החיים הוא הילד הפנימי שלנו. היחיד שיודע לסלוח ולהמשיך הלאה זה הילד שבתוכנו. היחיד שיכול לחוות סיפוק אמיתי מהנאה זה הילד. ובלעדיו אנחנו חווים חוסר חיבור. חוסר שייכות. תחושת בדידות פנימית מאד גדולה. ריקנות וחוסר משמעות.

תבחנו את עצמכם בספונטאניות –

תעצרו רגע ותשלימו את המשפטים הבאים. מה שעולה לכם לראש – בלי לסנן. המילה שקופצת לכם ראשונה לראש היא הנכונה.

אני שונא/ת ש_____________________________________________________

אני לא סובל/ת ש___________________________________________________

מעצבן אותי לראות __________________________________________________

מעצבן אותי כש____________________________________________________

אני שונא/ת את____________________ בגלל_____________________________

מצוין.

עכשיו אתם יכולים לעשות לעצמכם ניתוח אישיות של ממש.

כל דבר שאנחנו מדחיקים עמוק בתוכנו. כשאנחנו נתקלים בו בעולם החיצוני אנחנו לא מסוגלים להתמודד אתו.

רבים מאתנו הדחיקו חלקים כל כך נכבדים מהאני שלהם ומהמהות שלהם עד כדי כך שאנחנו מסתובבים בעולם ולא מסוגלים להיתקל במשהו שיכול להזכיר לנו את התכנים ששוכנים עמוק עמוק בתוכינו.

אז אם הדחקתי את המיניות שלי – אני לא אהיה מסוגל להתמודד עם כל דבר שמזכיר בעקיפין מיניות.

אם הדחקתי את הילדותיות שלי – שמחה, הנאה והשתטות יעצבנו אותי.

אם הדחקתי את הצד הרומנטי שלי. הצד הנוכח. החולמני והמתמהמה – אני לא אהיה מסוגל לראות אנשים שמבזבזים את זמנם, חולמים או מדמיינים. במצבים קיצוניים אני בעצמי לא אוכל לנוח. להרפות  וליהנות מזה. זה יעצבן אותי.

וכך בכל תחום ותחום.

ככל שההדחקה שלנו גדולה יותר כך יש לנו שם פחד גדול יותר. ככל שיש לנו שם פחד גדול יותר, כך אנחנו פחות מסוגלים להתמודד עם משהו שמזכיר לנו אפילו רק בעקיפין את ההדחקה שלנו.

הפחד שלנו מלחשוף את התכנים המודחקים. הוא הפחד מלהרגיש את הכאב הרגשי המלווה להם. וכך, במקום לעשות עבודה וטיפול יסודי מהשורש אנחנו בוחרים להעביר את החיים שלנו כמו מכונת הפעלה. מכונה עם המון כפתורים שכל חיכוך של כפתור מציף ומעלה כאב אחר מודחק. וכתוצאה מכך אנחנו לאט לאט מצמצמים את הטווח שבו אנחנו חיים כיוון שאנחנו רוצים להימנע ככל האפשר מדברים שיפעילו אותנו רגשית.

אז תכלס מה עושים?

אם אנחנו קולטים שיש הרבה דברים שמפריעים לנו. או שאנחנו מזהים דברים שאנחנו פשוט לא מסוגלים לסבול אצל אחרים. זאת נקודת הבחירה שלנו. נקודת ההתעוררות שלנו. זאת הזדמנות חיינו.

ברגע שזה קורה נפתחות מולנו 2 דלתות.

דלת אחת, היא לעבר החיים שאנחנו חיים כיום. חיים בינוניים. חיים חסרי בחירה אבל נוח לנו שם. נוח ומוכר. נוח ויש את מי להאשים. נוח לנו להיות קורבנות חסרי אונים.

הדלת השנייה נפתחת לנתיב המודעות וההתפתחות האישית, דרך שמובילה אל עבר הגדולה שלנו. הדרך הזאת לא תמיד נוחה. היא מפחידה. היא מובילה אל עבר הבלתי נודע. הדרך עוברת מבעד הפחדים שלנו. מבעד לכאב שלנו. במעד לדברים שאנחנו מעדיפים לשכוח.

והבחירה היא שלנו באיזה דלת לבחור באיזה דרך ללכת.

חודש אלול זאת הזדמנות מצוינת לעשות חשבון נפש. לעשות בדק בית על החיים שלנו. בדק בית על השנה שעברה עלינו. האם עשינו משהו עם כל הידע שיש בידנו? האם הבחירה בחיינו גדלה? האם לקחנו אחריות מלאה על חיינו והלכנו למצוא את החופש הנפשי שלנו?

גם אם לא. זה בסדר…

בכל רגע נתון אנחנו עדיין יכולים לבחור בדרך שמובילה לחיים שנועדנו לחיות.

אם מילאתם את התרגיל ואתם רוצים שארחיב קצת על הדרך הספציפית שלכם אתם מוזמנים לציין בתגובות את הדברים שמפריע לכם מאד לפגוש באחרים.

ואם לא מילאתם – עצרו רגע ובדקו מדוע? מתי הפסקתם להאמין בטוב שמגיע לכם? מה הכאב והאכזבה שאתם סוחבים על עצמכם שמביא אתכם לכך? שתפו אותי בתגובות…

לסיום, אני מצרפת לכם סרטון ישן שלי בנושא – צפייה מהנה!



השאירו לי תגובה. זה מאד ישמח אותי להכיר וללמוד יותר את מה שאתם מתמודדים איתו.

רק טוב,

חני

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “מה הדבר שהכי מעצבן אותך?”

  1. תלמידהבתאריך 19 אוג 2012 בשעה 4:33 pm

    לא יודעת האם לזה הכוונה, אבל מה שרשמתי ככה, בלי להשתהות, היה שמעצבן אותי שאומרים לי מה לעשות, שמגבילים אותי, שמעירים לי הערות. (מעבר למקום האישי שזה פוגע בי – מעצבן אותי לראות אותם עושים זאת, או מנסים לעשות זאת! )הדברים שממש ממש הפריעו לי באחרים הם כפיות טובה, קוצניות והתנהגות קטנונית. באופן לא מפתיע, אלו הדברים שאני לא אוהבת בעצמי. כשאני נקלעת לסיטואציות בהן עלי לומר לאחרים מה לעשות, או שאני מוצאת את עצמי מעירה הערות, או נאלצת להתעכב על דברים שהם קטנוניים בעיני – אני מרגישה רע מאד.
    האם תוכלי לפרט משהו על זה?
    תודה, הכתבה היתה מחכימה מאד.

    [Reply]

    אבי הלוי Reply:

    ראשית תודה רבה לך חני בורנשטיין…. את היית הראשונה להתפתחות האישית שלי שמיום ליום הולכת ומתעצמת….. וככה זה גם ממשיך על פי הפוסטים שלך והכתיבה המעניינת והיפה שלך…. תודה רבה….

    שנית…
    תגובה לתמידה….ראשית אני מבין אותך מאוד לגבי התחושות שלך ולגבי הדברים הפוגעים… לפי דעתי כשאת אומרת שמעצבן אותך שאומרים לך מה לעשות ושמגבילים אותך ושמעירים לך הערות וכפיות טובה וקיצוניות והתנהגות קטנונית… כמו כל דבר שיוצא ממך שהוא בעצם את.. שהדיוק הוא שזה מה שאת חושבת שאת… וככה את מרגישה כלפי עצמך… כי כל דבר שיוצא ממנו אם זה עצבים ואם זה שמחה ואם זה לדון את האדם השני לכף זכות ואם זה לדון את האדם לכף חובה… זה דבר שמתחולל אצלינו ויוצא החוצה… שכמו שחני אמרה שזאת המראה הכי ענקית שמשקפת אותנו… איך שאנחנו מתנהגים וחושבים על האחר ככה אנחנו מתנהגים חושבים על עצמינו…. שכל זה מתחיל מ" הערכה עצמית נמוכה ושנאה עצמית ברמה מסוימת ובריחה לתדמית…

    מאז שנשחפתי לתכנים של חני… הבני כמה דברים שברצוני לשתף…

    כל אדם שמרגיז אותי הוא בעצם עשה לי טובה בזה שהוא עורר לי דבר שיושב לי בפנים עמוק ועכשיו אני מתעצבן כי הדבר צף החוצה וכל אחד איך שהוא פורק אותו אם בצעקה אם בבכי אם בזוגיות וכו והאדם הזה עשה לי טובה כזאת גדולה שהוא שיקף לי את הרגשות שיש לי בפנים שכשאני מתעצבן עליו שזה לא באמת עליו כי הוא רק עורר אותם ולא יצר אותם זה בעצם מראה מה קורה אצלי בפנים…

    כמה כיך לדעת שהשינוי שלך לא אמור להגיע מאחרים ולא משום חפץ בעולם… שהם הרי לא הגורמים לעצב שלך ולא לשמחה שלך…. הדרך לשינוי היא אך ורק אצלינו כמובן עם עזרה מכל מיני דברים אבל הם בגדר עזרה והם לא הגורמים…. ערב טוב…..

    [Reply]

    חני Reply:

    היי תלמידה,
    נשמע שבתוך תוכך יש מרחבים עצומים שמבקשים לפרוץ החוצה והמחסומים האישיים שלך מונעים ממך את החופש הנפשי הזה. ולכן, כשמישהו מנסה להגביל אותך זה קשה לך שבעתיים… בסופו של דבר אנשים משקפים לנו את מה שקיים בתוך תת המודע שלנו ומנהל אותנו.
    ככל שתת המודע שלך יהיה נקי יותר, פחות דברים יכעיסו אותך. פחות דברים לא תאהבי באחרים.
    זה יהפוך להיות פחות ופחות אמוציונאלי…

    [Reply]

  2. בתיבתאריך 19 אוג 2012 בשעה 8:52 pm

    את משלבת נפלא בין הכתיבה הקלילה הקריאה לבין הרעיונות העמוקים והמזיזים אותנו מהמקום בו היינו. תודה.
    לכשעצמי – אני שונאת ומאד! כשמישהו אוכל הרבה, שקוע באוכל, מעצבן אותי לראות אנשים שנהנים מהגוף שלהם, ששקועים בחומריוות. לכאורה זה משהו אצילי וגבוה, לא? אני יודעת שלא…

    [Reply]

    חני Reply:

    תודה יקירה,
    כשמשהו מעורר בנו שנאה או כעס זה אף פעם לא יכול להיות אצילי…
    רוחניות אמיתית מגיעה רק מתוך חיבור לחומר ולא מתוך התנתקות מהחומר.
    נשמע שאת אדם מאד רוחני, אבל שהרוחניות אצלך כיום היא גם סוג של בריחה מהחומר. הכאב שלנו, הכעס שלנו, המיניות שלנו הם כולם קשורים לחומר. ויש אנשים שבשביל להימנע מלהתעסק איתם בורחים לרוחניות ולאצילות נפש. דבר שגורם להם בסופו של דבר לחוות בדידות רגשית גדולה.
    הצלחה רבה!

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

Switch to mobile version
x
הרשם עכשיו וקבל בחינם קורס ווידאו
בדרך להגשמה העצמית המלאה שלך!
דואר אלקטרוני *